הדמעות עומדות לי בעיניים,כמעט יוצאות.
להרשות להן לצאת?
לא מאמינה שזה קורה.היא מתחתנת.הקווצ הזה בלב והתקווה הזאת ש,הלוואי.
מזל שאני לא יכולה להגיע לחתונה.זה מידי לי וזה נראה לי לא נכון.
יש יותר מידי דברים שעוברים לי בלב.
אני זוכרת את הלילה ההוא ואז היא גילתה שזה מה שקרה ולקחה את האשמה עליה וביקשתי שלא תיקח את זה עליה כי זאת אני.
והשנה הקשה הזאת שאחר כך.
ויותר מידי כאב ונחמה שמצאנו.
וההבנה הזאת שאין לנו כלום בעולם..שום דבר.
והכאב העצום.והשירים.והמילים..ומה שבינהן..
להרשות להן לצאת?
לא מאמינה שזה קורה.היא מתחתנת.הקווצ הזה בלב והתקווה הזאת ש,הלוואי.
מזל שאני לא יכולה להגיע לחתונה.זה מידי לי וזה נראה לי לא נכון.
יש יותר מידי דברים שעוברים לי בלב.
אני זוכרת את הלילה ההוא ואז היא גילתה שזה מה שקרה ולקחה את האשמה עליה וביקשתי שלא תיקח את זה עליה כי זאת אני.
והשנה הקשה הזאת שאחר כך.
ויותר מידי כאב ונחמה שמצאנו.
וההבנה הזאת שאין לנו כלום בעולם..שום דבר.
והכאב העצום.והשירים.והמילים..ומה שבינהן..
את לא חסרה לאף אחד בעולם הזה וגם אם כן,עכשיו באלי להגיד לך שלא כדי שתרגישי רע ולמה זה עלה לך לראש,את מפגרת או מפגרת ממש?