פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1580)

דמיין לעצמך מקרה מאוד שכיח: אתה הולך ברחובות גוש דן או ירושלים ומוצא נעל של ילד (או צעצוע, או תיק, או כל דבר אחר) . אתה מדמיין את ההורים המסכנים שמגלים שנשארה לילד רק נעל אחת. מה תעשה? תפרסם בעיתון? באיזה עיתון? כמה כסף תשקיע? הרי זה יעלה עשרות מונים מהנעל עצמה. אז אתה מבקש סליחה מהשם, ומהתורה, ו... אתה מתעלם (הרי כתוב "פעמים שאתה מתעלם"...). או שאתה שם במקום קצת יותר בולט, אולי הם יחזרו וישימו לב...

השבוע הושק אתר השבת אבידה ב"סגנון יהודי", שמטרתו להציל את מצוות השבת אבידה. האתר בנוי עם אפשרויות רבות של סיווג האבידות, חיפושים, חדרים למוסדות ספציפיים וכו'. אם נצליח להגיע למצב שבו כל יהודי שמוצא אבידה, וכל יהודי שמאבד אבידה, יש לו כתובת (תרתי משמע) אחת וברורה לגשת אליה, הרי שבכך נציל את המצווה האבודה. מעכשיו כבר לא יהיו תירוצים: מצאת משהו – מכריזים!

לשם כך אנו צריכים את עזרתכם: פרסמו את האתר בכל דרך אפשרית – חברים, list, לינקים באתרים שלכם, רבנים, אישי ציבור, הכל. וגם: באתר ניתן להוריד מודעה זו. תלו אותה בבתי הכנסת בשכונתכם.

איך עובדים על מידת הקביעות!? אוף כזה מבאס כל פעם לקבל על עצמך דברים לעשות כמה ימיים ולאט לאט -

ואז מידי פעם את כך 'מרביץ אותה' כדי להשלים פער,וקולט שהפער גדול מידי - ואז מתייאשים..