פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 372)

אני נתקל בהרבה אנשים שלא כייף להם. לא בחיים האשים, המקצועיים התורניים..

אם ככה, מה מונע מכם לקום ולעשות מעשה ולשנות?

אשמח לרעיונות מה לעשות שיעניין את הנוער תודה. (זה כולל חידות ובדיחות שאשמח שתכתבו לי)

נ.ב אם יש לכם רעיון לדבר תורה לשים בו (לא פרשת שבוע) אשמח שתכתבו לי, תודה.

אני עוזבת את החניכות שלי ואני עושה כזה מזכרת עם תמונות ואני  צכה משפט יפה ששמים עם תמונות דחופפפפפפפפפ פליזזזזז

אני שישיסטית. העיפו אותי שנה שעברה מהאולפנא שהייתי בה (סיימתי חמישית) העיפו אותי בגלל כל מיני שטויות שעשיתי כמו יציאה עם חברות לים, מעיינות טרמפים וכאלה..

אמרו לי שאוכל לחזור בשביעית, אבל יש לי תעודה ממש טובה מהמחצית ובוער בי לחזור לשם. לחברות שליי הטובות שאני מתגעגעת אליהן בטירוףף, להוואי, לפנימיה.. אינלי מושג מה לעשות. אני די בטוחה שבעזה אם אדבר עם האולפנא יסכימו לי לחזור עכשיו. אבל אני בהתלבטויות עם עצמי . מרגישה קצת מושפלת, אמאלה לא יודעת ככ מה לעשות!!!!! לא יודעת מה נכון, אם לשחרר, סימן מהקבה וכו.

פליז עזרתכם, עצתכם, הארת עיני לדברים שלא עלו בשיקולי ?

יש לנו השבת שבת כיתה 

ואני לא יודעת אם לצאת

הכיתה שונאת אותנו!!!!

חבורה של 5 בנות,

סנוביות, במרכז, שעפות על כולם

ולא נותנות לאף אחד להתקרב

למה שיאהבו אותנו?

הדדי!

ולא בא לי לצאת,

אבל אז בטוח יגידו שאנחנו סנוביות,

אם נצא ולא נשתתף- "סנוביות"

אם נצא ונשתתף- "מנסות לעשות רושם"

ואין לי מושג מה לעשותתת

אוףףףף

ביקשו תיוג- @על חוף מבטחים, @טהורת עיניים

זה צריך להיות שיר קפיצי ומשחרר..

דחוףףף

דחוףף!

אין לי מושג מה לעשות לה...

ולאחותי האחרת שהייתה בת 18 עשיתי משו ממש מושקע, אז צריך משהו מושקע ממש גם עכשו...

בס"ד                                                                               

לשמוח בתקופה מעצימה זה קשה!

סבבה, הבנו שהתקופה הזאת באה לקדם אותנו.

שבשביל להגיע רחוק אין ברירה אלא לעבור קשיים.                                                            להתמודד.                                                                                                                                  אפילו התחלנו להפנים שזה באמת ככה,

לא רק סטיגמה כמו כ"כ הרבה דברים.

אבל עדיין, יש קטע כזה,

שדווקא כשמתחילים לשמוח-

אפילו שמחה אמיתית-

דווקא אז,

העצבות מתגברת.

ולפעמים כבר מתלבטים אם כדאי לשמוח,

בגלל הידיעה ש"ממילא יש הרבה סיכוי שאחרי שניה

אני אחזור להיות עצוב".

אז מה עושים?

וואלה לא יודע בדיוק. גדול עלי.

אבל יש מצב שזה הולך ככה- 2 שלבים,

כ"כ כ"כ לא פשוטים:

רצון.

לרצות לשמוח, לרצות לחייך,

לרצות לרקוד, לרצות לאהוב את התהליך שעוטף אותנו.

ואז ביצוע.

במקרה הזה ביצוע זה לנצח את העצבות!

לדעתי הניצחון כאן הוא לשמוח כשאפשר.

לא להתלבט.

ואז אנחנו לא נתלבט אם לשמוח,

והכוחות המעציבים יכן יתלבטו אם להעציב.

ומתישהו הם לא יעציבו.

ואז נשמח, ונחייך, ונרקוד, ונאהב את התהליך המדהים שעוטף סביב.

ואת האנשים המתוקים שלידינו.

יש, ניצחנו!!

הרבה פעמים אני מסתכלת בכל מיני שרשורים ויש כאן לפעמים דברים ממש לא יפים שיכולים ליפגוע!

אני לא באה להאשים אף אחד כי לצערי זה קורה לכולם וגם לי!

אני רק רוצה שכשאתם כותבים משו ומגיבים על משו תחשבו על הבנאדם שאתם מגיבים לו...

כי לפעמים מגיבים וזה לא נירא כלפי חוץ שזה פוגע בכלל, אז תחשבו אם לכם זה היה נעים הדבר הזה...

וב"ה יש כאן גם המון דברים יפים! אז כל הכבוד לכם!!