פורום סניף מעלה אדומים (עמוד 7)

Thanks anyway

אפילו שהדלקתי את המזגן, שזה בדרך כלל עוזר.

לא מתחשק לי בינג' לילי, בא לי לישון.

קטע.. אני קוראת אותך וכנראה שאני עדיין משוכנעת שהוא טוב כי אני תופסת את מי שמתנהג ככה כאלה שמעוותים..
ורק אנשים ממש טובים אז הם נחשבים בעיני לאנשים שמייצגים את אלוהים

מעניין להבין שאני חושבת שהוא טוב..
זה או שאני נאיבית ותמימה וסתם לא השתחררתי מהתפיסה הדוסית או שאני צודקת

כיף לך, אפילו. אני לא יודעת איפה את נמצאת על הרצף הדתי אבל זה סבבה להיות דתלשית שלא שונאת את אלוהים. סתם זה לא נפוץ מידי, נראלי, אבל בחיי שכיף לך.

(אני מאמינה שזה עניין רגשי יותר מעניין מחשבתי. וככה או ככה, אין פה בכלל עניין של צדק)

חח אני גם לא יודעת איפה אני נמצאת;)
ואל תקנאי, לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה ככיף.. פשוט משהו בי מסרב לעזוב את הדת באופן סופי... אין לי את האומץ לזה וגם אני מפוצצת בהתניות עדיין.. שדתי זה הכי טוב וכו
לכן כתבתי שאני לא יודעת אם זה מקושי להניח לגירסא דינקותא שלי או שזה באמת מקום אמיתי שסובר ככה...

מסכימה לגמרי שזה עניין רגשי.
ברגעים שאני נכנסת למקום השכלי אני יכולה לחשוב שהוא אלוהים נוראי ביותר ושהכל פה מעוות אבל מבחינת הרגש, ואיפה אני מוצאת את הנחמה שלי ברגעים קשים או איפה יותר מרגיש לי 'אמיתי ואנשים טובים' זה יהיה בחברה דתית..

ואני אומרת כיף לך כי זה אומר שהחוויה שלך מהדת ומהעולם באופן כללי היא לא מלאה בסבל. אני טועה?

זה פשוט מעורבב
יש לי הרבה על הדת בפנים.. אבל יש לי גם הרבה אהבה אליה.. פשוט הכעס והחוסר הבנה מונעים ממני כרגע להיות חלק ממנה
יכול מאוד להיות שכשהם יעברו אז אני אחזור להיות חלק ממנה

אם זה מעודד לפני כמה ימים התמזמזתי עם מישהו (פעם ראשונה בחיים שלי שאני נוגעת בגבר) וזה היה ממש נעים
למרות כל הפחדים
והבלגן
זה היה נעים מאוד

זה מרגיש לי לא נכון לגעת במישהו בלי שהוא ה-אחד
היו לי הזדמנויות ופשוט לא הייתי מסוגלת
עם כמה שרציתי פשוט נתקעתי במקופ ונמנעתי כי ידעתי שזה יעשה לי רע אחר כך ואני לא אפסיק לאכול את עצמי שאני כבר לא 'שמורה'

אין לי סיכוי לצאת מזה בחיים. זה תקוע לי בראש פשוט😣

אוף
מכירה את המצפון הזה
מתסכל מאוד

הלוואי שתוכלי להשתחרר מזה

אם מרגיש לך לא נכון וזה יעשה לך רע אין סיבה לעשות את זה, כשזה יהיה לך נכון זה יבוא לבד.

ובמקרה זה טור שיצא השבוע 👇

https://www.google.com/amp/s/www.makorrishon.co.il/opinion/415789/amp/

מרגישה כאילו כתבתי את זה בעצמי

למטה זה לקומה למטה בבית או מחוץ לבית?

אבל גם בחוץ זה לא תמיד נעים

מוצאת את עצמי מתחמקת משכנים או נשארת ברכב עוד דקה כדי שהשכן יכנס הביתה ולא אבייש את ההורים שלי.. 

הייתי בבית הכנסת אחרי המון זמן שלא.

וזה גם החזיר אליי הרבה דברים, וגם הביא כמה תובנות.

 

לא הכל ברור לי עדיין, אבל יש דברים שבטוח אין להם מקום בחיים שלי.

ואולי בעצם לא אמורים לעשות משהו מסוים.

ולכאן או לכאן - תמיד יהיו ויתורים, השאלה היא רק על מה לוותר.

 

וזו בחירה קשה, במיוחד כשכבר יש מחויבויות וילדים.

 

(לא הפותחת)

(הפותחת)

ח.

ואם לדייק יום רע במיוחד.

נמאס לי מעצמי גם.

אבל אולי נעשה איכשהו ביחד שלא נהיה לבד?

אבל איך? קצת קשה עם כל האנונימיות הזו.

🤭

משהו כמו קבוצת צ'אט. אין לי ציפיות גבוהות שזה יצליח אבל אני עדיין מנסה לחשוב על קונספט שגם ישמור על פרטיות וגם כזה שנשמר מטרולים

 

אחרי הכל סביר להניח שחלקנו כאן מכירים אחד את השני בתור ניקים או אפילו היכרות מחוץ לפורום, ויש לנו רקע משותף, וחבל יהיה לפספס את זה. 

 

 

s.d.

נרדמת בסוף? איך עובר היום?

תודה על התגובה.