יהיה פורים כיף...וכו...

יהיה ממש שווה....

קולה כבוד על היוזמה-ועל כל ההשקעה ל:"נחליאל אורות בנות-הכי שוות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין עליכם-ברצינות...

אוהפתותכם...

סניף יקר-יש לי בקשה קטנה-

תקראו בבקשה את הפרק תהילים הזה עכשיו.

כי אם תדחו את זה לאח"כ,תשכחו...

לרפואת חיים חוריף בן רומיה!

"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי,

עזרי מעם ה' עשה שמיים וארץ,אל יתן למוט רגלך

אל ינום שומרך, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל,

ה' שמרך ה' צילך על יד ימינך.

יומם השמש לא יככה וירח בלילה,

ה' ישמרך מכל רע,ישמר את נפשך

ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם."

תודה רבה!

הוא קרוב אלי משתי הצדדים...

הוא גם-הבעל של דודה שלי-(אחות של אמא שלי..)

וגם בן דוד של אבא שלי..

היום היינו בטוחים שהוא כבר לא איתנו-הזעיקו את אמא שלי לבית חולים-זה היה ממש רגע מלחיץ!!!!

אבל ב"ה הוא עדיין איתנו!

אז תתפללו בבקשה.תודה רבה!!!!!

השוק פורים הכי שווה שהיה!!!!

כולם באים מחר(יום ראשון) בשעה 16:00, בישיבת דרכי נעם!!!

יש תחנות מדהימות, קיוסק, הגרלה ועוד!!!!

הפרסים- מפציצים:    אופנים, מחשב, מערכת סטריאו, DVD, MP3, כלי כסף ועוד אלפי פרסים שווים!!!

מי שלא בא מרובע!!!

כולם מגיעים!!!

השבת בעז"ה מסדר בשעה 5!!כולם באים בזמן עם כחולבן ועניבה!!!

שבת שלום!

היייייייייי............. היכונו..........

אני מגיעה בשבת!!!

וחוצמיזה, לילך, היית פצצה!!!!!!

היתה הכתרה מווווושלמת!!!

שבת שלום לכולם ו...ניפגש...

ב 6 וחצי הרקדה של מסרת בבית הקשיש, חשוב מאוד לבוא ולעשות שמח!!!

יומצוין!

לכל מי שתהה, שואל  ומתעניין...

אין מחר ישב"צ...

לשאלות, תהיות וסתם לשאול מה שלומי-

תתקשרו בכיף...

*אני אפילו משתדלת לענות... תנצלו את ההזדמנות לפני שתחלוף לה...*

אוהבת אתכם אלף ומיליון-

ME

לא דיברתם על זה שסוגרים לכם את הפורום?

רבע ל5...

כולללללם באים...

עם חיוך על הפנים...

(כולי משוררת...חחח)

גוווווד שבעס..........

קרן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מלא מזל טוב!!!!!!!!!!!

איזה כיף זה אחיינית!!!!!!!!!!!!!!!!

יה...

כולי אושר,יה...........

את תראי-זה שיא השונה מאחיין-את האחייניות יותר מפנקים...חחחחחח

אז כפרות-ממש מלא מזל טוב...

שתזכי לפנק אותה כל חייך...חח

אוהפתותך כ"כ...

לילי!!!!!!!!!

איןו מקרה בעולם!!!

בזכות המרזיק מפתחות שחלקת לנו ב"ה.........

(מצתארת אם יש שגיעןת כתיב)

ב"ה                                              משנכנס אדר מרבין בשמחה

חבר'ה ! בעמדנו בתחילת ובכניסה לחודש אדר, כשישנו הציווי והדיו ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובחודש זה בריא (ותקיף, לפי גירסת הרא"ש) מזליה של ישראל. במילא מובן שבני ישראל מתברכים אז במיוחד בברכות.

[ משהו מעניין, הלכה זו כתובה רק במגן אברהם, אבל לא ברמב"ם ! והרבי מסביר שאולי יש לומר שכיון שהרמב"ם פוסק בהלכות דעות שצריך להיות "שמח כל ימיו" [לא רק בעת בעת עשיית המצוה, אלא שמחה ב"דעות" (מצב הנפש) - ודלא כהסוגיא בשבת (ל, ב) ששמחה שאינה של מצוה (שמחה סתם) עליה נאמר ולשמחה מה זו עושה], אין מקום להוסיף דין בפני עצמו "משנכנס אדר מרבין בשמחה", כיון שה"מרבין בשמחה" הוא (בעיקר) בנוגע למצב הנפש (ולא (כל כך) בנוגע לעניין מסויים במעשה בפועל, כמו "משנכנס אב ממעטין בשמחה) שישנו בלאו הכי "כל ימיו" - ולריבוי וההוספה בשמחה בנוגע למצב הנפש - לא נחית ]

והרבי אומר ששמחה - כל השנה זמנה הוא, כי: שמחה היא ענין כללי ועיקרי בעבודת ה', כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", "...עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", וכפסק דין הרמב"ם "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שציוה בהן עבודה גדולה היא"; וכיון שעבודת ה' היא במשך כל חיי האדם, כמאמר רז"ל "אני נבראתי לשמש את קוני", הרי גם השמחה (תנאי עיקרי בעבודת ה') היא במשך כל חיי האדם, בכל ענייני ואופני העבודה, ובכל שינויי המצבים שבמשך חיי האדם. ובלשון הכתוב - שהביאו הרמ"א להלכה בסוף חלק אורח חיים" - "טוב לב משתה תמיד".

ונוסף לזה ישנו ציווי מיוחד "משנכנס אדר מרבין בשמחה" - הוספה וריבוי בשמחה מהתחלת חודש אדר, מראש חודש, ומוסיף והולך מיום ליום [ובכל יום - משעה לשעה ומרגע לרגע, ובפרט מתפילה לתפילה, כידוע שבכל תפילה נעשית עליה לדרגא נעלית יותר בכל עניני האדם והעולם] במשך כל חודש אדר. [כולל גם יום א' דראש חודש אדר, דאף שבמניין ימי החודש הרי הוא יום ל' דחודש שבט, מכל מקום להיותו גם ראש חודש אדר, הרי הוא בכלל "משנכנס אדר מרבין בשמחה"]

ב"ה   פרשת תרומה - צדקה וסגולותיה - "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"

בנות ישראל זרקו זהב על דוד המלך

פתיחה

שם הפרשה "תרומה" ממקד את עיוננו השבועי במצוות צדקה, מעלותיה וסגולותיה.

לא קל לתת צדקה: בעמל ויגיע-כפים משיג האדם את כספו והוא שייך לו לפי חוקי התורה והאנושות, ולמרות זאת הוא מצוּוה להפריש מקצת כספו לצורכי צדקה, לעניים, נזקקים וכדומה. והיצר האנושי זועק ואומר: מדוע? זה כספי שלי, השגתי אותו בדין, למה אני צריך ליתנו לאדם אחר שלא עבד ועמל?

ודווקא בשל הקושי העצום להפריש צדקה, מלמדים חז"ל שמצווה זו חשובה ונעלית והיא שקולה כנגד כל המצוות, והנותן צדקה זוכה להתברך מאת ה' בכל טוב, בברכה והצלחה לכל המצטרך בגשמיות ורוחניות.

מלחמת פלשתים בישראל

נפתח בסיפור מורכב ותמוה על מעשה הצדקה ועונשו של דוד מלך ישראל:

ימי ילדותו ובחרותו של דוד המלך היו מלאים מהמוּרות וקשיים, הוא העיד על עצמו ש"מוזר הייתי לאחָי ונכרי לבית אמי", הוא קיבל מאחיו ומשפחתו יחס של "מוזר" (=ממזר) ו"נכרי" כפי שמסופר במדרשים; גם תקופת המלחמה הקשה של הפלשתיים בבני ישראל, לא הביאה בשורות משמחות ביחסיו עם בני משפחתו,

שיא היחס המזלזל בלט בעיצומו של העימות היהודי-פלישתאי, כשדוד סיכן חייו והגיע לזירת המאבק בחבל יהודה, כדי להביא מזון מחיה לאחיו שבחזית המערכה, וגם ברגע זה גוער בו קשות אחיו הבכור - אליאב, "ויחר אף אליאב בדוד", "ויאמר .. אני ידעתי את זדונך ורוע לבבך", הוא מאשים את דוד בכוונות זדון בעת שבא להביא לו לחם למחיה.

אך דווקא בתקופת שפל זו התגלה דוד כ"גבור ישראל", ובמו ידיו הצליח להכריע את המלחמה, להרוג את גלית הגבור הגדול המוגן בשריון, "שחירף וגידף מערכות ישראל", ומיד עלה קרנו בעיני העם ובני משפחתו.

בנות ישראל זרקו זהב על דוד המלך

הריגת גלית הפלישתי שיפרה ושינתה את מעמדו ומצבו של דוד מקצה לקצה, ורוממה אותו מעלה מעלה, מעמדו האישי השתפר. גם בתחום הכלכלי הוא התעשר, כי בשובו מהמלחמה, לאות תודה והערכה על מעשה גבורתו המופלא, השליכו לעברו בנות ישראל מטבעות רבות של כסף וזהב.

הנער דוד אסף את המטבעות, שהצטברו בידו להון עתק - "מאה ככרי זהב", ולא נטלו לעצמו אלא הקדיש את כולו לצדקה, הניחו למשמרת כדי לבנות בו בית המקדש לה' אלוקי ישראל.

בחלוף כמה שנים פרץ בארץ רעב ובצורת קשה, שנמשכו כשלוש שנים, או אז ביקשו מדוד שיתרום את ככרות הזהב לעניים הרעבים המצויים בחרפת רעב, אך דוד סירב ומיאן לתת את הכסף לעניים, שכן הוא הקדישם לבניית בית המקדש, שזה היה משאת חייו!

מעשהו זה לא היה לרצון בפני ה' - שהרי ההלכה קובעת שכדי להציל עניים ממוות ברעב, אפשר לקחת גם מכספי המקדש - לכן נענש שנשללה ממנו הזכות לבנות את המקדש (ובנו, שלמה המלך בנה את המקדש), עונש זה רמוז בדברי הפסוק "כי דמים רבים שפכת, אתה לא תבנה את הבית", היות שלא ריחם על העניים ושפך דמם, לכן לא זכה לבנות את המקדש.

גדולתו ותעצמותו נפשו של דוד המלך

הבה וננתח את מעשי דוד המלך מראשיתם ונתבונן בגדולתו ותעצומות נפשו:

לאחר נצחון המלחמה וקבלת מאה ככרות הזהב, נהג בדרך מופלאה ויוצאת דופן והקדיש הכל לצדקה: הלא הוא היה עדיין נער צעיר לימים המצוי בתחילת דרכו בחיים, בלא עזרה ותמיכה משפחתית (כמסופר במדרשי חז"ל), ועדיין לא בנה בית, לא נשא אשה וכו', וההגיון האנושי והיהודי אומר לצבור לעצמו כסף כדי להקים בית יהודי כמצוות התורה וכו', והנה "יד ה' היתה בדבר" והוא זכה במאה ככרות זהב, הון עתק, עמו יוכל לבנות בית, לשאת אשה וכו';

אך דוד מוותר על הכסף, ומפריש את כל כולו לצדקה לבניית היכל אלוקינו, היש לך דבר גדול ומופלא מזה!

ואכן הקב"ה אמר עליו ש"חביב" מעשה הצדקה שלו אפילו "יותר מהקרבת הקורבנות"! ובמעשיו הרג לגמרי את היצר הרע, כפי שהעיד על עצמו "וליבי חלל בקרבי", שהרג את היצר הרע.

אבל התוצאה הסופית היא שדווקא בשל מעשה אדיר ומופלא זה, נענש מה' שלא יזכה במצווה המופלאה של הקמת בית המקדש, כי לא תרם לעניים, ולכאורה היתכן, מדוע אין ולו טיפת התחשבות במעשיו?!

זאת ועוד: הרי בהיותו מלך ישראל יצא למלחמות ומאבקים רבים בצבאות האוייבים לכיבוש והגנה על הארץ והעם הדרים בה, ובשל זאת היה זקוק לבית המקדש שיגן וישמור עליו במלחמות, כדברי הנביא "כי יצא עמך למלחמה על אויבו .. והתפללו אל ה' דרך .. הבית אשר בניתי לשמך. ושמעת השמים את תפילתם ואת תחינתם ועשית משפטם", ובמדרש איתא שאפילו המן הרשע הבין את עוצמת המקדש, והוא כתב באגרתו שכשישראל מתפללים בבית המקדש הם "מכשפים בתוכו, ויוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם"! אם-כן לוּ כדי צורך נצחון המלחמות, היה דוד זקוק כסם-חיים לבית-המקדש, ולמה לא זכה לכך?

הכל בגין אי נתינת צדקה לעניים!

מכאן מסר ולימוד עצום על החשיבות המופלאה של צדקה לעניים ולנזקקים. לעיתים אפילו מעשה קדוש ועצום עלול לגרום לתוצאה שלילית, כשאין התחשבות ועזרה לעניים!

צדקה שקולה ככל המצוות

חז"ל אומרים ש"שקולה צדקה כנגד כל המצוות", במאמר זה לימדונו את מהות מצוות הצדקה:

כל מצווה ומצווה שעושים ממשיכה קדושה לאבר בגוף שעמו מקיימים את המצווה. לכן יש 248 מצוות עשה, ו-365 מצווה לא-תעשה, כנגד 248 אברי ו-365 גידי האדם, כי בכל מצווה ומצווה מקדשים אבר או גיד אחד מהגוף. לדוגמא - בהנחת "תפילין של יד" ממשיכים קדושה ליד, ובהנחת "תפילין של ראש", ממשיכים קדושה לראש.

שונה ומיוחדת היא מצוות הצדקה שהיא "שקולה ככל המצוות", כלומר היא מקדשת את כל איברי הגוף, כל רמ"ח האיברים מתקדשים על המצווה האחת של נתינת צדקה!

נשאלת השאלה - מדוע: כשם שתפילין, למרות קדושתם העצומה, הם פועלים בעיקר על היד והראש ולא על שאר אברי הגוף, כי מניחים אותם רק ביד ובראש, כך גם מצוות הצדקה היתה צריכה לפעול רק על האיברים עמהם היא נעשית ולא על כל אברי הגוף?!

יתירה מזו סדר קבע הקב"ה בעולמו, שכדי להשפיע על תכונות נפש פנימיות, הלב והמוח, יש לעמול בריכוז בעבודה פנימית מחשבתית ורגשית, ולא במעשה חיצוני בידים;

אך אמרו חז"ל שעל ידי מצוות צדקה נעשים מוחו וליבו זכים, כלומר שבזכות המעשה של מצוות הצדקה היהודי זוכה לעדן ולזכך את מוחו ושכלו, הוא מוסיף כוח לריכוז ומחשבה במוח והעמקה בלימוד והבנת התורה!

ויש להבין מה למעשה גשמי של צדקה, נתינת מטבע לעני, עם שיפור הרגש והמחשבה ההשכלתית בלימוד התורה?!

האור והקדושה המולאה שבצדקה

אלא, הכל תלוי בכוחות האלוקיים הנמשכים לעולם על ידי המצוות:

כשם שלאדם יש רמ"ח איברים, כך לבורא העולם רמ"ח איברים וכוחות. הסיבה הפנימית לכך שבכל מצווה ומצווה מקדשים אבר אחד מהגוף, נובעת מכך שבכל מצווה היהודי ממשיך כוח רוחני אחד מרמ"ח כוחות הקדושה,

אך נתן הקב"ה במצוות הצדקה כוחות אדירים ומופלאים שבמעשה הצדקה היהודי ממשיך על עצמו את כל רמ"ח הכוחות האלוקיים ("מאור אין-סוף, הסובב כל עלמין"), לכן כל גופו, מראשו ועד רגליו, מקבלים כוח וחיזוק בזכות מעשה הצדקה.

 בתניא מוסבר שהדבר נובע מהכח שהיהודי משקיע במצוות הצדקה, שזה כוח כללי, ובלשון התניא: בכל המצות מתלבש רק כח אחד מנפש החיונית, אבל בצדקה, שהאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כח נפשו החיונית מלובש במלאכתו שנשתכר בו המעות, וכשנותנם לצדקה - כל נפשו החיונית עולה לה'. וגם מי שאינו מתייגע בשביל כספו, הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית, הרי נותן חיי נפשו לה'.

מעשה הצדקה - חומת הגנה מהמזיקים

נותן הצדקה בונה לעצמו חומת הגנה מכוחות הרע והמזיקים המצויים בעולם: "מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", "שריון עשוי קשקשים על נקבים, והם מגינים שלא יכנס חץ בנקבים. וככה הוא מעשה הצדקה".

וזאת בנוסף לשאר מיני השכר שהיהודי מקבל עבור הצדקה לכל טוב סלה, ברכה להצלחה וישועה בגשמיות וברוחניות, בבנים, בחיים ובפרנסה - "עשר בשביל שתתעשר". "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא".

הסתכלות נכונה על צדקה

לאמיתו של דבר יותר משצדקה היא גמילות חסד עם העני, יש בה גמילות חסד, צדק ויושר עם נותן הצדקה.

הלא הקב"ה ברא ומנהל את עולמו בחסד וברחמים - אם-כן כיצד יתכן שיש בעולם אנשים עניים הזקוקים למתת צדקה ואינם יכולים להתפרנס מעצמם? היעלה על הדעת שהבורא שיצר את בני האדם, הניחם בעולמו ולא דאג להם למזון ומחיה?

האמת היא שהקב"ה העניק לעולם שפע ברכה לקיום כל הנבראים, בין לעשירים ובין לעניים, אלא שלטובת העשיר כדי לזכותו במצוות הצדקה, הוא עשה אנשים עניים, כלומר הוא לקח את כספי העניים והפקידו בידי העשירים, כדי שהעשירים יזכו במצוות צדקה בנתינתם לעניים.

לכן, כאשר אין מקיימים מצוות הצדקה, לא רק שמפספסים מצווה חשובה בתורה, אלא עוד זאת - גוזלים את כספי העניים, שאת ממונם הקב"ה נתן לעשירים רק בתורת "פקדון", שכן כספי הצדקה שייכים באמת ובתמים לעני, אלא שהעשיר קיבלם כפיקדון כדי שיזכה במצוות הצדקה.

"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"

אמרו חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", כלומר שלמרות שכל מצווה ומצווה מאירה את חושך הגלות וממהרת ומזרזת את הגאולה בביאת המשיח, הרי מיוחדת היא מצוות הצדקה שהיא "מקרבת" את הגאולה יותר משאר המצוות,

הגאולה מתעכבת וממתינה לסיום עבודת ישראל בתיקון עצמם והעולם כולו והכשרתו להתגלות האלוקית הנעלית, ובצדקה מתקנים ומזככים את כלל הגוף וכוחותיו, לכן זה כלל גדול לתיקון העולם לגאולה.

נסיים בדברי התניא: נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ושביה בצדקה.

כולם מוזמנים, מקטון ועד גדול, דל ועשיר.. וכו'  יום ראשון כ"ח שבט, 26.2.06 

לסניף עזראלד בשעה 6 בערב!!!

ארוע איכותי לחלוטין!!! שווה כל דקה!!! תבואו יהיה צחוקים...

תתעדכנו אצל החבר'ה שלכם שקשורים לסניף..  ותעשו מעשה נועז...

רב פורים תשס"ו... הנה זה בא... (תתתתם.. )

השבת מסדר בע"ה ברבע ל5...

צוות יקר-יש ישבצ במוצש בע"ה...

שבת מעולה לכולנו בע"ה..

בעקבות מלחמת האחים הדו צדדית שהייתה בעמונה(ואני לא מתכוונת להתייחס לדיון של מי התחיל באלימות, מי יותר ומי פחות וכו') התעוררו מחלוקות רבות גם ביננו, הציבור הדתי לאומי לגבי דרך המאבק . מצאתי לנכון להביא כאן מאמר מהאתר "כיפה" שמשקף את השקפתי. (אפשר לחלוק, אפשר גם להסכים אבל כדאי מאוד לקרוא). אגב, למי שלא שמע-בימים אלה ממש מתארגנת שביתת רעב נגד שנאת האחים מול בית ראש הממשלה בירושלים. ולהלן המאמר:   באהבת חינם ניבנה - בעקבות אירועי השעה

המראות הקשים של צבא ישראל הנלחם נגד ישוב יהודי קשים מנשוא. אנו קרובים למאורעות מכדי לעכלם ולהעריך את משמעותם כראוי. הציונות הדתית נמצאת בימים אלה בשעת מבחן גדולה. האם עדיין ישוב ארץ ישראל זו המצוה האחת הממשיכה להנהיג את המציאות? שמא מצוה זו תלויה במצוות אחרות, ואולי יש מצוה מיוחדת בה עלינו להיבחן היום? בעקבות הריסת בתי הקבע בעמונה. הרב יהושע ויצמן - ראש ישיבת מעלות - 2/4/2006

הזכרנו לא פעם את דברי הרב קוק זצ"ל, המזהירים מפני רקבונה של תנועת התחיה - הציונות - אם לא תהיה קשורה למקור הקודש של האומה. הרב הכין את הלבבות כבר בימיו, למציאות של קריסת הציונות. המראות הקשים של צבא ישראל[1] הנלחם נגד ישוב יהודי קשים מנשוא. אנו קרובים למאורעות מכדי לעכלם ולהעריך את משמעותם כראוי. בימית ובגוש קטיף לא היתה תחושה של מלחמת אחים. השבוע חשנו כי נחצה גבול - מלחמת של יהודים אלו באלו. אלו הם דברים קשים ביותר, והם מהווים ביטוי לרקבונה של התנועה הציונית. * * * הציונות הדתית נמצאת בימים אלה בשעת מבחן גדולה. שנים רבות אנו חשים כי אנו ראויים להנהיג את עם ישראל. הציונות החילונית פשטה את הרגל והציבור החרדי איננו מעוניין בהנהגה. רק הציבור ה"דתי לאומי" שותף לעשיה הלאומית מצד אחד, ונאמן לתורה ולשאיפת הקודש מצד שני. על כן קיימת התחושה שאנו ראויים להנהיג את עם ישראל. הפריחה הגדולה של עשיה, של התיישבות, של מוסדות תורה וחינוך, של שותפות בצבא - כל אלו יחד עם החדלון והרקבון של הציונות החילונית מגבירים תחושה זו.   נראה, אפוא, שכעת הקב"ה בוחן אותנו - האם אנו ראויים להנהגה? כשם שמשה רבנו ודוד המלך נבחנו קודם שהיו למנהיגים - כך גם הציונות הדתית עומדת כעת בפני מבחן. מהו המבחן? במה אנו נבחנים? סיפור חסידי מחדד נקודה זו[2]:   מעשה בפלוני שבא לבית הבעש"ט ליתן לו שלום. החזיר לו הבעש"ט שלום ושאלו: - מה בקשתך, ר' יהודי? ענה האיש: - אין לי שום בקשה מכבודו. עברתי דרך מז'יבוז' ואמרתי: יהודי עובר דרך מז'יבוז' ולא ילך לשאול לשלומו של רבי ישראל בעל שם טוב המפורסם בעולם? זולת זאת איני נצרך לשום דבר לא לעצה ולא לעזרה. יש לי ברוך השם פרנסה ובני ביתי בריאים. אמר לו הבעל שם טוב: - כיון שמעלתו אינו נצרך לשום דבר אספר לו מעשה. בעיר פלונית היו שני חברים שגדלו יחד מילדותם, הלכו ל"חדר" אחד, למדו בחברותא בבית המדרש והיתה אהבה גדולה ביניהם. לא יכלו כלל לשער לעצמם אפשרות להיפרד זה מזה. לימים נשא אחד מהם בת עירו לאשה והשני מצא את בת זוגו בברדיצ'ב ושם היתה דירתו אחרי החתונה. בפרידתם הסכימו החברים לעמוד בקשרי מכתבים. מתחילה החליפו ביניהם מכתבים כסדרם, כפי שקיבלו על עצמם. אולם במרוצת השנים ומחמת רוב טרדות, פחתו המכתבים והלכו עד שפסקו לגמרי. ויהי היום ונהפך הגלגל על התושב בברדיצ'ב, הגיע ממש עד פת לחם. נזכר בחברו בן עירו, שהצליח, על פי השמועה, להתעשר. נסע אליו לבקש ממנו עזרה. כשבא אצלו שמח עליו חברו הרבה. ישבו והסיחו בימים ראשונים, העלו זכרונות. וכטוב לב החברים הסיח האורח לפני ידידו את צרת לבו וביקשו להצילו מחרפת רעב. אמר לו חברו: - הריני מוכן לתת לך מחצית מרכושי. אנשים אחים אנחנו, חברים מילדותנו, נפשי קשורה בנפשך. ובכן , אחי, נחלק בינינו את רכושי. כמאמר חכמינו ז"ל: "שלי שלך". והרי לך הן צדקי כתוב וחתום. נתן לחברו מחצית מרכושו. חזר חברו לביתו לברדיצ'ב, פרע חובותיו וחידש מסחרו. האירה לו ההצלחה פניה ושוב נתעשר אך חברו בעיר מולדתו, איבד פתאום את הונו בעניין רע ונעשה עני ואביון. אף הוא נזכר בחברו מן ה"חדר", שבשעת דחקו עמד לו ותמך בו ביד רחבה. נסע לברדיצ'ב ושם נודע לו לשמחתו, כי חברו שוב עלה בסולם ההצלחה ונעשה עשיר. קיוה כי חברו ישלם לו כגמולו. לגודל צערו ותמהונו סירב חברו לעזור לו. כך הוא אמר: - אמנם זכור אזכור לך, ידידי ורעי, את החסד שעשית עמדי כשאני הייתי יורד מנכסי, אבל מה אעשה ואיני יכול לעזור לך אף במעט. צא וראה גלגל החוזר בינינו. כשאתה עולה אני יורד וכשאני יורד אתה עולה. ואם אחלצך ממצוקתך, שוב תשלח ידך במסחר ותעלה מעלה מעלה, מיד ארד אני מטה מטה. אדם קרוב אצל עצמו, ואין הוא מוכן לדלדל עצמו בידיים. אין אדם חופר לעצמו בור, ליפול לתוכו. חברו ה"יורד" מנכסיו, שב לעירו אבל וחפוי ראש, אך רוחו לא נפלה בקרבו. נמצאו לו בעירו קצת אנשים טובים, שעזרו לו ברב או במעט. ושוב האירה לו ההצלחה את פניה ובעזרת השם יתברך נחלץ ממצוקתו ואף עשה הון ועושר. אצבע ההשגחה! כיון שזרחה שמשו של זה שקעה שמשו של חברו. שוב ירדו פלאים עסקיו בברדיצ'ב ונעשה "יורד" גמור. בצר לו פנה שוב אל חברו בעיר מולדתו. חברו הטוב לא זכר לו את רוע לבו ולא נטר לו טינה. נהג בו עין יפה וחלק לו ביד נדיבה מחצית מרכושו. אף הודיע לו, כי בלב שלם סלח לו בשעתו חטאו כנגדו. בטוח היה בהשם יתברך שיעמיד לו ריווח והצלחה ממקום אחר. לשנים, הלכו שני הרעים לעולמם ביום אחד. וכשהגיעו לפני בית דין של מעלה יצא פסק דין לשלוח את החבר גומל הטוב לגן עדן ואת כפוי הטובה לגיהנום. אך החבר הטוב הודיע שלא יכנס לגן העדן, אלא בלוויית חבר ילדותו שיחדיו גדלו, ב"חדר" אחד למדו ובבית המדרש ישבו בצוותא ולמדו ש"ס ופוסקים. כששמעו בבית דין של מעלה תביעה זו, נעשה רעש גדול. חזרו ועיינו בדינם. יצא פסק דין, ששניהם ישובו לעולם התחתון, החבר הטוב יהיה עני ואביון. והיה אם רעהו העשיר יתקן מה שפגם בגלגול הראשון ויעזור לחברו ביד רחבה, יזכה בבוא יומו לחלק בגן העדן; ואם לאו - לאו. וכך היה. אולם כשהגיע החבר העני אל בית חברו העשיר לבקש ממנו תמיכה, מצא על סף הבית משרת זועם, שסירב להכניסו לבית. עמד העני המסכן על סף הבית והיה מצעק בקולי קולות ומפציר במשרת להכניסו פנימה. המשרת חרפו וגידפו. שמע העשיר את הצעקות, יצא בחרי אף וציוה על המשרת לגרש את העני הטורדן. העני הרצוץ והשבור מטלטולי הדרכים מעד ונפל מעל המדרגות ונפח את נשמתו. כששמע האיש את הסיפור מפי הבעש"ט התעלף. וכששבה אליו רוחו געה בבכי מר וקרא: - אני הרשע, שהקשיח את לבו לעני מרוד. צויתי על המשרת לגרשו, ופרחה נשמתו. הפטיר הבעש"ט: - ואתה אמרת, שאינך זקוק לעזרה ולא לעצה. וכי יש אדם שאינו צריך לשאול עצה או לבקש עזרה?   יכול אדם לקיים תורה ומצוות, ולהיכשל במבחן שעבורו בא לעולם. בחז"ל יש רמז לענין זה, בשאלה שנשאלו אמוראים[3]: "אבוך במאי זהיר טפי" - באיזו מצוה היה אביך זהיר במיוחד, מתוך שהבין כי היא עניינו ונקודת המבחן שלו בעולם. כך מבאר הרמב"ם את המשנה[4]:   רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מ"ב): "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".   כתב הרמב"ם:   מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה.   עלינו לשאול את עצמנו מהי המצוה האחת המוטלת עלינו, שעל ידה נזכה לחיי העולם הבא - למלא את תפקידנו כראוי. אנו עומדים כעת בפני מבחן, וחלילה לנו ולעם כולו אם לא נעמוד בו כראוי. מהו המבחן? היתה תקופה, לפני מאה שנה ואף לפני חמישים שנה, שהמבחן היה על ישוב ארץ ישראל. מי שעלה לארץ והשתתף בבניינה - עמד במבחן, וזכה להנהיג את עם ישראל. זו היתה המצוה המיוחדת לאותו דור, והיו שעמדו בה בהצלחה. האם עדיין זו המצוה האחת הממשיכה להנהיג את המציאות? שמא מצוה זו תלויה במצוות אחרות, ואולי יש מצוה מיוחדת בה עלינו להיבחן היום? לענ"ד נראה, שהמבחן הגדול שאנו ניצבים עתה בפניו הוא מבחנה של אהבת ישראל. היכולת להנהיג את האומה ראשיתה בהבנה שאין אנו מנהיגים את עצמנו בלבד. לא כוחניות והשתלטות על מוקדי הכח במדינה בדרך זו או אחרת היא שתעניק לנו את ההנהגה. עלינו להיות ראויים להנהגה, וזה כולל אחריות לעם ישראל כולו. כל הערכים כולם כלולים בכך - ארץ ישראל, צדקה, משפט, תורה, חינוך, כלכלה ועוד - והכל מתוך הבנה כי אין זה ענין אישי, מגזרי, סקטוריאלי, אלא ענין כלל ישראלי. זהו מבחננו.   אנרגיות של שנאה הן אנרגיות של חורבן - "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם"[5]. כנגד השנאה צריכים לעמוד תלמידי חכמים, המרבים שלום בעולם ומתוך כך מרבים בנין, שנאמר: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ", אל תקרי בניך אלא בוניך[6]. השלום מביא לבנין, והשנאה לחורבן. יש לחדול מן ההתבצרות וההסתרגות בתוך עצמנו, ומשפיכת בִּיבֵי שופכין על כל העולם כולו. עלינו לעצור את החורבן!   אהבת ישראל בצורתה הכוללת נובעת מהבנה שהציבור שלנו הוא לא הכל. אין אנו עסוקים בפרוייקטים שלנו, במוסדות חינוך שלנו, בהתיישבות שלנו ובצבא שלנו. חשיבה מעין זו איננה יכולה להנהיג את עם ישראל. העם כולל בתוכו ציבורים רבים, אנשים רבים וערכים רבים - וכולם צריכים להיות שותפים. רק מי שחושב במונחים של כלל - יכול להנהיג את האומה.   אם חפצי חיים אנחנו, אם חושבים אנו כי יש בידינו מסר אלוקי שראוי להעבירו לעם ישראל, אם אנו חושבים שהציונות הנובעת ממקור הקודש יכולה להנהיג את האומה - מוכרחים אנו לפנות אל הכלל. הריקבון, הנהנתנות והאדישות של החברה הישראלית עלולים להמשיך ולהתגבר, אם לא נשכיל לפנות אל הציבור, לרומם אותו ולהתרומם איתו.   אנו מבינים שהקודש הוא שצריך לעמוד בראש הפירמידה, אך אין הוא יכול להתעלם מהשלבים שתחתיו. הסולם שה' ניצב עליו מוצב ארצה. על שלביו הראשונים עולים גם מלאכי האומות[7]. אלו הם שלבי בנין האומה - כלכלה, בטחון, חינוך, צבא וכדומה. אמנם - ראשו של הסולם מגיע השמימה, וה' ניצב עליו - מעניק כח של קדושה לערכים הנמצאים בשלבים הראשונים של הסולם. רק מי שמשכיל לעלות אל הקודש דרך השלבים התחתונים של הסולם - הוא ראוי להנהיג את האומה. הציבור המשלב את הקודש עם בניינה המעשי של האומה נבחן בשייכותו לעם ישראל כולו. האם הוא עוד אחד מהמגזרים המרכיבים את האומה, או שהוא שייך לעם ישראל כולו. האם הוא מסוגל לדבר עם ציבורים שונים ולשתף פעולה עימם בבנין האומה, או שמא הוא חי לעצמו - ואז אין הוא ראוי להנהיג את האומה. חלילה לנו ולעם כולו אם ניכשל במבחן זה שאנו עומדים בפניו. עם ישראל איננו מסוגל לשאת את המראות הקשים של השבוע האחרון. אין אנו יכולים להיות חלק ממראות אלה. עלינו לתרום את חלקנו בהגברת אהבת ישראל, בהבנה כי אנו חלק מהאומה, וחפצים בחיבור עם כלל ישראל. הכלל הוא הדבר היקר לנו ביותר.   המשימה העומדת לפתחנו היא הגברת אהבת ישראל, ומתוכה חיבורו של העם כולו אל מקורות הקודש. הדרך היא במפגש בלתי אמצעי עִם עַם ישראל, ובצורה המעשית: פנים אל פנים. אכן, זוהי משימה קשה, הדורשת התמדה, כוחות נפש רבים, ונכונות לספוג אכזבות ואף עלבונות. אולם, אנו לא נרתעים מן הקושי של המשימה. אנו מוכנים אף לספוג עלבונות מקצרי ראות הבאים באמירות מזלזלות כגון: "מה אתה חושב, ש'פנים אל פנים' זה מה שיציל את עם ישראל?". בטוחים אנו כי רק הגברת האהבה והחיבור בין החלקים השונים בעם ישראל, היא שתציל את העם ותקרב את הגאולה. מאמינים אנו בדרכנו, בדרכה של אהבת ישראל, ובטוחים כי כשם שחרב הבית בשנאת חינם, כך יבנה באהבת חינם, במהרה בימינו אמן!

תן חיוך  ה-כ-ל לטובה!

"דע לך אחי שאין יאוש בעולם, והכלל העיקר זה שלא יתפחד כלל כי העולם הוא גשר צר מאוד..."

אז זהו... עברה חלפה לה השבת יומולדת מספר 1 לסניף הכ"כ חמוד שלנו!!

בשבת הוכחנו לעצמנו כמה אנחנו גדולים (לאו דווקא מיספרית... ) וכמה כוח יש בנו- עכשיו רק נותר להשתמש בכוח שלנו ולהמשיך לפעול ולעשות!

ובכן, מחר נצא כוווווולנו לנטיעות הארציות...

כולנו מגיעים עם חולצת סניף (נעליים סגורות, מים ואישור הורים...) ונראה לכל התנועה מי אנחנו!!!!!!!!!!!!

נפגשים בעין חנוך 5 בשעה 9:30 בבוקר!!!!

לא לאחר!!!!!!

תביאו מיליוני מצב רוח והתלהבות!!!!

מחכה לראות את כווולכם!!!

קרן

דייייייייי,כולי מתרגשת לקראת השבת הזאת!!!!!!!!!

זה ממש מרגש -שבת יומולדת ראשונה...

יהיה מאגניב ביותר!!!!!!!!בע"ה!!!!!!!!!

חובה לבוא עם מלא מצב רוח.......

כי לא כל יום יש יומולדת...

נ.ב.

חניכים וחניכות יקרות-במידה ונבקש מכם להביא משהו-בבקשה-בלי בעיות...

תודה מראש..