פורום תכף נשוב (עמוד 38)

בקרוב אצלי..

לא עונה😪😥

במקרה הכי גרוע היא עכשיו תרוץ לכל החברות ותצחק ותרכל עליך

ואז. מה קרה?!

אז היא אמרה/חשבה/התעלמה הגיוני שהיא שווה את הלחץ
קח בחשבון שלא חסר בנות..

רק תסביר על מה כי לא הבנתי
(למרות שלא נראלי השאלה הייתה מכוונת אליי. אבל בכל זאת תסביר)

שאחת התסמינים זה שמתכנחים בטוחים שאם טוב להם זה רע ושמצפון זה טוב ושהם אמורים לדאוג לכולם חוץ מעצמם ואסור לדאוג לעצמם

וראיתי את זה על יותר מדי אנשים...

השאלה אם זה קשור דווקא לחינוך הדוסי . אני לא בטוחה בזה

ושם זה הילדי כאפות...

שכל הסמינריונים בכל מקום עושים את אותו דבר עם ה'לכתוב שלושה דברים טובים שיש בך' וכל העסק של האמונה בעצמך ולאהוב את עצמך זה משהו שחופרים עליו (לפחות איפה שאני הייתי, וזה חינוך דוסי)

ומה שכתבתי, שהוא אמר לי שהברכה שנראה לו אני הכי צריכה עכשיו, שאני אשים לב לעצמי.
מי שאמר לי את זה הוא רב. אומנם באתי להתייעץ איתו לא כי הוא רב אלא בתור בנאדם אבל אם הוא אמר את זה, זה אומר שהוא מאמין בזה. והגישה של היהדות בכללי היא לדון את האדם ואת עצמך לכף זכות וואהבת לרעך *כמוך* וכו' וכו

זה טכניקה מצויינת שמכונים אוהבים לשחזר איתה הצלחות

ב. כי ביהדות צריך לוותר המון ובזה מתמקדים בחינוך
כמובן שהיהדות לא תומכת בחוסר בריאות מהבחינה הנפשית
אבל זה תוצאה די ישירה של אנשים עם כוונות טובות שעשו נזקים...
וזה לא שאני לא ניזקתי (והתנערתי) מזה

ועל זה נאמר מי שמייצר הכי הרבה נזק זה מטומטם עם כוונות טובות

אצלי זו תוצאה של משהו אחר

אבל
להיות מודע לבעיה זה כבר חצי מהפיתרון אמר חכם סיני זקן

זה לא מסתדר לי עם המידע שיש לי 😕

יש אנשים חכמים בעולם
עכשיו אני מבינה למה אתה מתנשא

לי לא היה כוח ללמוד והציונים היו בהתאם

אבל אין ספק שהאקדמיה עיצבה אותי...

לילה טוב

כמה זה? ומזמן זה לא הילדי כאפות

והם ילדי כאפות

למדתי איתם מכיתה ז...

אליה בהכרח כזה
למרות שבהחלט סביר שאני כזה ולא שמתי לב עד כה...


וילד, תעשה טובה אל תצהיר על בורותך בפומבי
זה מעורר רחמים וחוסר רצון לדיון...

חינוך לעדר עם זהות אחידה (כמובן שעל הדרך מחנכים אותך לתרום עד הקרבה לעדר, עד שלא נשאר 'אתה' ואתה מתמזג עם כולם)

וכו' וכו'

בחסידות מאוד מתרכזים בעבודת ה' של כל בנאדם באופן פרטי

בחסידות גם כתבו על זה ספרים

תראה הזמן עצר מלכת

מה אני אעשה שהלב שלי כבר לא מרגיש?
איך אפשר להדליק כשהכל מכובה?
אין לי מצית
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
תן לי מעט
עיניים וחיוך

תתלבשי ונצא
נעשה חימום ומתיחות
להזיז את הדם

אחרי זה נאכל
כי לא אכלנו אתמול

נצא להסתובב בין השלוליות
נקפא מקור

נחזור לשם
נסדר ונשטוף
נתארגן
נתקלח
נעביר את הזמן. ונתפלל שיעצור

ונפחד ונפחד

יאאלה

-תשתקי בלה!!!

הזכיר לי...

הציפור המתוקה הזאת עם הקול החמוד

מה זה נהנתי.

חברה שלי (כבר ממש לא דוסית)

לפעמים נפלט לה ומה הפשט?

ואז היא כזה אומרת אופס, יצאתי דוסית

לבלבל את האויב

אני שוקלת לכתוב מילון דוסי-הגיוני למען כל המסכנים

תתחילי מלתרגם דג...


שנאמר דג זה דג...

לדעתי משתלם

ומצפים מהם לפי איך שהם נראים...

ואם אתה קרוב לבנאדם אתה לא מצפה ממנו להתנהג איך שהוא נראה כי אתה מכיר אותו

כן לב האדם לאדם

אם אכפת לך מאיך שאנשים יסתכלו עליך ..

לא יעזור אם אני אעשה משו מסויים...

ושיניתי את זה 

אם יש לו פרצוף של חכם לא חשוב מה הוא יגיד אני אתיחס אליו ככה
אם לא, עד שהוא לא יאמר משו שמפתיע אותי הוא עדין ישאר מטומטם מבחינתי...


או נניח אם הוא נראה חמוד אני אסכים להשקיע בו הרבה יותר מחשבה וצומת לב אם הוא מכוער אני פשוט נדחה ממנו...


וזה ממש לא ההגדרה הקלאסית של רושם ראשוני...

ובינתיים כיף לי לעבוד ככה, התהייה אם יכול להיות יותר כיף

רושם ראשוני הוא הרושם המתקבל על אדם בזמן הנע בין מספר אלפיות השנייה[1] למספר דקות, במפגש ראשון עם אנשים אחרים. הרושם הראשוני הוא אחד המרכיבים המכריעים בקביעת התפיסה הכללית על אותו אדם. בזמן קצר זה נקבעת הדעה הכללית על האדם ובפרט דעה על המראה, שפת גוף, ריח גוף, צורת לבוש, התבטאות, מבטא וכדומה.

בכל פגישה חדשה בין אנשים נוצר רושם ראשוני כלשהו, וקשה מאוד לשנותו לחיוב או לשלילה. "אין הזדמנות שנייה ליצור רושם ראשוני", מה שהופך את הרושם הראשוני לחשוב מאוד ביחסים העתידיים בין אותם אנשים.


זה מציאות.
אפשר לשנות.
קשה מאוד.
אבל משתלם, בעיקר בגלל הידיעה שרושם חיצוני לא בהכרח (ואולי לא בכלל) משקף את האמת בפנים.

הלוואי ויום אחד יהיה אפשר לחיות בלי תיוגים אוטומטים

שאני נוטה להאמין שאלוקים פייר.

הוא לא צריך כלום

זה מה שאני יכולה להביא לו..

בחיים לא החזרתי מצווה שעשיתי

תתחדשי!
בעיקרון זה לא בשבילו, הוא השלמות בעיקרון, אז הוא לא באמת צריך את המצוות שלנו

אז לא נעשה בכלל מצוות וזהו...

מצפון חזק
לא חסר סיבות

לפעמים אני מרגישה צבועה בגלל זה

אבל זה מצב ביניים כזה, עד שנבחר באיזה צד אנחנו

אבל אני סוג של לא מעיזה לרדת ממש

 

אני עכשיו נקראת דוסית אבל מבחינת אמא שלי אני ירדתי כי זה לא מה שהיא חינכה אותי...

 

אבל בתכלס אין מה כל כך לעשות

יש פה פול עוגות, בוא לקחת

שעברנו לגור פה אז אחותי סיפרה לאחות של חברה שלי שיש לי אחות גדולה שקוראים לה מושקא ושאני לא הבכורה והיא ברחה מהבית לפנימייה בגלל שאמא שלי ביקשה ממנה לשטוף כלים או לקפל כביסה משו בסגנון ואחות של חברה שלי האמינה לה והיא חשבה עד שנה שעברה שזה נכון

לאט לאט כזה
זה התחיל בלהוריד פאות
פחות לבוא לתפילות
להראות לאחרים שכבר לא ממש אכפת לך ממצוות ודברים כאלה
ויש עוד דרך..

בעיקרון גם אני מורידה לאט, לאט..

אבל אני סוג של מפחדת כזה

כי אני יודעת שאם אני יורדת סופית אז כל האחים שלי אחריי ומסכנה אמא שלי...

וגם אני עדיין לא בטוחה שזה מה שאני רוצה כי אם עכשיו נגיד אני ירד ואז שאני יהיה גדולה אני ירצה כן להיות דתייה זה יהיה לי קשה מאוד לחזור 

אני רוצה להיות אני בלי לחץ מגורים דתי או אחר
כרגע אני רואה את עצמי דתי לייט כזה בעתיד, אבל זה ממש ממש לא בטוח

לא בקטע ה
רע, אבל את לא צריכה לחשוב מה יהיה על אחים שלך. נכון, את אחות גדולה, אבל זה לא אומר שאת צריכה לא להיות את בגלל זה

לכן לדעתי הכי טוב להיות באמצע, לפחות עד שהקטע של גיל ההתבגרות יעבור, ואז להחליט סופית

צודק בקטע של אחים שלי..  אבל...

 

 

נגיד אני לא סובלת שבבית ספר שלי (לא חב"ד..) מה שאני עושה אז זה כאילו ככה כל החבדניקיות וכל הזמן מכלילים אותי בתור חבדניקית אפילו שאני בקושי מתקרבת לחבדניקית וזה אחד המעצבנים

עכשיו רק צריך להקשיב לעצמך. אני יודע שזאת קלישאה, אבל רק ככה אפשר להתפתח אישית

אוי זה מעצבן:-/

אבל יש לי בי"ס שכנס לחיים, זה דבר ראשון.

יש לי הורים ובית שאני גרה בו שהם כמובן רוצים שאני אכבד

וגם היישוב...

 

 

כן...

צריך לכבד, עד גבול מסוים. שלא יפגע בך יותר מידי

ואני שונאת שונאת שונאת את עצמי
די כבר די

זה לא יהיה זה

נמאס לי להרגיש

עם המשפחה
עם חברים או חברות

יש כמה בודדים

היי.

מאוד

ומחר אין לי כוח
אין לי כוח
אין לי כוח
בואו נפיל את האשמה על המציאות שלנו ונתחבא בשמיכה עד שיהיה לנו כוח

או תערכי לי שיר שכתבתי אם באלך, אין לי כח לסדר טותו

חברות,
אחים,
אחיות,
לצאת רק עם ההורים.
לבקר חולים ילדים

ללמוד על חנוכה, למה לא מזכירים את נס הפח בתפילה? ומה הקשר שמדליקים כל יום עוד נר? (שגם בפסח נאכל עוד כזית כל יום? ולמה יש 8 יום ולא 1.
ולמה פרסומי ניסאן, זה רק של הפח, ולא המלחמה הענקית.

סדרה, סרטון, של קומדיה
לאכול
לאכול עוד.
ספר שווה.

שזה מ 11 לה עד הבוקר וכרגע אני אמורה ללכת לישון

ואין לי כח

זה בעיה מאדמאד חמורה כי אני ארדם באמצע משמרת

בעיה:/

התחלתי לברר על להיות סייע בבית חולים,
בתחילת דרכי, נראה מה יהיה,

יש קבוצת התנדבות מסודרת אצלכם? (ואיזה בית חולים?)

אני עובדת.

וזה אחלה שבעולם באמת באמת!
 

ממליצה בחום.