זה מה שאני יכולה להביא לו..

בחיים לא החזרתי מצווה שעשיתי

אז לא נעשה בכלל מצוות וזהו...

לפעמים אני מרגישה צבועה בגלל זה

אבל אני סוג של לא מעיזה לרדת ממש

אני עכשיו נקראת דוסית אבל מבחינת אמא שלי אני ירדתי כי זה לא מה שהיא חינכה אותי...

אבל בתכלס אין מה כל כך לעשות

יש פה פול עוגות, בוא לקחת

שעברנו לגור פה אז אחותי סיפרה לאחות של חברה שלי שיש לי אחות גדולה שקוראים לה מושקא ושאני לא הבכורה והיא ברחה מהבית לפנימייה בגלל שאמא שלי ביקשה ממנה לשטוף כלים או לקפל כביסה משו בסגנון ואחות של חברה שלי האמינה לה והיא חשבה עד שנה שעברה שזה נכון

בעיקרון גם אני מורידה לאט, לאט..

אבל אני סוג של מפחדת כזה

כי אני יודעת שאם אני יורדת סופית אז כל האחים שלי אחריי ומסכנה אמא שלי...

וגם אני עדיין לא בטוחה שזה מה שאני רוצה כי אם עכשיו נגיד אני ירד ואז שאני יהיה גדולה אני ירצה כן להיות דתייה זה יהיה לי קשה מאוד לחזור 

צודק בקטע של אחים שלי..  אבל...

נגיד אני לא סובלת שבבית ספר שלי (לא חב"ד..) מה שאני עושה אז זה כאילו ככה כל החבדניקיות וכל הזמן מכלילים אותי בתור חבדניקית אפילו שאני בקושי מתקרבת לחבדניקית וזה אחד המעצבנים

אבל יש לי בי"ס שכנס לחיים, זה דבר ראשון.

יש לי הורים ובית שאני גרה בו שהם כמובן רוצים שאני אכבד

וגם היישוב...

כן...

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה