2 תשובות לי לגבי שאלותיך :
A. והאם לא הכללתי את עצמי בתפילה בסוף ההודעה?
(ציטוט :"אין לי אלא להתפלל שה' יקיים בנו : "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל ל"ו, כו)." כלומר שלצערי לא הגעתי לדרגת לב בשר, אך לפחות משתדל אני בע"ה להתקדם אליה)
B. נחלק את תחומי הפעולות ששאלתני ל-2:
א. קיומיות - כאכילה ושתיה, עליהן אין להשיב כלל מדוע אני עושה אותם, לתשובה על שאלה זו שאל ביולוג.
אך לענ"ד השאלה האמיתית היא לא "מדוע אני אוכל?" אלא "כיצד אני אוכל?" ו"כיצד מקשר אני באכילתי את עצמי, אל אלו שלא זכו כמוני לאכול?"
ב. לא קיומי - כגון הכתיבה בפורום, רק כנראה לא הבחנת על מה הדיון ומה תוצאותיו, לצורך הדגשה, חשוב לרגע מה היה קורה אילו הדיון ההזה לא היה מפורסם?
1. 198 (נכון לרגע כתיבת שורות אלו) האנשים שצפו בו - לא היו עוצרים כמה רגעים מחייהם (ואפילו תאמר נוספים, אך משמעותיים) ומקדישים למחשבה על גלעד וכ'ו.
2. לא היינו קוראים את דעתך על השגרה מחד,ומאידך גיסא לא היינו קוראים את דעת "צמר גפן מתוק", הודיה ומאור על השגרה (אפיקי מחשבה נוספים כבר הזכרתי?).
מה גם שעצם פעולת הכתיבה, מבחינתי, היא אחת מהפעולות שיש לענ"ד לנקוט ע"מ לקדם את חלק מהרעיונות, הרי מאמין אני שאתה מסכים שכתיבה מעלה מודעות, פותחת אפיקי מחשבה
נוספים ומשפיעה על הלך הרוח (לצערי אין לי כיום זמן כבעבר להיות גם בדיונים "לא דתיים", אך גם בתוך המחנה "שלנו" יש לענ"ד דברים הדורשים בירור וליבון), הרי אם חברי עזרא כותבים על כך (ואגב, לא כל מה שאנו עושים נכתב כאן, להזכירך) סימן שאנו הפוך מאדישים בנושא.
השגרה ארורה בדיוק מפני שהיא משכיחה מאיתנו את הדברים האמתיים, כתוב בתלמוד : "כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא
נעשית לו כהיתר" (יומא פו: / יומא פז. / מועד קטן כז: / קידושין כ. / קידושין מ. / ערכין ל

כלומר ברגע שאדם התרגל לעבור על העבירה, מוסר כליותיו כבר לא עובד,
נורת המוסריות האנושית שבו נשרפה - ממילא אין לצפות ממנו לבחינה אמיתית של מעשיו.
הרי גם הרמח"ל במסילת ישרים בהקדמה כותב שיש דברים מפורסמים - אבל נשכחים, מפני שככול שהם יותר מפורסמים, אנשים פחות בודקים אותם וסבורים בטעות שהם כבר יודעים אותם
בשורשיהם ובהגדרתם המדוייקת, ומה הגורם אם לא "השגרה הארורה"?
כוזרי מאמר ג' י"ט : "...ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל זאת אומרת מחובתו לעבד למען תקון הצבור שהוא חלק ממנו ומחליט לחסך תועלתו לו לעצמו חוטא הוא לכלל וביותר לנפשו כי
היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף שכן אלו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את מר המות למען הצלת הכלל
אך לפחות צריך היחיד לחשב על חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו" (לא רק על גלעד שליט, אלא גם על ישובי עוטף עזה למשל).
(כמובן שיש דברים טובים בשגרה, אך הביטוי "השגרה הארורה" הוא על הדברים השליליים שבה, כגון אלו שהזכרנו לעייל)
(כמובן שלא התכוונתי שמהיום לא נעשה דבר מלבד פעילות חברתית / ציבורית, אך לענ"ד חשוב להעלות את הנושאים הללו "בכל מקום שהם", ולפעול בגדר האפשרי לקידום העניינים)
אז ע"פ דבריך - אין לנו לעשות דבר בנוגע לשיחרור גלעד? הזוהי סברתך בנידון?
שנזכה שה' יקיים בנו : "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל ל"ו, כו).