כתוב בגמרא (חולין ק"ה.) : "
אמר מר עוקבא, אנא חלא בר חמרא לגבי אבא. דאילו אבא כי הווה אכיל בשרא, לא הוי אכיל גבינה עד למחר. ואנא, בהאי סעודתא לא אכילנא, ובסעודא אחריתי - אכילנא"
[תרגום חופשי :אמר מר עוקבא לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין, כאשר אבי אכל בשר לא היה אוכל גבינה עד למחר(כלומר 24 שעות)ואני באותה סעודה של בשר אינני אוכל גבינה, אך בסעודה שאחרי אוכל אני גבינה"]
אומר הקול מבשר (ח"ב חולין) "ואמר הרה"ק ר' שמחה בונים זצ"ל מפרשיסחא, למה קרא עצמו 'חלא בר חמרא', והלוא יכול היה להתנהג כמו אביו, שלא יאכל גבינה עד למחר [ולא יהיה 'חלא בר חמרא' - המבי"א]? ואמר, שאם אין ברצונו של אדם לעשות החומרא, אלא רק בשביל שאביו עשה את החומרא הזו, ורק משום כך הוא רוצה לעשות - משום שעשה כן אביו - זה אינו רשאי. [ונראה לי הטעם, כי זה חיקוי, ולא דבר מקורי. כמו שאומרים באידיש, א נאכגעמאכטע זאך - האט נישט קיין ווערט. - המבי"א]. [נפלאות חדשות ליקוטים, דף נ"א ע"ב]:"
משמע שאין שום סניף החפץ להיות כסניף בני ברק, משום שאז הוא לא מוציא לפועל את הכוחות שלו - אלא את של חברו, דבר זה אינו מקורי, ולכן "זה אינו רשאי", אף אם הוא היה "מחמיר גדול", אלא כל סניף מעוניין לחנך בהלכה את חניכיו להיות מוכנים למלחמה, מלחמת התורה שהיא מלחמת החיים, כמו שכתב הנצי"ב מוולוזין : (העמק דבר בראשית פרק י"ד פס' יד) "וירק את חניכיו. בנדרים דל"ב איכא למ"ד שהוריקן בד"ת. והוא פלא מה זה שעה לד"ת. אבל הענין הוא כמש"כ לעיל י"ב י"ז דזכות התורה היא חרב ש"י ובזה הזכות הגין ה' ולחם בשביל אברם. ע"כ כל שהמלחמה כבדה יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב (וזהו דאי' במגילה דף ג'. מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואר"י מלמד שלן בעומקה של הלכה. וכבר עמדו התוס' דכל העסק עם המלאך היה ביריחו וזה המקרא כתיב במלחמת העי. אבל הענין דאחר ששמע יהושע מדברי המלאך שעסק תורה הוא שייך למלחמה כמש"כ בביאור אותה אגדה להלן מ"ח ט"ז ע"ד מיד בשעה שהגיע למלחמת עי שהבין כי הדין מתוח עדיין שהרי הקב"ה אמר שים לך אורב וגו' ע"כ העמיק יותר במלחמתה של תורה

וכך עשה אברם הוריק את חניכיו בהלכה עמוקה עד שהיה קשה להם להבין והוריקו פניהם:", ובאמת ככל שהמלחמה גדולה, היצר מתחזק ומתרומם, אף עלינו החובה להתרומם ולהתעמק בתורה.