פורום פורום נהריה!!!'מים רבים לא יוכלו

נשמע של סניף נהריה של העיר נהריה, סבבה הבנו.

'מים רבים לא יוכלו' - מה? 

אני לא יכולה יותר לשמוע שתיקה זה מחריש לי את האוזניים

(אני לא יכולה יותר

למה אתה עושה לי את זה

תמיד נמצאת לכולם ועד שאחותי צריכה אותי לא מסוגלת להיות לה

אין לי מילים בכלל להוציא בשבילה

לקרוא את זה אין לי כוחות

למה אתה מנסה אותי ככה

אתה יודע כמה זה קשה לי שאני לא נמצאת כשאני יודעת שצריך

וגם השבת הזאת

למה היית חייב להרוס

באמת 

למה אתה פשוט לא יכול לתת לנו לנשום שניה ולהרגיש שהחיים לא תלויים באוויר כל הזמן לפי המצבי רוח שלך

למה אני כבר לא יכולה לתכנן כלום קדימה יותר מכמה שעות כי רק אתה יודע מה יקרה עד אז

למה דווקא עכשיו אתה חייב לעשות זה

למה דווקא בימים האלה כשהלב מלא בכעס וריחוק אתה רוצה שאני אהיה קרובה מאי פעם

לעזאזל אבל אני באמת לא מצליחה

אתה יודע כמה השתדלתי שלא 

אתה יודע כמה זה היה לי קשה ובכל זאת

קשה לי כבר לקבל את זה מצטערת

הכל כואב לי 

לא יכולה עוד להכיל את עצמי ואת הכאוס הזה

אלוהים,

די

)

רק אני שונאת את החגים האלו?

שיעבורשיעבורשיעבור

באלי לישון עד אחרי כיפור

איך אפשר להתפלל ככ הרבה עם כמות הכעס שיש בלב 

איך אפשר להתקיים

איך אפשר

אין לי כוח לעצמי

אין לי כוח לבית

אין לי כוח לתפילות

לאלהרגיש

רקלאלהרגיש

לא כאב לי ככה מהפעם ההיא. 

זה כאילו כל הגוף מתכווץ ומחזיק את עצמו בכוח כדי לא להתפרץ ולהתנפל על עצמו ועל כל העולם.

(שנים אחר כך היא תספר לה שהדבר שהיה לה הכי קשה זה שלא היה אפשר לחבק אותה.)

אלה המילים שיכולות אולי להגדיר את מה שאני מרגישה עכשיו

אשכרה עברו שלושים יום

אני יושבת באזכרה עם אנשים ובנות שכ"כ אהבת ומתביישת בדמעות ההתפרקות שלי...

אין לי

אין לי את הזכות להתאבל עלייך כשיש לך נשמות אחרות שבאמת לא מצליחות לחזור לשגרה כי היית חלק מהן לגמרי.

אין לי את הזכות לפרוץ בבכי חנוק כשלידי ממש יושבת חברה שלך שמרגישה את החוסר שלך כל דקה.

אין לי את הזכות לכתוב עלייך, להתגעגע, כי במו ידיי פספסתי כ"כ הרבה הזדמנויות להכיר אותך יותר...

אבל זה קורה וזה חזק ממני

כואב לי עמוק בפנים והבכי יוצא ממני בלי שליטה

אני מתגעגעת באמת לחיוך שלך, למי שהיית בשבילי (ובכנות מצערת- לא היית הרבה...לא זכיתי) 

נגעת בי אחות יקרה

וה' בחר שאת תהיי איתי בשכבה ואוטומטית תהפכי להיות בת משפחה שלי...

תודה לך ה'

תודה שזיכית אותי לכאוב עד כלות שוב ושוב

שזיכית אותי להתפרק לגמרי ולהיבנות מחדש

תודה שנטעת בתוכנו כ"כ הרבה אנשים טובים

ותודה על נשמה טהורה שנתת בי

אני נשבעת שזה היה מיותר הפליטת פה הזאת.

למה אתה חייב להרוס?

פתאום קלטתי שאני חזקה..באמת חזקה

אנחנו רוקמות ותופרות חופה לזכר רנה ז"ל...אני רוצה להתחתן מתחתיה...באמת..

היא מסתכלת בחלון,

מולה משתקפת ילדה. 

ילדה כואבת.

ילדה שקשה לה לראות.

היא מחפשת,

חלול לה בעיניים.

חלול לה בלב.

אין לה שקט,

אין מנוחה. 

יש לה בחילה.

היא לא בטוחה אם בגלל הנסיעה,

האוכל,

או שאולי היא רוצה להקיא את עצמה.

הכל כואב לה.

היא זרה בין זרים.

קוראת ספר,

חריגה בנוף, בין כל הפלאפונים והאוזניות-

היא בורחת למציאות אחרת.

לסיפור של מישהו אחר.

רק לא להקשיב לקול שלה, לכאב שלה שלא מפסיק לנקר בה.

היא מפסיקה, שוב בחילה.

הזקנה במושב לידה שואלת אם הכל בסדר,

היא מנגבת שתי דמעות שבורחות בלי שליטה,

ואומרת לה שהכל מעולה,

היא רק לא ישנה בלילה אז קצת עייפה.

הזקנה עושה לה פרצוף מבין. מבין הרבה יותר ממה שצריך להבין.

היא קצת רועדת וקצת מזיעה ומשהו מזדעזע בה. 

היא חוזרת לחלון, מסתכלת על העיר השקטה כאילו במיוחד בשבילה,

היא מוצפת זכרונות. מוצפת כאבים. 

הכל עולה בה כאילו היה עכשיו, היא מלאה בכאב ההוא, 

בחור העמוק הזה שאף אחד לא היה שם למלא וכנראה גם לא יהיה למלא שוב.

היא נשרפת בתוך עצמה. הכל עולה בה וכמעט יוצא דרך הפה והעיניים. 

היא רוצה כבר להגיע. היא לא רוצה להגיע.

היא רוצה להיעלם ולברוח.

מסתכלת סביבה, לכל אחד יש יעד בסוף היום, יש סוף ליום.

היא יודעת שהיא חוזרת-לא חוזרת.

היא לא רוצה לחזור. 

היא נכנעת כמו תמיד. 

היא חוזרת ולא בטוחה שיש לאן לחזור.

חוזרת חסומה מכאב ובדידות.

חוזרת בשביל לברוח.

חוזרת ונבלעת למעלה, 

רק לא להיפגש, רק לא להרגיש. 

היא מחפשת שקט, 

מחפשת מקום,

מחפשת שייכות.

מחפשת משהו שישקיט את כל הסערה שיש בתוכה.

היא יודעת ומפחדת לחשוב את זה,

החור שלה הוא גדול,

הוא גדול ולא יהיה אף אחד שיוכל למלא אותו,

החור שלה - הוא היא. 

היא נשרפת מהמחשבה. 

עוזבת הכל,

סוגרת,

בורחת לבחוץ,

לוקחת את הספר, הספר שהזקנה אמרה לה להפסיק לקרוא. 

היא בורחת לכאב שלו, לכאב של המישהו האחר.

רק לא להרגיש אותה.

רק לא להרגיש.

 איזה סופש עברנו

אימלה היה פשוט טוב טוב טוב.

בחמישי בלילה ההתוועדות הייתה פשוט מדוייקת ככה בום להכל והיה פשוט קדוש

ואז שישי בבוקר רשבי היה חצי קלאצ

וחומוס אליהו 

ואז קניות לשבת ולדירה

ישנתי עד שניה לפני שבת ובגלל שהיינו צריכות ללכת איזה 20 דק עד לעתיקה הכנסנו שבת מוקדם ולא הספקתי להגיב לאנשים

ופאדיחה כי ההורים התקשרו וכזה הם היו ברכב ורצו לשיר וכו אבל אני כבר הייתי בדרך לתפילה

ואז הגענו והייתה תפילה ממש יפה

ואז אכלנו אצלם ואימלה הם פשוט משפחה מיוחדת אני לא יכולה להסביר עד כמה

סעודת שבת עד אחד

ואיך שהוא דיבר פשוט מרתק

ואיזה מיוחדים הם ואיזה הרגשה טובה

באלי ככ להיות שם שוב

כמה קיבלנו מהם לא פסיכי

עד שיצאנו מהם לקח שנים 

והלכנו לישון מאוחר רצח

ונראלי מראש השנה שעבר לא קמתי לתפילה בבוקר וקמתי בשמונה לתפילה 

זה היה הזוי

והיה מעולה ממש והם פשוט מתוקים

והחלטנו שנשארים שם כיפור ושובה ואולי מתישהו עוד באלול

ואז חזרנו וכזה סעודה וקצת שנצ

ותיכננו ללכת לעתיקה שוב אבל כבר ממש לא היה לנו כוח כל הרגליים שלי תפוסות מהמדרגות האלה

ומוצש היו לנו פשוט טרמפים מושלמים תוך שעתיים בול הגענו משם זה היה פסיכי

והייתי צריכה להגיב על מיליון וחצי הודעות וקוצי מוצי כזה וזה שיגע אותי כי אני שונאתת

ואז הגעתי הביתה והחמודים האלה עשו לי באלגן בחדר ואפילו הבחורציק היה שם משום מה..צחקנו שבא לחגוג איתי

קיצור מתוקים

והם היו בשוק מהשיער חח

זה קצר רצח ומטולטל כזה אבל הוא מהמם עכשיו

ממש הגיע הזמן לעשות את זה

והלוואי שיהיה השבוע טוב 

ושימשיך ככה

עד רביעי ואז כנרתת

יואו איך באלי כבר ונשתזף רצח וניהיה לבד לבד כי כולם מסכנים ולומדים

ואולי אפילו אמא תתרום לנו את האוטו

וואי היהלי פשוט סופש טוב באמת

כמה ששבוע שעבר היה קשה הוא חיזק המון בדברים מסיימים ובכל מיני בחינות..

וגם ב"ה שלא וויתרנו ונסענו כי היה פשוט מושלם ונתן מלא כוחות וקדושה 

ואלול. פשוט אלול

ומרגישים את זה

ואין כמו האוויר שם

אם היה לי אותו תמיד מבטיחה בריאות הנפש שלי הייתה כמה רמות מעל

וואי תודה ה'. 

בהצלחה כולכם בהתחלות החדשות❤❤

הלוואי שתיהיה התחלה טובה ושנה קלה בעז"ה..

הרבה מאד זמן לא היה משהו שהכאיב לי ככה כמו מה שהוא אמר לי מקודם. 

הרבה 

מאיפה אני מביאה כוחות לזה?

באמת שאין לי כלום עכשיו 

אבא די. 

פשוט די כבר

אפשר רגע?

כואב לי אבל אני מתגברת לא ליפול

אני לבד בבית 

ועשיתי את זה כדי שיהיה לי קצת שקט אחרי החודשים המטורפים שהיו לי

והשקט הזה קצת טורף אותי יותר מידי

מסתבר שבאמת לא הקשבתי לעצמי כבר הרבה זמן, וזה רע

עדיין אני לא יודעת מה אבל אני יודעת שיש

רציתי רק לנוח

רציתי רק שקט

ואולי גם רציתי קצת לב

ואין כזה.

בנתיים

אני עושה הכל כדי לא ליפול

החלטתי שאני מקבלת את השבת הזאת בשמחה 

שאני מתלבשת

ומתאפרת

ויוצאת

שאני מקבלת את החודש הזה בקצת יותר קדושה

קצת יותר קירבה

קצת יותר רצון

ובשביל זה אני חייבת לא ליפול

אני חייבת להחזיק, גם כשאין במי. 

אני אחזיק בעצמי ואם אני אפול אני אפול

אבל לפחות אדע שלא וויתרתי לעצמי

החודש הזה משמעותי מידי בשביל לקבל אותו בעצבות

אני מתחילה להרגיש את הרעידות ברגליים

הדמעות עולות

והן בסדר

הן נראלי כאלה של תפילה שרוצות להתקרב ולהיות טובה יותר

אני לא אוותר עצמי. 

אני אחליט ואולי אפול, אבל לא אוותר מראש

הלוואי

הלוואי שיהיה לי את הכוחות

אני יודעת שאני לבד בתקופה הזאת וזה בסדר

אני מאמינה שזה מה שבריא לי כי די כבר להיות תלויים באחרים כל הזמן

אם לא אלמד להתמודד עם עצמי לבד גם עם אחרים לא אצליח

אם אמשיך לבכות על זה שאין לי אף אחד זה לא יתן לי כלום

כי זה באמת מטומטם לחשוב שכל הבעיות שלי ייפתרו כשיהיה לי אנשים

הן לא

הן פשוט יהיו קשורות בעוד אנשים וזה רע יותר

וזה לבד כואב אבל זה לבד שהוא טוב עכשיו

אני במקום שאני מצליחה להבין אותו ואת היתרונות שלו גם אם קשה לי

וזה מקום טוב שלא הייתי בו הרבה פעמים בחיים שלי

אני רק צריכה להאמין קצת יותר בעצמי

ואולי באמת לאפשר לעצמי קצת יותר זמן להקשיב לנפש שלי

כי באמת אין לי רגע מנוחה

אני כל הזמן עסוקה ובדברים טובים ב"ה

אבל זה מעייף ומתיש,

ומנתק מעצמך

ברמה כזאת שלא נסעתי היום כי רק רציתי לשבת ולקרוא ספר בנחת

אבל גם את זה אני לא יכולה בנתיים

כנראה ה רוצה אחרת בשבילי וזה בסדר ואני מקבלת

פפ אני מתגעגעת לתקופה שהייתי מחוברת אליו ומחוברת לעצמי

לתקופה שהאמונה שלי הייתה עיוורת, בהכי אמיתי

פשוט היה לי טוב אמיתי כזה של התבטלות גמורה

החיים מחספסים ואם לא שומרים על זה זה לא נשמר

ואוף אני ככ לא מתאמצת על לשמור על זה

זה כואב לי כי בזה אני יודעת שאני מוותרת לעצמי

אני לא מספיק משתדלת ומנסה 

אני אפילו לא נופלת

מלכתחילה בכלל לא נסיתי

לא הכנסתי לעצמי שום הרגלים כאלה

ומה קרה במה שכן החלטתי?

ברגע אחד של התנדנדות כמה אמירות כמה ניסיונות בום נפלתי לזה

אחרי ככ הרבה מאמצים שעשיתי בשביל זה. זה כואב. כן

אבל אולי בשביל זה יש את התקופה הזאת בשנה 

יש את החודש הזה, החודש שלי. 

אולי לא סתם כואב לנפש שלי כבר כמה ימים בלי סיבה

כואב לה מהדברים שלא כאבו לה כבר הרבה מאד זמן

אולי מעצמה היא כבר שם

רק שבמשך השנה אני מאכילה אותה בזה שאין לי כוח וקשה לי

ושאין לי זמן ופניות לזה.

הכל כואב לי עכשיו אבל אני קצת מתעוררת

קצת מבינה מה קרה לי השנה ומאיפה ירדתי

ואולי זה הזמן לעלות

ואז- 

ואז זה יקרה. 

רק אז