שרשור חדש
אני טיפשהמשיח נאו בפומ!
כל כך
אנונימי (פותח)
אולי באמת??משיח נאו בפומ!
זה הזוי.


אבל נראה לי שככה אצליח לעשות את זה


אבל.
זה הזוי.
..משיח נאו בפומ!אחרונה
היה מוזר המחשבה הזהה..
חייבת להגיד ש*זה* לא היה צפוי..
לגמרי לא.
בא לי לבכותמשיח נאו בפומ!
..משיח נאו בפומ!
הלוואי שהיא היתה מבינה, משהו
חלקיק
..משיח נאו בפומ!אחרונה
אבל באמת.
את המקום שלי.
בגלל הכל
לא לנסות להלביש עליי איכשהו את ההבנות שלה
..משיח נאו בפומ!
הכאב הזה לא בר נשיאה
..משיח נאו בפומ!אחרונה
רוצה כבר שהכל יסתיים
לא רק לי מותר לעשות מה שבא בלי לדפוק חשבון לאף אחדכבתחילה
אני לא אבין לעולםכבתחילה
הניסיון הזה הוא לא פשוט כזהכבתחילה
משבר חנוכה באיחורכבתחילה
כבר אין כוחות יותר ללמוד.
לקום כל בוקר בשעה מוקדמת.
ללמוד מספר שעות גדול רצוף.
לעשות תרגילים להגשה שלוקחים הרבה זמן וכח.

ובתוך כל זה גם להכין לעצמי אוכל, להיות חברה ולהתעניין בכל העולם.

עומס עומס עומס.
זהו, נגמרו הכוחות ללמוד.

אין לי אפשרות לא להגיע ללימודים כי אין איך להשלים.
והעייפות הזאת שהורגת אותי.

אני לא רוצה לחשוב על אופציה למשבר, יהיו לו תוצאות כואבות וקשות מידי.
אני רוצה להצליח, רוצה שיהיו לי כוחות ללמוד.

והכי מהכל- בא לי חופש.
לקום מתי שבא לי, לא לעשות כלום, לנוח, בלי שיהיה לי על הראש מלא מטלות.

מה יהיה?
יש לי הרבה רצונות שלא יוכלוכבתחילה
להתגשם/להתממש בזמן הקרוב.

כמה חבל
תזכורת לעצמיכבתחילה
1. כשקשה לא מרימים ידיים.
קצת שכחתי את זה בתקופה האחרונה. צריך להזכר.
2. מצוות כיבוד הורים.
צריך ליסוע לבקר את ההורים. בעז"ה בזמן הקרוב.

הלוואי שבוע טוב ומוצלח. שיהיו הפתעות טובות ומשמחות.
השבת הבנתיכבתחילה
שאני בשלב אחר בחיים.

כבר לא תיכוניסטית אולפניסטית.

משהו יותר בוגר ויציב בחיים.
היום היה יום מקסים ב"ה(כן ירבו)כבתחילה
קימה מאוחרת - יום חופשי.
אפטר ארוחת צהרים עם מי ש-יקר וחשוב לי יותר מחיי.
סיבוב קצר במרכזית וליד איתה.
הלכתי לקחת מילונית.
בייביסיטר- פעם ראשונה אצל משפחה לא מוכרת, האמא ממש החמיאה לי שאמרה שהאינטואיציה שלה אומרת שאני אחראית ושאפשר לסמוך עלי. מעניין, היא לא הראשונה שאומרת. זה נכון.
ישבתי 3 שעות על תרגיל, סיימתי חצי מהתרגיל!
עכשיו לישון, לצבור כוחות למבחן מחר.
גוד לאקינג


@מבשר שלום
באמת שכבר אין לי מושג מה יהיהכבתחילה
הכל מוזר, מבולגן, לא ידוע.
למה? השתדלתי מאד.
ולמה זה? אולי כי אני לא מספיק חשובה שיבזבזו עלי זמן.
ולמה דווקא עכשיו? לזה דווקא יש תשובה טובה. שהחמשוש לאילת יצדיק את עצמו. להנות, להשתחרר.
ואז לחזור לשגרה ואז חנוכה, וכנראה יהיו לימודים.

ומתי זה יקרה?
תמיד אחרי שבוע+ , אני כבר מפוקששת.
צריך לבדוק מה עושים.
בינתיים אין לי מושג כלום. אפילו לא זמן יעד. ואני לא מסתמכת על אמירות כלליות.

אוף עם החוסר ידיעה הענקי הזה
פעם חשבתיכבתחילה
שלהתאהב זה תקופה של כמה ימים/שבועות, או הכי הרבה- חודשים ספורים.
מסתבר שזה קיים הרבה הרבה מעבר.
כל יום מחדש. כל שבוע מחדש. כל חודש מחדש.
וואו מדהים.

בעצם, זאת כבר אהבה.
מזמן כבר.
עדיין.
תמיד.
♥♥