הייתי חייבת לשתף..!! זה רובץ על ליבי, ומקשה עליי...=/
כאמור, אני מדריכה.. ולחניכות שלי יש מחנון, יומיים.. עכשיו, המחנון יוצא בדיוק יום אחרי הסימינריון... הסמינריון נגמר בכ"ג, והמחנה מתחיל בכ"ד... עכשיו, אני לא אצא ישר למחנה..זה יהיה קשה.. אין מצב...
קיצור, דיברתי עם המדריכה והמרכזת שלי, והן אמרו לי ולולצ'ר, שנלך בכ"ב.. כאילו שנצא יותר מוקדם מהסמנריון... ואני ממש לא רוצה להפסיד!!! מה לעשות?!
עזרא - ארכיון
אמא של יששכר גורן(מדריך מסניף חמ"ש, וחניך במרכז) נירצחה בפיגוע היום בירושלים.
ההלויה היום בשעה 22:30 מבית ההספד של קהילת ירושלים בהר המנוחות.
תפיצו את זה לכמה שיותר!!
http://sderot.aish.com/SderotPetitions/15Seconds.php
המצב בשדרות לא טוב כ"כ!!
תודה..
יווומממלאאאווווששרר!!!
בעזרתו^
(רות אורטל ואוריה אם זה נקרה הצפה אתם מוזמנים למחוק..)
אני ממש לא מצליחה להירדם אז החלטתי לפתוח אשכול תודה!
תודה דבר ראשון לה' יתברך שהיה איתי באוטובוס וכשהייתי באוטובוס שהתהפך ולא קרה לי כלום! (חוץ משפשופ קטן..)
תודה לכל האנשים שהתקשרו לראות שהכל טוב ובדקו שאני נושמת.. (כן הילה אם אני חיה אני גם נושמץ..)
ותודה לגילי הדר דוריה ועינב שעזרו לי ממש וחיכו (והביאו את דבורל'ה!!)
אז בקיצור תודה!!!
לילה מקסים! (שיהיה חודש טוב! [למרות שזה לא היום..])
בעזרתו^
כידוע לכולם (אני מקווה..) היה היום פיגוע בירושלים...
(בתור אחת שהיה בתוך האוטובוס שהתהפך..)
אני שואלת אותכם.. איך ממשיכים מפה? כאילו לא קרה כלום?
מה עושים מחר? הולכים לים כמו שתוכנן מראש?
ואם לא אז מה כן?
(נא לא להפוך אשכול זה לשטויות..)
חח..)אם אפשר בבקשה להתפלל ולהגיד תהילים לרפואת :
עַדִית בת שרה.
אישה חולת סרטן, היא עוברת היום בערב בדיקה חשובה מאוד.
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל-יְהֹוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי:
ב יְהֹוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה:
ג מַה-יִּתֵּן לְךָ וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה:
ד חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים:
ה אוֹיָה לִי כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם-אָהֳלֵי קֵדָר:
ו רַבַּת שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם:
ז אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה:
א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:
ב עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:
ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:
ה יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ:
ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:
ז יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ:
ח יְהֹוָה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהֹוָה נֵלֵךְ:
ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָם:
ג יְרוּשָׁלַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו:
ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהֹוָה:
ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד:
ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:
ז יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:
ח לְמַעַן-אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:
ט לְמַעַן בֵּית-יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת-עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:
ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל-יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל-יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל-יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:
ג חָנֵּנוּ יְהֹוָה חָנֵּנוּ כִּי-רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:
ד רַבַּת שָׂבְעָה-לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז (לִגְאֵיוֹנִים) [לִגְאֵי יוֹנִים:]
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהֹוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל:
ב לוּלֵי יְהֹוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:
ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:
ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל-נַפְשֵׁנוּ:
ה אֲזַי עָבַר עַל-נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:
ו בָּרוּךְ יְהֹוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:
ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:
ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
תודה רבה ! תזכו למצוות. :]
ידידי'ה הדר-גנים התחילו היום, ב"ה, את תקופת העשייה.
הפרוייקט הראשון שלנו..
ושבעזרתו יתברך יהיו עוד רבים.
היום- הגרעין [בנות, כמובן...] הלך לעיר [בפ"ת- מרכז כזה..גדול- יחסית.].
עם שלט שאומר "הלב אומר תודה"
עם שולחן ,עוגיות,עוגות שתיה וכו'...(וכיפות)
כדי שאנשים יוכלו לאכול מהדברים [חינם] ולברך את ה' יתברך!!!!!!
בעז"ה--->
כן ירבו!
עשיתם כבר משו?! ספרו.
אחח..ידידי'ה!! איזו אימפריה מטורפת!
אתם לא מבינים.. אני התנדבתי לקחת על עצמי ת'קטע של לפרסם ת'חולצה או סווצ'ר לסמנריון.. לבדוק בכל סניף כמה רוצים ומה.. וזה קשה ממש..חח.. משגעים לי ת'שכל.. השגתי פוולל מספרים בנתיםם.. לאט... לאט.. תאחלו לי ב"הצלחה..חח.. יומנעים=]=]
מצטערת.. הייתי חייבת להסביר מה קורה בנתיים וקצת לפרוק..חח..
במקום לחפור על חולתה וסמנריון( לא יודעת מה הבעיה בזה)...
אז באשכול הזה תוכלו לשים..סיפורים יפים בדיחות ועוד דברים חמודים..וכו'..
קיצר..בבקשה שלא ימחקו את זה ..
עזרא - ארכיוןבעזרתו^
מקווה שלא נמאס לכם ממני....
סמוך לשעת חצות של אותו מוצאי שבת נישמעה תפיקה בדלת.
"יבוא!".
הוא עמד שם בגלימה שחורה ומגל,
וביקש בנימוס להיכנס פנימה.
"אלוקים אדירים!!!!!!!!!" צווחתי.
"לא, לא אלוקים." ענה בענווה, "רק מלאך המוות".
הבעל ואני נדרכנו. דמעות עלו בעינינו.
"אז זהו זה? את מי באתם לקחת?"
"לא, לא, לא!" מיהר מלאך המוות להרגיע, "לא באתי לקחת אף אחד.."
"אז למה באת?"
"באתי לבקש..." מילמל המלאך בבישנות.."לישון אצלכם.."
"לישון אצלנו?!?!?!"
"אתם יודעים יש המון עבודה ואין זמן לעלות ולרדת..."
"אתה מבקש מאיתנו לישון כאן??!"
"כן... אבל אם זה לא מפריע..."
"ברור שזה מפריע!" זעקתי בביטחון.
"איך אתה לא מתבייש לבקש לישון אצלנו אחרי כול מה שעשיתה בזמן האחרון?"
"מה לעשות?" שאל מלאך המוות בחיוך.."עבודה.."
"עבודה??!!" צווחנו.
"אני רק ממלא פקודות.."
"אבל איך אתה חי עם עצמך?!" שאל הבעל.
"אני לא ממש חי, אתה יודע.." חייך.
"אתה לא אמור לחזור לגהנום או משהו??" התעקשתי.
"לא, לא" חייך מלאך המוות "זה השטן."
"מה ההבדל?" תמהנו.
"לו יש קלשון" ענה.
"אה...." מילמלנו במבוכה..
"הוא באמת לא נחמד, אבל אני רק לוקח אותם למקום טוב יותר, באמת!"
"מצטערים.." מילמלנו.."לא ידענו..."
"זה בסדר.." הגיב מלאך המוות בחויך.."כולם מתבלבלים ביננו.."
הבעל התחיל להרגיש לא בנוח. בכול זאת אורח.הוא רצה להציע לו משהו לשתות. אבל בכול זאת לא ממש התלהב להרוות את צימאונו של מלאך צמא דם.
"אבל למה דווקא אצלנו? אתה לא יכול לישון במקום אחר?"
"לא ממש... חילקו את כל המלאכים ואתם זכיתם בי!!"
"זה באמת כבוד גדול..." מילמל הבעל.
"חוץ מזה, אתם יודעים, חיפשתי מקום קרוב לעבודה.."
"אנחנו שמחים לשמוע..."
מלאך המוות שמח בשמחתנו...
"אז מה אתם אומרים יש לכם מיטה מיותרת?"
"לא, אבל יש מזרון.. אם זה בסדר מצידך.."
"בטח, בטח...שרתי בדברים יותר גרועים.."אמר. "אני מבטיח לצאת מוקדם בבוקר לא תדעו שהיתי פה."
"אני מקווה" אמרתי.
"אני יודע, אני יודע..." מלמל המלאך, "יצא לי שם רע אצלכם. אנשים לא מפרשים אותי נכון..."
"טוב תשמע בכל זאת אתה משאיר הרבה הרס בכל מקום כל הזמן..."
"אבל על זה אני לא אחראי.." ענה, "זה מלאך החבלה."
היינו עייפים ומפוחדים מדי בכדי להמשיך בשיחה. רגע לפני שפנינו ללכת, הסתובב הבעל אל מלאך המוות ושאל:"אז מה? זה הולך להישאר עוד הרבה זמן?"
"תשמע, זאת בעיה." חייך המלאך בצער, "המלאך הגואל עובד שעות נוספות, והתחרות קשה..."
"ומה הוא עושה?"
"הוא גואל אתכם מכל רע.."
"אז למה לא שלחו את המלאך הגואל לישון אצלנו?"
"אה," נאנח מלאך המוות בקנאה מהולה בהרצה , "כי המלאך הגואל לא ישן לעולם!!!!!!!!!"
שנזכה..
שבת שלום לכווווול גרעין ידידיה..!!
בעזרתו^
נעמה!! (משום מה חשבתי לפתוח רק עכשיו..)
פווווווווווווווול מזל טוב!!
שמתשיכי להיות כמו שאת כי ככה אוהבים אותך!!
עד גיל 100000 כ20...
בעצם לא.. קצת פחות כדאי שלא תמותי מצער שאני ימות..
שתזכי לראות את בית המקדש במהרה בימנו...
אוהבת תמיייייייייייייייייייייייד שני!!
(מחכה בקוצר רוח לצמיד..)
כדי לומר את הדבר הנכון ברגע הנכון עליך רוב הזמן לשתוק.
כשאנשים נמוכים עושים צל גדול סימן שהשמש שוקעת.
כשאתה מנסה ליצור רושם, זה בדיוק הרושם שאתה יוצר.
אורטלי, יקירתי!
מלא מזל"ט בהכנסך להדרכה!
נראה לי שאת הראשונה מידידיה.
נטעים בנות ב"ב- זכו!!
כן, ריגושים, גם אני נכנסתי, ב"ה.
עיינות ב"ב- אימפריה
אני מסניף נריה וגיסה שלי עובדת בהנהלה הארצית אז אני אדבר איתה בקשר לגלופה רק אני צריכה פיקסוס או שישלחו לי אותה במייל שכתוב בפרטים האישים שלי....
בקשר לעם חולצה או סוודר עדיף סוודר מי שחושבת שהוא יתקווץ בכביסה שתיקח מידה יותר גדולה אנחנו בכיתה עשינו אצל ביגוד והיה סבבה המידות היו גגם ככה גדולות אז הסוודר הלך בול....
והצבע בא לי ממש צהוב וסגול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה יוצא מהמם
אז אני אשמח לתגובות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!
תקישבו תתנו לי רעיונות לעבודה בחופש
אני ממש נושת..
בעזרתו^
שבוע טוב...
הבאתי עוד קטע ממש ממש ממש ממש יפה...
בבקשה לא לייבש.. זה מוריד את החשק..
יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה"ס, שמו היה עידו. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.
חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.
היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת.
בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו, העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.
המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו. הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.
ליבי יצא אליו, רצתי וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו.
נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה מגעילים" הוא הסתכל אלי ואמר "היי - תודה" וחייך אלי.
זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית, עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר.
הסתבר שהוא גר לידי, אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.
הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן.
בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.
דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.
מסתבר שהוא ילד "גזעי".
שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל? הוא ענה שכן.
בילינו ביחד כל אותו סופ"ש וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.
ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.
אמרתי לו, נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום . הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.
במהלך 4 השנים הבאות, עידו ואני נעשינו חברים טובים.
כשסיימנו את התיכון, התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.
ידעתי שכל הזמן נשאר חברים למרות שכל השכבה ואני צחקנו עליו על כך שהוא "יורם" הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון.
ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.
הוא התמלא וממש נראה טוב. למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.
הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג - אתה תהיה גדול" הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים (מלאי הכרת תודה) וחייך."תודה" הוא אמר.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכח בגרונו ואמר:
"סיום התיכון, הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות את זה במהלך השנים הקשות הללו - ההורים שלך, המורים שלך, אבל יותר מכל - החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זהו המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו. אני הולך לספר לכם סיפור..." הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע.
הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותם כדי שאמא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.
"למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך , הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.
ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי למחייכים את אותו חיוך מכיר תודה, שעד לאותו רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה.
אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך הפשוטות והמובנות ביותר - שיכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.
כאילו- זה לא בדיוק כשצי"ם [כשרונות צעירים]..
זה יותר הצגה כזאתי- של סופשנה...שאנחנו מעלות..
עם ריקודים ושירים והצגה
איזה כיףף
אחלו לי בהצלחה- ולכל הבנות שמופיעות בכשצ"ים...
ושלא ניפול ויהיה לנו נקע ברגל- מהריקודים המהממים שיש לנו
מרגש כ"כ..
ואח"כ- חופשששש!!!
לילה-טוב
