שרשור חדש
..שנהב
מגעיל. מחשבות תניחו לי כבר. אני לא רוצה את זה. נמאס לי מהראש שלי.
..שנהב
"את קצת כמו אל אנחל"
"אם תמשיכי ככה את תסיימי רחוק מאוד"
"אני לא מבינה איך את אוהבת את הבית שלך"

..שנהב
לחנך זה ללמד את הילדים שלך מה זה פחד.
..שנהב
שכחתי כבר כמה זה מעצבן להיות בבית.
רק יומיים וכבר מתנהגת כמו ילדה בת חמש עשרה.
אני לא בנויה ללחיות עם אנשים שקרובים מידי. אני רק צריכה קצת שקט.
או שאני סתם עייפה.
אולי מחר אני לא יצא מהחדר וזהו. אינלי כח. אני צריכה ירושלים.
..שנהב
היום הבנתי שאני לא מרגישה קשר לגוף שלי. אני זה משהו אחד הוא משהו אחר. חוץ מהפרצוף שאותו כבר התרגלתי לראות במראה כל הזמן.
התחלה של תהליך?
..שנהב
פאק. עבר מאז שלוש וחצי שנים. אשכרה.
..שנהב
סיימתי עכשיו חצי מהעונות של אווטאר וזה סדרה שיש בה הרבה דברי טעם וחכמה
במיוחד היה קטע שהוא מדבר עם אווטאר קודם ואומר: "אבל הנזירים למדו אותי להתנתק מן העולם בשביל שנשמתי תהיה חופשיה!"
והרוח עונה לו:
"נוודי אוויר רבים ניתקו את עצמם והגיעו להארה רוחנית, אבל האווטאר לא יכול לעשות את זה משום שחובתה של נשמתך היא לעולם. החכמה שלי אליך היא זו: החובה שלך קוראת לך להקריב את הצרכים הרוחניים שלך ולעשות כל מה שצריך כדי להגן על העולם"
וזה--
זה בדיוק זה. זה משהו שלקח לי זמן להבין. ועכשיו כשהם אומרים במילים ברורות זה מסדר לי את המח. אחח.
..שנהב
אם הייתי רואה את הגואל
ודאי הייתי בוכה
ומתפתל
ומשתולל
אם הייתי זוכה

ודאי הייתי צועק
שהגיע הזמן
והכאב והזעם כולם
מבקש
שיקרע כבר הים

ודאי הייתי משלהב את ההמון
האחרון עד הראשון
שיזעקו במיידי
שירדפו אחר אותו נביא
שיביא את הטוב
ואור אין סוף

ודאי גם הייתי רואה את הלזה
מביט עלינו ומנסה
איך ברגע בחרו אחי
אחד לכאן אחר לשם הו בחיי
נאמר לו די

אם הייתי רואה את אותו גואל
ודאי היה אומר שנשים קצת לב
הוא מתפלל
ומקווה
ומתחנן
ואוהב.
..שנהבאחרונה
מכירים את הילדים היפים האלה עם העיניים הענקיות והסנטר החוצפן שכל מהותם צועקת הי אני המופרע של הכיתה, הי נראה לי שההורים שלי שונאים אותי, הי גם המלמד. הי.
והפיאות שלהם פרועות כי היום הם הלכו מכות עם שמואל הענק והמלמד הוציא אותם מהכיתה למרות שהוא התחיל אז הם טיפסו על הגדר של התלמוד תורה ורצו רחוק רחוק. והם רוכבים על אופניים במרכז המסחרי בשכונה אחרי ששוב אמא צעקה עליהם למה הם שפכו את השוקו על שירה ולמה למה הם חייבים להיות כאלה. והמכנסיים שלהם קרועות באזור הבירכיים בגלל שהם נופלים מהאופניים ומתפזרות להם כל המדבקות של האלבומים שהם הרוויחו בהפסקה והם מתכוונים למכור אותם מחר לילד אחר כי בכלל אין להם אלבום. אבא אמר שרק ילדים טובים מקבלים. ואז הם קמים מהר ואוספים הכל ועולים על האופניים ונופלים שוב, ואוספים שוב, וקמים שוב.
בלעעשנהב
זה מחזיר אותי לתיכון אם לא תעשי x לא תקבלי. רק מי שעושה - מקבלת
בא לי לשלוח לה הודעה חוזרת ולהגיד 'פאק יו גברת.'
לכאורה זה לעודד אבל זה עושה לי רע.
פיכס. לעשות ממני גרועה בכח.

(את גרועה. את צריכה להתאמץ. קצת בלי מסגרת ושכחת מהכל אה?)
..שנהב
כל ערב כשהיא יוצאת מהמקלחת היא נעמדת מול המראה, מסתכלת בעיניים שמביטות בה עד שהיא נבהלת. וגם אז לא מפסיקה. זה מלחיץ, תנסו את זה זה מלחיץ, להסתכל חזק חזק חזק ולהמשיך.
ולהגיד
"לא תהיה לך אהבה. לעולם לא תהיה לך אהבה."
לא משנה שהלב צועק שמגיע לו ועליו היא לא יכולה לשקר.
השפתיים ממשיכות לנוע "לא תהיה. לא תהיה לך."
והעיניים, אוי העיניים. פעורות. מקבלות את המבט הפגיע. המפוחד.
"לעולם לא."
..שנהב
איך אמרתי?
אני מומחית בחוסר מזל
..שנהב
בלעכס מה זאת הקנאה הזאת.
(זה לעולם לא יהיה לי. לא מגיע לי.)
..שנהב
אני מפחדת. אני גם ככ על הקצה וכל רגע עלולה להידחף לתהום.
לעזאזל.
..שנהב
קשה לי עם עצמי. או יותר נכון עם ההתנהגות שלי.
עאלק קדושה.

(הי. עבודת ה זה תמיד קשה. לפחות עכשיו את שמה לב לשגיאות. מפה את יכולה או לעלות או לשקוע בדכדוך, זה לא החלטה קשה מידי.)
..שנהב
מה יהיה. נמאס לי ממנו.
מה את חושבת, צריך להתפלל על דברים כאלה. ולתרגל, מלא לתרגל.
..שנהב
אתמול החזיר לי את האמון שלי בעצמי. הרבה זמן לא הייתי ככה.
..שנהב
קשה לי כשאני לידה. אוי אבא בבקשה די.

..שנהב
יש לי מין רצון להפוך את הפורום הזה לכמו מין בלוג שלי, עם כתיבות שלי או סתם סיטואציות. ורק אלה שיתקלו בפה בטעות יכירו ואולי אפילו יהיו כאלה שיאהבו ויעקבו.
הבעיה היא שלא באמת יש לי ככ הרבה מה לפרסם בו. זה בעיה. אבל פסדר נחשוב על הרעיון.
כואב.שנהב
מה עשיתישנהב
ואני בכלל מתגעגעת אליה אז למה היא שונאת אותי.
זה מכאיב לי בלב.
(אני לא חוזרת לשם. אני לא. אני כן. אני---)
..שנהב
אני מפחדת עליהם. כמה אדם צריך לעבור בחיים.
.