ידעתי שזה יקרה מתישו, ועדיין מפחיד לי ככ.
אני צריכה פשוט חיבוק, טוב?
ולהיעלם.
באלי רק להגיד סליחה.
כן, אני יודעת שאני מגעילה. שאני קרירה. שאני מסננת. שאני לא אני.
אני יודעת.
אני עדיין אוהבת אותך. אני עדיין חושבת עלייך המון. פשוט קשה לי.
רק הבנתי כמה אסור לי לדבר יותר, כמה זה מזיק, כמה זה מבהיל ומפחיד.
ויכול להיות שזה לא נכון שאני סותמת, ושאני עושה שוב שטות, ושאני מאבדת אנשים שחשובים לי. יכול להיות שאני טועה.
אבל קשה לי שאנשים צריכים לברוח כי קשה להם בגללי. ואת לא הראשונה שעשית את זה, וכנראה גם לא האחרונה.
עשית בשכל שברחת, וסליחה שלא עשיתי את זה בעצמי.
באלי שמשו ישתנה? כן.
איך עושים את זה? לא יודעת. קשה לי לדבר כבר.
אני מניחה שאת כועסת עליי, ובצדק. תכעסי.
אם תרצי בכלל, אני פה להקשיב מה איתך ומה שלומך.
את חסרה לי, פשוט קשה לי לדבר אחרי הכל.
לא יודעת אם באלי שתקראי, ואם קראת בכל זאת, מוזמנת להגיב.
וסליחה שאני מגעילה אלייך בלי שום סיבה.