באלי רק להגיד סליחה.

כן, אני יודעת שאני מגעילה. שאני קרירה. שאני מסננת. שאני לא אני.

אני יודעת.

אני עדיין אוהבת אותך. אני עדיין חושבת עלייך המון. פשוט קשה לי.

רק הבנתי כמה אסור לי לדבר יותר, כמה זה מזיק, כמה זה מבהיל ומפחיד.

ויכול להיות שזה לא נכון שאני סותמת, ושאני עושה שוב שטות, ושאני מאבדת אנשים שחשובים לי. יכול להיות שאני טועה.

אבל קשה לי שאנשים צריכים לברוח כי קשה להם בגללי. ואת לא הראשונה שעשית את זה, וכנראה גם לא האחרונה.

עשית בשכל שברחת, וסליחה שלא עשיתי את זה בעצמי.

באלי שמשו ישתנה? כן.

איך עושים את זה? לא יודעת. קשה לי לדבר כבר.

אני מניחה שאת כועסת עליי, ובצדק. תכעסי.

אם תרצי בכלל, אני פה להקשיב מה איתך ומה שלומך.

את חסרה לי, פשוט קשה לי לדבר אחרי הכל.

לא יודעת אם באלי שתקראי, ואם קראת בכל זאת, מוזמנת להגיב.

וסליחה שאני מגעילה אלייך בלי שום סיבה.

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.