הטמטום.
עצרתי בשניה האחרונה. באמת.
ואין מה שיחזיק אותי.
אני עומדת ליפול ולהתרסק
ואין לי מושג אם אצא מזה
והוא בערך היחיד שיכולה להגיד לו
אבל לא רוצה... אוף
😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭
אבא קשה לי פה😭😭
הטמטום.
עצרתי בשניה האחרונה. באמת.
ואין מה שיחזיק אותי.
אני עומדת ליפול ולהתרסק
ואין לי מושג אם אצא מזה
והוא בערך היחיד שיכולה להגיד לו
אבל לא רוצה... אוף
😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭
אבא קשה לי פה😭😭
כואב לי...
ויותר מאשר בכלל סיבה אחת...
אין סיכוי.
אני לא עוברת את המבחן הזה.
באמת שלא.
אבל רציתי... וזה לא קורה...
אוף אני מרגישה תמיד תקועה ונדחפת.
וכן הכאב ביד שוב פה.
לא מפתיע.
באלי להישאר רק בשביל שיגיד ללכת. באמת.
אני חסרת אנרגיה בקטע אחר.
אין לי כוחות.
😔
זו היתה כזו טעות מטומטמת אמאלה.
למה למה למה למה למה????
אוף איתי כבר
התקדמתי. כן.
אני כ"כ שונאת להיות תקועה. כ"כ שונאת את זה.
אוף אני צריכה חיבוק
אז בהתחלה לא הצלחתי ללמוד בכלל.
אח"כ למדתי הרבה, לבד.
אח"כ באתי לבקר. הרגשתי תקועה ברמה אחרת.
אז מהר הלכתי.
וחזרתי ללמוד לבד
ואיתה קצת. זה עזר לה. לי פחות.
ואז שוב לבד.
ואז באתי לשם.
וזה היה מטומטם ברמות קשות. באמת.
וקצת מתחרטת שלא יצאתי איתם אלא נשארתי.
אבל יודעת שלא הייתי מרגישה בנח איתם.
ואוף היא חופרת לי
ואין לי כח אליה
ואני לחוצה
ומפחדת...
אוף אבא אני כל כך שונאת את זה!!
נמאס לי😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭
הוא כועס.
אין הסבר אחר.
אבל למה???😭😭😭😭😭😭
אוף אבא נמאס לי לאבד אנשים שקרובים אלי. באמת.
אני יודעת. אתה פשוט לא רוצה שאהיה קרובה יותר לאנשים.
אולי פשוט צריכה לעזוב הכל וזהו.
אני שונאת אותה כ"כ
באמת
היא פגעה בי כ"כ הרבה
למה בכלל אני עוד בקשר איתה???
נפגעתי ממנה אתמול.
מאד אפילו.
היא לא יודעת את זה. ולא תדע.
אבל אני כ"כ כועסת על עצמי שנפגעתי משטות כזו.
המאבק התמידי הזה.
ילדה מול אישה. מי תנצח?
היכולת להיות ילדה, כמו שרוצה להיות, מול הקרובים אלי, לפעמים פוגעת בי. לא תמיד הם יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה הזו.
הצורך להיות אישה, כמו שצריכה להיות, מול הרחוקים ממני, קשה לי. ולא תמיד הם יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה הזו.
אנשים יודעים שאני בוגרת. מאד. ואולי בגלל זה, ובגלל איך שתופסים אותי, אני מרגישה הכרח לבטא צד ילדותי יותר. למרות שמעולם לא הייתי כזו.
את צריכה להתבגר. תפסיקי עם השטויות שלך. תתרכזי ותפסיקי להפריע לעצמך.
השנאה לעצמי. על כל מה שזה כולל. גוף. נפש.
לדעת שפישלתי. ובענק.
זה כואב כ"כ.
שהכאב הזה רק יעבור.
שהפצע יחלים.
נזכרת באז. שעות שישבתי ככה. חושבת וכותבת.
באיזה עולם הזוי אני חיה. אבאלה. אני קצת חסרת כוחות להמשיך.
רוצה לחזור אחורה. למחוק כמה דברים שעשיתי בעבר.
אמונה שישתנה.
תקווה שיהיה טוב.
הנאה. סיפוק. שמחה. מעצמי. ממה שפעלתי בעולם.
אפשר חיבוק בבקשה בבקשה??
אף אחד לא יתן לך. תתעוררי על החיים שלך ומהר. את מתמודדת עם עצמך ותגידי תודה שאת עוד שורדת בכלל.
רוצה חיבוק? תני לעצמך.
רוצה לבכות? יש לך כרית בשביל זה.
תביני שלאף אחד לא אכפת ממך. זה כואב לך. אני יודעת.
אבל בלי שתביני את זה, את תמשיכי לצפות שאחרים יעזרו לך. והם לא. העולם הזה אכזר. את יודעת את זה. אם את לא רוצה שוב ושוב להתאכזב, פשוט תפסיקי לצפות.
תחזרי לקונכיה. היא מחכה לך. באותו מקום. באותה צורה. עם אותה קבלה. תפארי את הבית שלך. כי הוא רק שלך, ורק הוא שלך. תדאגי לעצמך כמו שרק את יכולה.
תפסיקי לקחת ללב מה שאחרים אומרים לך.
תפסיקי לפשל. כי את תמיד מפשלת.
תפסיקי להפריע. כי את תמיד מפריעה.
פשוט לחדול.