המאבק התמידי הזה.
ילדה מול אישה. מי תנצח?
היכולת להיות ילדה, כמו שרוצה להיות, מול הקרובים אלי, לפעמים פוגעת בי. לא תמיד הם יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה הזו.
הצורך להיות אישה, כמו שצריכה להיות, מול הרחוקים ממני, קשה לי. ולא תמיד הם יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה הזו.
אנשים יודעים שאני בוגרת. מאד. ואולי בגלל זה, ובגלל איך שתופסים אותי, אני מרגישה הכרח לבטא צד ילדותי יותר. למרות שמעולם לא הייתי כזו.
את צריכה להתבגר. תפסיקי עם השטויות שלך. תתרכזי ותפסיקי להפריע לעצמך.
השנאה לעצמי. על כל מה שזה כולל. גוף. נפש.
לדעת שפישלתי. ובענק.
זה כואב כ"כ.
שהכאב הזה רק יעבור.
שהפצע יחלים.
נזכרת באז. שעות שישבתי ככה. חושבת וכותבת.
באיזה עולם הזוי אני חיה. אבאלה. אני קצת חסרת כוחות להמשיך.
רוצה לחזור אחורה. למחוק כמה דברים שעשיתי בעבר.
אמונה שישתנה.
תקווה שיהיה טוב.
הנאה. סיפוק. שמחה. מעצמי. ממה שפעלתי בעולם.
אפשר חיבוק בבקשה בבקשה??
אף אחד לא יתן לך. תתעוררי על החיים שלך ומהר. את מתמודדת עם עצמך ותגידי תודה שאת עוד שורדת בכלל.
רוצה חיבוק? תני לעצמך.
רוצה לבכות? יש לך כרית בשביל זה.
תביני שלאף אחד לא אכפת ממך. זה כואב לך. אני יודעת.
אבל בלי שתביני את זה, את תמשיכי לצפות שאחרים יעזרו לך. והם לא. העולם הזה אכזר. את יודעת את זה. אם את לא רוצה שוב ושוב להתאכזב, פשוט תפסיקי לצפות.
תחזרי לקונכיה. היא מחכה לך. באותו מקום. באותה צורה. עם אותה קבלה. תפארי את הבית שלך. כי הוא רק שלך, ורק הוא שלך. תדאגי לעצמך כמו שרק את יכולה.
תפסיקי לקחת ללב מה שאחרים אומרים לך.
תפסיקי לפשל. כי את תמיד מפשלת.
תפסיקי להפריע. כי את תמיד מפריעה.
פשוט לחדול.