היה עולם
ירוק בהיר,
ותכלת של ענן
וורוד סמוק
כשבאו המספרים
וסורגים מברזל
ביקשו להחשיך את האור
חיפשתי את החופש
המילים מצאו אותי
נשאו אותי
היה עולם
הצבעים קצת דהו
עכירות ילדותית נוספה להן
משהו נוסטלגי בה
כשהרעימו רעמים
והשמיים החווירו בברק
הצטנפתי מתחת לשמיכה
המילים מצאו אותי
הדמעות שחקו את הלב שלי
למצומק יותר
היה עולם
נעשה עכור
כשהצטננתי בקרירות העצובה
כמו חורף סגרירי ארוך
מדי פעם הבליחה קרן אור
המילים מצאו אותי
מצאתי גם אני אותן
אבל מה הטעם בהן
כמו לפני הבריאה שלו
העולם היה רק כמו
תקווה כמוסה בלב
משאלה של ילדה קטנה
כמו פרפר שעדיין לכוד
בכבלי הגולם שהוא
כשהענן התכול נעלם
והדשא הירוק כמש
כשהלחיים הסמוקות בורוד
החווירו
והשלד שתחתיהן נגלה
המילים עזבו אותי
לאנחות
היה עולם
נותרתי לבד
