ועוד 24 שעות בדיוק,
נרקוד ונשמח בכל הכח על גאולתנו ועל פדות נפשנו,
ואיך אפשר תוך 24 שעות לרקוד ולשמוח,
בקוטביות שכזו,?
ואיך אפשר בכלל בזה העולם,
לשאתהפכים בצורה שלמה.
אבל,
יודע אני שאפשר,
איך בדיוק,
לא יודע אני.
..ייראה..
לא באופן מושלם, אבל ברמה מסויימת כן.ייראה..
ברור שאם העצב לא עצב והשמחה לא שמחה אז אי אפשרייראה..
אבל חושבני שאפשר גם לשמוח באמת,
ולהיות עצוב באמת,
אפשר לישא הפכים
לא בכזו צורהאנונימי (2)
אפשר לנסות לשמוח
לא להיות שמחים באמת
חוצמיזה
אתה יודע מה זה לשמוח באמת?
מה זה להיות עצוב באמת? שרע בפנים? ואח''כ שמח וטוב?
כשהשמחה שואפת להיות אחת כזו, אבל תכלס היא אשליה.
כשהעצב הוא מה שהיינו רוצים להרגיש והתחושה המדומה הזאת של כאב
אז כן, בהחלט אפשר לזגזג בין השניים
כשהרגשות
הם רגשות
והכל באמת
לא חושבת שאפשר לרקוד על שתי הלוויות
לרקוד על שתי החתונות ממש אולי אי אפשרייראה..
אבל אפשר לשמוח באמת,
אפשר שהרגש של השמחה יהיה אשליה,
ואפשר גם שיהיה משהו ביניים,
באמצע,
רגש של שמחה, אמיתית אבל לא ברמות מטורפות,
וכנ"ל עצב.
את זה אני בטוח שאפשר
בוודאי שאפשר להפסיק, אם זה מה שאת רוצה.ייראה..
למה דווקא לוויות?
משחק מיליםאנונימי (2)
דברנו על לשמוח ולהיות עצובים
ואמרתי שא''א שניהם
אז במקום לרקוד על שתי החתונות
שיחקתי עם זה ללרקוד על שתי הלוויות
אפשר לבכות בשתי החתונות
(וסתם בגלל היום בו אנו נמצאים)
לא משהו מיוחד.
יש לך משהו להוסיף? אתה רואה את הוויכוח כנגמר? אני אוהבת להתווכח אז אין לי בעיה להמשיך.
אבל פתחת שרשור ואני נצלשתי אותו ועוד מתווכחת איתך.
שרשור פריקה.
קיצר לא מוסרי במיוחד
אם מוסרי זו המילה הנכונה
אני לא סובל להתווכחייראה..
אני אוהב לדון,
וד"ל.
ממש ממש לאייראה..
אנונימית 2משתדלת יותר
אבל למה באנונימי? כאילו לא צריך שיראו?משתדלת יותר
העיקר נחשפתי.. 
ממ אוקי. אז חבל שנחשפתי.. ואין מנהל שיערוך..משתדלת יותראחרונה
..אנונימי (פותח)
והכל נעול שם
נעול בפנים
רועד
מת מפחד.
לא מוכן
לא מבין
מוצף
מעורער.
וכמה אור יש מסביב
כמה אור
תומך, עוטף,
כלכך מנסה להכיל.
מנסה לגעת
לשבור חומות של בדידות
להניס צללים כואבים
מנסה להאיר.
כמה אור בא לשטוף פה את הכל,
אותי.
ואני
בפנים חשוך לי.
נעול
סגור
מפתח שאבד.
אבד
ואיננו.
הפחד לפתוח
האימה מפני הגילוי.
תהליך
תהליך שכזה
הגיל שמוסיף סיבוכים
ואינספור השאלות שמחכות לתשובות.
והכלום שאני
חוסר אהבה
חוסר הערכה
כלום.
ככה.
לגמרי.
ומסביבי
מסביבי נשתלים פרחים
של ימים יפים יותר,
נזרעים בעמל
חיוך של גיבורים
וצחוק שזה תחביב לשמוע אותו.
מסביבי עקבות של חיים
צעדים של אור
אור גדול
ותקווה.
ואני
אני על הגבול הזה
בין טוב לרע
בין אור לחושך
בין הלבד לביחד
בין השתיקות ל..
אני
אי שם
על קו התפר הזה
ששוזר כלכך הרבה
כלכך הרבה סיבוכים שאני.
כמה טוב
להביט בקרני האור האלה
המחממות
להעריך את הגבורה הזאת
את מסירות הנפש.
להתמלא בתקווה
מהאור שהוא.
כמה כואב
לחזור לתהיות על אם זה בסדר
למזוודה הכבדה שאני
המסובכת.
לדרוך על קצות האצבעות
רק שלא אפריע.
כמה מפחיד
להחשיך גם את האור
להכניס עוד אישיות
למעגל הזה.
להקדים את הזמן.
כמה מפחיד לטעות.
איך כבר הגיע האביב.
ואולי..
..מייה.
and the one thing that keeps me from falling for you,
is im truly alone and i like it.
yeah, im truly alone and i like it.
(וואו, איך הגעתם לפה כולכם)
פשוטמקום אחר
אני לא ראויה.
לא ראויה.
לא
ראויה.
לא.
והיום יש מש ממש מפגש וירטואלי, בשעה שמונה וחצי, רוצה?L ענק
לאL ענק
תודה.אנונימי (פותח)
@ריעות - סליחה שחפרתי אבל לא ראית. אז תייגתי שוב.
איפשהו יש הסבר על הפורום אאל''ט בנסיופ. תעשי חיפוש...
הניק שתייגת זו לא אני 
ריעות.
במקרה הגעתי לכאן בחיפושים אחר פורום נטוש. הניק שלי הוא ריעות עם נקודה.
אנחנו בקטע של אתגרי כתיבה, לא סדנאות כתיבה (למרות שאנחנו ממש אוהבים סדנאות כתיבה). כרגע אני בחיפושים אחרי פורום ריק
אנחנו בקטע של אתגרי כתיבה, לא סדנאות כתיבה (למרות שאנחנו ממש אוהבים סדנאות כתיבה). כרגע אני בחיפושים אחרי פורום ריק
מצאתי פורום נטוש לאתגרי כתיבה. רוצה להצטרף?ריעות.
יש אשירה לה' והיה עוד אחד..אם אני זוכר נכון.L ענק
סבבהריעות.
לא נפגשיםריעות.
זה פורום 296
