פורום יד בנימין (עמוד 23)

השלום והברכה..
סתם, אחרי כל הטקסיות ,
בגלל שלא יודעים מי כתב מה וכו', הראשון שכותב הודעה בשרשור כותב אנונימי אחד, השני
מזדהה כאנונימי שתים, וכו'..
 

צפוף לי בפנים
יש שם כלכך המון
המון פינות לא שלמות שצריכות להתנקות
המון עבודות שממתינות שאני אעשה אותן
המון תהליכים שרוצים שאשים לב אליהם

המון מאבקים פנימיים שלא תמו

המון 
המון שאלות דוממות שמחכות לתשובות
המון.

באלי לנשום

ולדעת שהוא שם

חזק כלכך בפנים.

והלוואי שיהיה בסדר

למרות שהכל מתערער לי

עם כל תגובה שלה.

יאבאלה.

 

באלי לשאוף אוויר לאט

ולרגע אחד

רק לרגע לא מאוזן אחד

להרגיש בסדר

שלמה

שלווה

לא רק מובסת.

 

הצבע של השמיים יפה מתמיד.

צריך רק לזכור להתבונן.

 

והכל עוד לפניי

כולם רצים מהר מידיי

הם מנסים לסמוך עליי

זה לא כדאי.

ממ

יש בזה משוו

.

 

 

 

מישהו פרץ לחלקת אלוקים שלי.

 

ושוב,
מגע השלב הזה בשנה,
בו האישיות מתכווצת ,
לתוך לחץ,
לתוך מספרים,
לתוך ציונים,
והגודל הנשמתי,
מודחק,
מודחק היטב לפינה.

אם רק הייתי יכול,
להוציא את כל הכאב

לקום לעולם חדש

בו הכל יותר פשוט

זה כזה אני;
שוקעת גם בזריחה.

עד כמה אני כותב כלל,
בשביל להוציא,
או בשביל לראות מה לאחרים יש להגיב.

עד כמה אני זה אני,
או עד כמה אני זה מה שאחרים רוצים לראות.

לעזעזאל,
יש אמת בכלל בזה העולם?

(וכן, אפשר ךהגיב)

נראה לי אני נהיה יותר ויותר שובב בשובבים,
ולא להיפך.

משפטים לא במקום.

טעות פטאלית מה שעשיתי עכשיו.

ממש.

 

שמישהו יקח אותי מעצמי.

לא טוב לי ככה.

למה.

למה מלכתחילה.

למה למה למה.

לא רוצה

ולא רציתי מעולם.

כלום

ושומדבר.

המקום הזה לא טוב לי.

אוףףףף.

 

ועכשיו גרוע לי.

מכל כיוון שהוא.

 

אינלי כוח להילחם יותר.
דיי.

המערכות האלה לא בשבילי.

הן כלכך קשות

שזה לא נורמאלי בכלל.
נמאס לי מהקרב הזה 

מיציתי אותו עד כלות הנפש.

קרב שצריך להיות בו בכוננות

קרב שצריך להתמסר בו

קרב שגובה מחירים.
הייתי חזקה עד עכשיו

כמו תמיד

אבל חלאס.

יותר מידי דברים עכשיו באים בבום 
ויש אש בכל החזיתות.

כבר נגמר לי הכוח

להילחם.

 

ה'.

אני גמורה.

תעזור לי.

מ

פ

ו

ר

ק

ת.

 

ומפחדת.

בטירוף.

הכאב הזה לא נורמלי.

עוטף מכל עבר.

הורס בהדרגה ובהתמדה

את כל מה שבניתי עד עכשיו.

עוטף אותי

כמעט ממכר

ומראה לי מי הוא.

כאב כזה,

שהשתלט עליי כמעט לגמרי.

 

כלכך כואב לי.

כמעט ולא נשאר בי יותר כוח.

 

אחח.

אני נגמרת.

למה?

לעזעזאל..

אוקיי.
הטיסה היתה מקסימה.
נחתנו ישר לשם. היה מרגש.
עוד לא נסעתי לאוהל. ופשוט בכיתי היום כי כמה אני יכולה להיות באמריקה בלי לנסוע קודם לאוהל?!
רבי, עוד לא הגעתי אליך באמת.
770 זה בהחלט קדוש וכיף להתפלל
אבל לא באמת הגעתי לרבי
עוד לא אמרתי לו שאני פה
בכיתי ממש.
וגם אתמול בכיתי כשראיתי תמונות של אחיינים שלי
אחח אני מאוהבת.

היה לי טוב בלי הערוץ כאן שלשה ימים
טוב לי בלי הבנות ששם בארץ
טוב לי בלעדיו למרות שבכיתי מרוב געגוע

אלוקים תודה,
אני אוהבת אותך!!

רבי
הגעתי.
מקווה להגיע מהר אליך..

שאני מפחדת מהתשובה.
כאילו
מפחיד אותי לשאול אותה ואז לפעור את החור הזה שוב
לא שהחור נתפר ונסגר
אבל לפחות הוא מתאחה.
אם אשאל, זה יפתח שוב.
ואולי זה מיותר.
למה לפתוח את הכאב הזה שוב?
אך מצד שני אני חייבת לדעת מה לעשות ומה הכי נכון

אלוקיייייים
תעזור לי