כלכך כואב לי.
אוי ה'.מקום אחר
ושוב.תועה בשדה..
די,
די,
כבר אין כח.
פשוט אין
והוא שוב בא לביקור. הלוואי שקצר.מקום אחר
פעם,
הוא עוד היה דופק בדלת,
היה מחכה למילה שלי,
לתשובה שאני אביא איתי.
היום,
הוא כבר לא שואל שאלות
כבר לא פראייר.
נכנס בלי לדפוק,
וככה ממלא את כל החלל שבבפנים שלי.
ומרגיש בבית.
טמבל.
חסר נימוסים
הכאב הזה.
אז למדתי. בדרך הקשה ..מקום אחר
למדתי לחייך מבלי לשמוח באמת
למדתי לענות לכם שהכל טוב
כשאתם שואלים מה שלומי.
למדתי, שכשאתם מתעניינים איך הולך לי באולפנה,
אז אני צריכה לענות שבסדר
ושעוד מתרגלים לשינויים.
למדתי להגיד תודה לאנשים שאני לא מסכימה איתם
ורק כי עכשיו הם עושים "למעני" משהו.
למדתי שגם אם יש לי דרך וערכים,
לא תמיד אוכל לחיות אותם במציאות.
למדתי שזה גרוע להישאר בכאב
וזה מדהים להתידד איתו ולמצוא לו מקום בלב.
למדתי שגעגוע קשה מאוד לרפא.
ושזמן לפעמים לא משכיח כלום,
הוא רק מעצים את המשמעות של העבר.
למדתי שיש מקומות אמיתיים
וכל אחד צריך למצוא את שלו ולהשתכן שם.
למדתי מה זה לחיות עם כמיהה עצומה
וגעגוע למשהו ישן וטוב, ואמיתי כל כך.
למדתי שצריך לקחת את הנקודות הנכונות
ולפתח, לשכלל ולתת להן מקום משמעותי בחיים.
למדתי שלפעמים כשמקבלים מכה,
פשוט צריך לשבת ולנקות את הפצע
ולצרוח, ולצעוק, ולכאוב, ולדמוע,
ובסוף לראות, איך עם עבודה קשה הוא גם מגליד..
למדתי שאני לא רוצה לוותר על הטוב הצרוף שטעמתי ממנו רק טיפה,
שאת המנגינה הזאת, גם אם הפסיקו לי, אני חייבת להמשיך.
למדתי שאני מתגעגעת לאוהלה של תורה.
..תועה בשדה..
זרמי חיים,
אט אט
מתחילים לנבוע,
לפלס דרכים בארץ
וכאילו
יד אדירה
ושקטה
מייבשת אותו
ויגווע
עד לפעם הבאה.
זרם כזה, חזק.מקום אחר
והוא כמו סכך שנפרץ.
זרם עצום של מים
גועש
סוער
מתפרץ קדימה.
מחפש
משתוקק
נע הלאה.
והוא סוחף עימו
מיליון רגשות
ואלף מילים.
כמו מנגינות
וצלילים
שהשתחררו
אחרי שנים שהיו כלואים.
כמו מנגינות
וצלילים
חופשיים.
והוא כמו סכר שנפרץ.
זרם עצום של מים
שרוצה לסחוף גם אותי קדימה
ולא שם לב
שזה מהר לי מידי
שאני
עוד רגע
טובעת.
חזק מידי, הרסני.מקום אחר
וגם אם כוונתו רצויה
ומקורו אך בשמחה וברצון להיטיב,
אין אני עומדת בכך.
אני נשטפת בעוצמה,
אך לא מתקדמת
לא נסחפת
לא זורמת
איתו,
זרם עצום של מים,
של אדם.
זה מהר לי מידי.
ולפני שאני מבינה בכלל
למה הוא רץ,
ולמה הוא מנסה שנתקדם,
אני
נופלת מעוצמת הזרם
נשארת מרוסקת
ורטובה.
קראתיתועה בשדה..אחרונה
וריח השריפה בוער באפי.תועה בשדה..
משחת עד כלות.
ואני בוחר להישרף.
והבחירה רק עוד יותר שורפת.
אבל,
האש הזאת נשארת.
האם אפשר לכבותה?
וואוירא ורך לבב
..פינג.
עבר עריכה על ידי פינג. בתאריך י"ח באדר ב תשע"ו 23:46
מזל טובמייה.
אני אשתגע, כשתאמר שלום.מייה.
אני לא מבינה איך הגעתי עד הלום.
(בוב דילן מגרונה של בת 16,
הדואט שלי, איחולים וכרטיסים ותודות ואולם עמוס, ורק לי אף אחד לא בא להקשיב.)
(אבל אתמול כן)מייה.
(טנור לירי)מייה.
איזה כיףמייה.
(אלבום חיי, וסוף לסיפור)מייה.
שלוק-איגלו-שלוקמייה.
הידעתם ילדים? יש דבר כזה, איגלו רקוב.מייה.
..מייה.אחרונה
.
וכשכולם יקראו לי לבואבדד...
אני עדיין אהיה פה
אחכה רק לו