כל האובססיביות ההיא מצאה את עצמה מתפרקת לי בפנים. הציפייה והכל. רגעים של חשיבה. של רגיעה. של הסתכלות. וכאילו היה מוכרח שיקרה.
לפגוש אותך היה מוזר. פתאום לראות את האדם. הקטע שהתנהגתן מוזר משו. וזה בסדר גם. אחרי הכל זה מפגש שקשה להיפתח בו, הוא שלושה. ולכל אחד הסיפור שלו. הדברים שהוא נושא. ההקשרים. הסיטואציה.
לגיטימי בהחלט.
פתאום חשבתי על המקום שנסגר. שבעצם את המקומות הפנימיים שפעם אמרת לא להגיב אליהם. אין כבר מקום כל-כך שם. לפעמים כן אבל זה קיבל צורה אחרת.
ואני עוד חושב עלייך גם. בכלל בין כל זה. לוידע מה אני רוצה גם. והכל תלוי על חוטים דקים מידי. כמו תמיד. כמו החיים שלי.
לפגוש אותך היה מוזר. פתאום לראות את האדם. הקטע שהתנהגתן מוזר משו. וזה בסדר גם. אחרי הכל זה מפגש שקשה להיפתח בו, הוא שלושה. ולכל אחד הסיפור שלו. הדברים שהוא נושא. ההקשרים. הסיטואציה.
לגיטימי בהחלט.
פתאום חשבתי על המקום שנסגר. שבעצם את המקומות הפנימיים שפעם אמרת לא להגיב אליהם. אין כבר מקום כל-כך שם. לפעמים כן אבל זה קיבל צורה אחרת.
ואני עוד חושב עלייך גם. בכלל בין כל זה. לוידע מה אני רוצה גם. והכל תלוי על חוטים דקים מידי. כמו תמיד. כמו החיים שלי.