אני מרגיש שאת גדולה עלי.
ואם את זאת את.
ואם זאת את
או את
או אתה
ואם את זה העולם
ואם את זה עצמי ואני
הכל גדול עלי
כל השיגעונות שלי
המשכחי כאבים זורמים
וההרגעות
הכל כואב ומתפרק לחתיכות
תמיד לפני פיצוץ
מגמגם כמה מילים ומנסה שהדיבור לא יקרע לחתיכות
פתאום נהיה לי זמן מיותר!הרב מיכי יוספי:אנונימי (פותח)
"המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו באפסר וכיוצא ומחזירין אותו בעל כורחו אל דרך הישר, כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתפסה בעל כרחה להשיבה אל הדרך הראוי" (לקוטי מוהר"ן תניינא נ').
אני מאד אוהב את הדימוי של רבי נחמן המדמה את המחשבה לסוס. הדימוי הזה קשור גם לניסיונו ברכיבה, כפי שסיפר עליו רבי אברהם מפטרבורג: "ואני, שהייתי סוחר ומלומד בכל עניני העולם, ראיתי (את רבי נחמן) שרכב על הסוס בלי שום פחד כמו רכב מובחר ומלומד".
יתרונו של הסוס בכך שהוא יכול להביאני למרחקים וליעדים שבהליכה רגילה הייתי מתקשה להגיע אליהם. מנגד, הסוס הוא רק סוס, ובשביל להפיק ממנו את מירב התועלת נצרך רוכב מיומן שדרכו בהירה לו. ללא בהירות היעד שלנו, הסוס ייקח אותנו למחוזות הבנתו הסוסית... מחוז שככל הנראה איננו מחוז חפצנו.
משמח לדעת שלכל אחד יש כלי תחבורה, "סוס" מצוין שהוא כלי עזר משמעותי המסייע להגיע אל מחוז חפצו, אך עיקר התועלת שאפשר להפיק מה"סוס" תלויה במיומנותו של הרוכב. המיומנות בהקשר שלנו היא שיהיה ברור לנו לאן אנו רוצים להגיע. ראוי לנו לברר מהו היעד ולהיות בהירים מאוד, וביד אמונה להנהיג את המחשבה.
קבלנו מתנה אלוקית נפלאה שנקראת מחשבה. פעמים רבות נראה שהיא שולטת בנו ולוקחת אותנו למקומות לא רצויים של דאגות, פחדים ומחוזות שליליים אחרים עד שנראה לנו שאין לנו שום דרך להתמודד איתה. רבי נחמן מביא חידוש מלבב, שבידינו להטותה כרצוננו למקום שאנו רוצים. מקום הוא יעד. כמו הסוס, יכולה המחשבה לקחת אותנו רחוק, אך ללא בהירות היעד היא תלך, תפרח ותשוטט בדברים אחרים וזרים. אך אין להתפעל מכך כלל כי אם לשוב ולאחוז בביטחון באפסר. סוס ורוכבו, המחשבה היא רק הסוס והרוכב - הלא הוא החושב.
אני מאד אוהב את הדימוי של רבי נחמן המדמה את המחשבה לסוס. הדימוי הזה קשור גם לניסיונו ברכיבה, כפי שסיפר עליו רבי אברהם מפטרבורג: "ואני, שהייתי סוחר ומלומד בכל עניני העולם, ראיתי (את רבי נחמן) שרכב על הסוס בלי שום פחד כמו רכב מובחר ומלומד".
יתרונו של הסוס בכך שהוא יכול להביאני למרחקים וליעדים שבהליכה רגילה הייתי מתקשה להגיע אליהם. מנגד, הסוס הוא רק סוס, ובשביל להפיק ממנו את מירב התועלת נצרך רוכב מיומן שדרכו בהירה לו. ללא בהירות היעד שלנו, הסוס ייקח אותנו למחוזות הבנתו הסוסית... מחוז שככל הנראה איננו מחוז חפצנו.
משמח לדעת שלכל אחד יש כלי תחבורה, "סוס" מצוין שהוא כלי עזר משמעותי המסייע להגיע אל מחוז חפצו, אך עיקר התועלת שאפשר להפיק מה"סוס" תלויה במיומנותו של הרוכב. המיומנות בהקשר שלנו היא שיהיה ברור לנו לאן אנו רוצים להגיע. ראוי לנו לברר מהו היעד ולהיות בהירים מאוד, וביד אמונה להנהיג את המחשבה.
קבלנו מתנה אלוקית נפלאה שנקראת מחשבה. פעמים רבות נראה שהיא שולטת בנו ולוקחת אותנו למקומות לא רצויים של דאגות, פחדים ומחוזות שליליים אחרים עד שנראה לנו שאין לנו שום דרך להתמודד איתה. רבי נחמן מביא חידוש מלבב, שבידינו להטותה כרצוננו למקום שאנו רוצים. מקום הוא יעד. כמו הסוס, יכולה המחשבה לקחת אותנו רחוק, אך ללא בהירות היעד היא תלך, תפרח ותשוטט בדברים אחרים וזרים. אך אין להתפעל מכך כלל כי אם לשוב ולאחוז בביטחון באפסר. סוס ורוכבו, המחשבה היא רק הסוס והרוכב - הלא הוא החושב.
♣♣♣אנונימי (פותח)
(סליחה אם זו התערבות שלא מתאימה או שזה סתם לא עושה טוב. אבל היה לי מערבל קצת השיחה אתמול. וכמו שאתה מכיר אותי, דברים שוקעים אצלי לאט יותר. ופתאום יש לי מה להגיד. ואתמול גם המוד לא היה פרקטי מעשי, אז אולי טוב שזה ככה. אתה יכול להגיב, אבל אשמח אם אפשר כאן בתגובות ולא בפורמט אחר, כדי שלא נגרר לשיחה ארוכה מדיי)
קודם כל, שמחה שדברים יותר מונחים בנפש
מקווה שפחות כועס ופגוע ושונא ונוטר ורוצה לנקום ומפחד והלוואי שדברים יותר מוארים וברורים וקיבלו צורות נעימות יותר. באמת שזה היה חשוב אתמול, מרגיש לי שהבהרנו שדברים יותר הדדיים ואנושיים ואכפתיים ומרגישים. ותודה שאפשרת ולא התגוננת, אפילו שזה לא קל.
מתפללת שתצליח לנתב את הדמיונות למקומות טובים יותר, ולא להשאב לרע למרות שהוא שואב ולהצליח להחזיק את הקול הפנימי של השכל הישר מדיי פעם, אולי גם כשכל הרגשות מתפוצצים, אולי לא. זה נורא קשה אבל אני חושבת שזה ידייק אותך ויעשה לך טוב.
ורציתי גם לומר וזה פשוט לא היה שייך אתמול. שבורות נועדו להתמלא. נכון רציתי להקליט ואז הלכתי לשעתיים בערך ופחות היה קשור אחכ? אז מה שרציתי לומר זה שדיברתי עם אחותי שיוצאת לשירות, היא קצת בלחץ מזה ששנה הבאה היא לא תצליח לשמור על קשר עם חברות שלה שמאוד חשובות לה ונניח לא גרות בישוב ואז שבתות פחות אופציה. או בנות שסוגרות מלא שבתות. וכל אחת בחור שלה בשירות והזמנים לאו דווקא מסונכרנים וגם הפניות הרגשית ולכל אחת יש עולם חדש משלה. זה ממש מלחיץ אותה. ודיברתי איתה על זה. ואמרתי שבעיניי החכמה היא לא להתבייש. לשלוח הודעה גם אם לא דיברנו חודש ולא לפחד שאני תקועה עכשיו ומה הקשר והיא כבר שכחה ממני. אלא לחשוב שהיא מתגעגעת בדיוק כמוני, ואם לא יתאים באותו רגע אז מקסימום היא תענה כמה שעות אחכ. פשוט לא לפחד ולהכניס לראש דמיונות שטותיים שרק אני מתגעגעת ורק לי היא חסרה ורק לי בודד וקשה לפעמים. כולם אנשים. אז פשוט להעיז ולדעת שכמו שישמח אותי, ככה זה ישמח ויעשה טוב גם לצד השני. וגם לא להבהל מזה שאין זיקוקים באוויר תמידית, כי כל אחת והעולם שלה והמצברוחים שלה והכל טוב, להשתדל לא להרתע מזה. וגם לא לוותר על סופשים. חמישי, מוצש. אם חברה רחוקה יותר אז גם לנסוע לשבתות כשמתאפשר. לא לתרץ שאנחנו עייפים (לפעמים מותר, אבל פשוט לא לוותר מהר מדיי על חברויות, זה כלכך חשוב) ולהפגש. וחשבתי גם בלי קשר, שאפשר גם ליצור קשרים חדשים. צה"ל שלך הוא לא מסגרת חברתית במיוחד, אבל יכול להיות גם קצת כן. זה מאוד תלוי בך ובהסתכלות על דברים. ונשמע שיש שם גם אנשים טובים מסביבך, אבל אולי זה לא מתאים ואני סתם אומרת. וחוצמזה, להתעקש על חמישי בערב וגם מוצשים שעוד מעט מתחילים להתארך בחזרה, עם החברים הקיימים. אולי לנסוע יותר שבתות לישיבה? אני באמת לא יודעת. תגיד אתה. סתם זורקת כיווני מחשבה.
בכלל, לעשות מה שיהיה לך טוב. השעמום עושה לנו לא טוב. מכניס מחשבות קשות ומצברוחים לא נעימים. הוא מגדיל את הריקנות והבורות ומעצים אותם למימדים מוגזמים. אני מנסה לומר קצת, מצטערת אם לא רלוונטי. אמרת שיש טופס ירוק ושסיימת ללמוד לתיאוריה, ניגשת גם? דיברת עם מורה או ביררת, כבר לא זוכרת. משהו התקדם מאז? התחלת ללמוד? יש מישהו שידרבן אותך להגשים חלומות שלך? תעזר בו. אני ביקשתי מאמא שתזכיר לי מדיי פעם על אנגלית לאמיר"ם, לא בהגזמה אבל כן. אולי יש מישהו כזה בסביבה שלך? או שזה יותר להזכיר לעצמך. פסיכומטרי נניח. אם נפתח הקורס ההוא בצה"ל אז מעולה. אם לא, מה אכפת לך להתחיל בקורס של קמפוס באינטרנט? זה חינם, אפשר בפלאפון במיטה, זה לא דורש יותר מדיי. ואם לא הולך, אז תפסיק ולא הפסדת כלום. סליחה אם אני פרקטית מדיי. רק רוצה שיהיה לך טוב. להשקיע אולי בתחביבים שלך? לחזור יותר לצילום, לכתיבה. מה עוד אתה חולם? קורס גלישה? ללמוד לנגן על כלי חדש? להתחיל לעבוד? שיעורים פרטיים מה שדיברנו אז מזמן. החופש הגדול זה אחלה הזדמנות בשביל להתחיל. כאילו לעזור לילדים/ נערים להתאפס ולסגור פערים לפני שנה"ל הבאה. ובטח יש עוד עבודות, אני לא מכירה מה הולך שם אצלכם, או מה בא לך לעשות אם בכלל. אני בטוחה שאתה יכול לענות לעצמך מה יעשה לך טוב ואיך למלא יותר את היום, לא בקטע חונק. בנחת, פשוט עושה פחות מקומות ריקים להתבחבש בתחושות קשות (ישארו מספיק רגעים כאלו, אל תדאג) ואפשר בטח גם דברים כביכול קטנים. לרוץ יותר (בטח אתה כבר עושה) לקרוא יותר (אותו כנ"ל), חופש עכשיו. להשקיע קצת באחים הקטנים. להסתכל על לגור בבית כהזדמנות שלא תחזור יותר. אשכרה פחות מחצי שנה, וזה כנראה לא יקרה שוב. יש את הצדדים המעיקים, אבל אפשר גם לנצל בקטע הטוב. לא יודעת מה אמרתי פה. מקווה שיהיה לתועלת ולפחות לא לנזק.
ובאמת מרגיש לי שהיה חשוב אתמול. שדברים קיבלו מקומות יותר רגועים ופחות טעונים. שיהיה יותר נחת כמו שביקשת. מקווה שככה גם אתה רואה את הדברים. הלוואי. כבר לא יודעת כלום. בכל אופן, תודה אני חושבת. וסליחה גם. מקווה שכל זה בטוב לך ואני לא סתם מזיקה עם כל המלל הזה. אם זה לא מתאים, פשוט תדפדף הלאה.
קודם כל, שמחה שדברים יותר מונחים בנפש
מקווה שפחות כועס ופגוע ושונא ונוטר ורוצה לנקום ומפחד והלוואי שדברים יותר מוארים וברורים וקיבלו צורות נעימות יותר. באמת שזה היה חשוב אתמול, מרגיש לי שהבהרנו שדברים יותר הדדיים ואנושיים ואכפתיים ומרגישים. ותודה שאפשרת ולא התגוננת, אפילו שזה לא קל.
מתפללת שתצליח לנתב את הדמיונות למקומות טובים יותר, ולא להשאב לרע למרות שהוא שואב ולהצליח להחזיק את הקול הפנימי של השכל הישר מדיי פעם, אולי גם כשכל הרגשות מתפוצצים, אולי לא. זה נורא קשה אבל אני חושבת שזה ידייק אותך ויעשה לך טוב.
ורציתי גם לומר וזה פשוט לא היה שייך אתמול. שבורות נועדו להתמלא. נכון רציתי להקליט ואז הלכתי לשעתיים בערך ופחות היה קשור אחכ? אז מה שרציתי לומר זה שדיברתי עם אחותי שיוצאת לשירות, היא קצת בלחץ מזה ששנה הבאה היא לא תצליח לשמור על קשר עם חברות שלה שמאוד חשובות לה ונניח לא גרות בישוב ואז שבתות פחות אופציה. או בנות שסוגרות מלא שבתות. וכל אחת בחור שלה בשירות והזמנים לאו דווקא מסונכרנים וגם הפניות הרגשית ולכל אחת יש עולם חדש משלה. זה ממש מלחיץ אותה. ודיברתי איתה על זה. ואמרתי שבעיניי החכמה היא לא להתבייש. לשלוח הודעה גם אם לא דיברנו חודש ולא לפחד שאני תקועה עכשיו ומה הקשר והיא כבר שכחה ממני. אלא לחשוב שהיא מתגעגעת בדיוק כמוני, ואם לא יתאים באותו רגע אז מקסימום היא תענה כמה שעות אחכ. פשוט לא לפחד ולהכניס לראש דמיונות שטותיים שרק אני מתגעגעת ורק לי היא חסרה ורק לי בודד וקשה לפעמים. כולם אנשים. אז פשוט להעיז ולדעת שכמו שישמח אותי, ככה זה ישמח ויעשה טוב גם לצד השני. וגם לא להבהל מזה שאין זיקוקים באוויר תמידית, כי כל אחת והעולם שלה והמצברוחים שלה והכל טוב, להשתדל לא להרתע מזה. וגם לא לוותר על סופשים. חמישי, מוצש. אם חברה רחוקה יותר אז גם לנסוע לשבתות כשמתאפשר. לא לתרץ שאנחנו עייפים (לפעמים מותר, אבל פשוט לא לוותר מהר מדיי על חברויות, זה כלכך חשוב) ולהפגש. וחשבתי גם בלי קשר, שאפשר גם ליצור קשרים חדשים. צה"ל שלך הוא לא מסגרת חברתית במיוחד, אבל יכול להיות גם קצת כן. זה מאוד תלוי בך ובהסתכלות על דברים. ונשמע שיש שם גם אנשים טובים מסביבך, אבל אולי זה לא מתאים ואני סתם אומרת. וחוצמזה, להתעקש על חמישי בערב וגם מוצשים שעוד מעט מתחילים להתארך בחזרה, עם החברים הקיימים. אולי לנסוע יותר שבתות לישיבה? אני באמת לא יודעת. תגיד אתה. סתם זורקת כיווני מחשבה.
בכלל, לעשות מה שיהיה לך טוב. השעמום עושה לנו לא טוב. מכניס מחשבות קשות ומצברוחים לא נעימים. הוא מגדיל את הריקנות והבורות ומעצים אותם למימדים מוגזמים. אני מנסה לומר קצת, מצטערת אם לא רלוונטי. אמרת שיש טופס ירוק ושסיימת ללמוד לתיאוריה, ניגשת גם? דיברת עם מורה או ביררת, כבר לא זוכרת. משהו התקדם מאז? התחלת ללמוד? יש מישהו שידרבן אותך להגשים חלומות שלך? תעזר בו. אני ביקשתי מאמא שתזכיר לי מדיי פעם על אנגלית לאמיר"ם, לא בהגזמה אבל כן. אולי יש מישהו כזה בסביבה שלך? או שזה יותר להזכיר לעצמך. פסיכומטרי נניח. אם נפתח הקורס ההוא בצה"ל אז מעולה. אם לא, מה אכפת לך להתחיל בקורס של קמפוס באינטרנט? זה חינם, אפשר בפלאפון במיטה, זה לא דורש יותר מדיי. ואם לא הולך, אז תפסיק ולא הפסדת כלום. סליחה אם אני פרקטית מדיי. רק רוצה שיהיה לך טוב. להשקיע אולי בתחביבים שלך? לחזור יותר לצילום, לכתיבה. מה עוד אתה חולם? קורס גלישה? ללמוד לנגן על כלי חדש? להתחיל לעבוד? שיעורים פרטיים מה שדיברנו אז מזמן. החופש הגדול זה אחלה הזדמנות בשביל להתחיל. כאילו לעזור לילדים/ נערים להתאפס ולסגור פערים לפני שנה"ל הבאה. ובטח יש עוד עבודות, אני לא מכירה מה הולך שם אצלכם, או מה בא לך לעשות אם בכלל. אני בטוחה שאתה יכול לענות לעצמך מה יעשה לך טוב ואיך למלא יותר את היום, לא בקטע חונק. בנחת, פשוט עושה פחות מקומות ריקים להתבחבש בתחושות קשות (ישארו מספיק רגעים כאלו, אל תדאג) ואפשר בטח גם דברים כביכול קטנים. לרוץ יותר (בטח אתה כבר עושה) לקרוא יותר (אותו כנ"ל), חופש עכשיו. להשקיע קצת באחים הקטנים. להסתכל על לגור בבית כהזדמנות שלא תחזור יותר. אשכרה פחות מחצי שנה, וזה כנראה לא יקרה שוב. יש את הצדדים המעיקים, אבל אפשר גם לנצל בקטע הטוב. לא יודעת מה אמרתי פה. מקווה שיהיה לתועלת ולפחות לא לנזק.
ובאמת מרגיש לי שהיה חשוב אתמול. שדברים קיבלו מקומות יותר רגועים ופחות טעונים. שיהיה יותר נחת כמו שביקשת. מקווה שככה גם אתה רואה את הדברים. הלוואי. כבר לא יודעת כלום. בכל אופן, תודה אני חושבת. וסליחה גם. מקווה שכל זה בטוב לך ואני לא סתם מזיקה עם כל המלל הזה. אם זה לא מתאים, פשוט תדפדף הלאה.
באמת תודה על המילים, מעריך מאודאנונימי (3)
אני חושב שזה דברים שאני יודע. הועלו אצלי והעלנו אתזה פעם. רק אני לא בטוח שזה עובד ככה אצלי. לדעת את הדברים לא ממש עוזר. אני מונע ממקומות אחרים כנראה. וכרגע עוד לא מצאתי מקום שהניע באמת. יש בי רצון למשהו אחר ניראלי. מעבר לזה באמת מעריך את הדאגה והמילים
מאוד רגוע כרגע, באמת תודה מאוד
מאוד רגוע כרגע, באמת תודה מאוד
אוףאנונימי (פותח)
חלק מהזמן
היו בי חששות
על מה שרציתי להגיד
לא אמרתי אולי
כבר לא אומר
בחלון קטן מולי בוהה בפנסי הרחוב
איך ביום הם בודדים
איך בלילה הם שבים לחיות
ולפעמים זה גם קורה לי
בלילות לחשוב
על כל מה שרציתי להיות
ולפעמים זה מן חיוך כזה מוכר
שעוזר לי להשלים עם שנגמר
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
רחוק
היו בי חששות
על מה שרציתי להגיד
לא אמרתי אולי
כבר לא אומר
בחלון קטן מולי בוהה בפנסי הרחוב
איך ביום הם בודדים
איך בלילה הם שבים לחיות
ולפעמים זה גם קורה לי
בלילות לחשוב
על כל מה שרציתי להיות
ולפעמים זה מן חיוך כזה מוכר
שעוזר לי להשלים עם שנגמר
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
רחוק
אולי זה עוד לא נפל ביאנונימי (פותח)
לא כתבתי מה אחרי זה היה
מה אחרי זה הרגיש לי
רק התפרקתי אז בשבת ההיא הכל
ומאז החור הזה שמלווה אותך
מלאכים ערב שבת
חבר התעסקות
להרחיק, לכעוס, להיות עם טינה, לשנוא, לכבד, לקוות, לפחד
להוציא משהו
להיות מחשבות
הרבה דמיונות אני
רגשות שכאלו
הרבה הלבד הזה
המקום שפשוט נמצא.
שאתה בו ולא יודע להתנהל באמת
אין למי לומר
לספר.
אין את מי,
אין למי
אין לשלוח
הרבה חורים כאלו
וזה נפל בי
נפל והנפיל הכל
עוד גווע בצמא
ימים בהליכה יבשה
קטנות קטנות
עוד כאן
שעשועים
כתיבה תמה
לא יושבת יפה
יורד שורות
זה נותן משהו בטח
חושך
לילה
מוצאי שבת פרשת שלח, מרגלים, אשכול ענבים, מרושש עצים, שבת, לא יודעים, סלח נא, חוט השני שבקיר, שבקיר, ימים שלושה מרגלים שנים. לרגל לי אחרי הארץ שלי. מי נשלח לרגל לי. עולים לרגל, ברגל דורכים, בארץ, קניין בארץ, קניין ארץ, ארץ, בית, קן, קניין. מי מרגל.
דמיונות.
ממש שחסר.
דמ מה
מה אחרי זה הרגיש לי
רק התפרקתי אז בשבת ההיא הכל
ומאז החור הזה שמלווה אותך
מלאכים ערב שבת
חבר התעסקות
להרחיק, לכעוס, להיות עם טינה, לשנוא, לכבד, לקוות, לפחד
להוציא משהו
להיות מחשבות
הרבה דמיונות אני
רגשות שכאלו
הרבה הלבד הזה
המקום שפשוט נמצא.
שאתה בו ולא יודע להתנהל באמת
אין למי לומר
לספר.
אין את מי,
אין למי
אין לשלוח
הרבה חורים כאלו
וזה נפל בי
נפל והנפיל הכל
עוד גווע בצמא
ימים בהליכה יבשה
קטנות קטנות
עוד כאן
שעשועים
כתיבה תמה
לא יושבת יפה
יורד שורות
זה נותן משהו בטח
חושך
לילה
מוצאי שבת פרשת שלח, מרגלים, אשכול ענבים, מרושש עצים, שבת, לא יודעים, סלח נא, חוט השני שבקיר, שבקיר, ימים שלושה מרגלים שנים. לרגל לי אחרי הארץ שלי. מי נשלח לרגל לי. עולים לרגל, ברגל דורכים, בארץ, קניין בארץ, קניין ארץ, ארץ, בית, קן, קניין. מי מרגל.
דמיונות.
ממש שחסר.
דמ מה
[]אני מקליד...
כמה עבר מזה
וכמה מזה
ומזה
פה שבוע
פה שנה
פה שנתיים וחצי
שנה וחצי
עשרה חודשים
ותשעה
והכהן הגדול מזה
להכל אתה מחכה ונחתך
פה אתה רושם
פה זה קרה
שם זה פצע
כאן זה נגדע
שם זה נפלא
פלא
גדול
איפה אנחנו אחרי כל הזמן הזה
אתה יכול לדבר בעצמך?
עכשיו כואב
הפתיחה הגדולה
זועקת לקרבה
לשלמות
ליחסים קטנים
חברוּת
עוד מנסה לנשום
עוד מנסה לנשום
עוד מנסה
צער וחמלה
אנושיות בוערת
משהו שקט מחלחל פנימה
משאיר עקבות
כמו עקבות בשדה
שדה הוא דימוי שאני מאוד אוהב
אני רץ
והולך עם סנדלים
חול נכנס למכנסיים
הכל מלא בו
נרתע מצלילים ועלים רוחשים
לבד. כמה שיותר לבד
בדמיוני עם יד ביד
המאוורר בחדר מתגלגל על קנו
הוא פועל
מאתמול בצהרים
אני שוכב במיטה בחדר
חולם חלומות
נפגע עמוקות.
אין שיר לגעת
לפתוח מגירה גדולה של מים
להיות שם
לצוף ביחד
לחלום
לחלום
לקפוץ בחלון
האוכל מתהדק, הוא סובב בנחת
הגוף יתרגל
משהו מוזר קורה
כל הספרים מונחים בחדר
לא עושים לי כלום
הכל צבוע קודר
שלמם, שלם, שלמ, שלום, שלמים, שלימים
מנשיל את הנשלים הארוכים של הנחש
מתעטף בטלית דמעות
קורא צועק לא חושב מחשבות
נשען על הקיר
נשכב על המיטה
זה המקום שלי
ולא, הוא לא אני.
קצת תפילות השבוע
מקומות מוזרים
לקחת דמיונות ולעשות שמוֹת
כמה טעויות כמה תקוות מה כבר להיות
מה כבר להיות
חלקים חלודים חלולים
מפוזרים על הרצפה
רגל יחפה חשופה
הכל חשוף כמו חוט חשמל
להתכסות בשמיכה
לתת לגוף לישון
לישון לישון
עוד
בלי חלום
מרותק אליה
למשטח בסדין כחול
לא מתאים לגודל
לא מתאים לגודל
אין לא מתאים
אולי גודל
גודל פה פרח
נא לא להפריע
יש גם פרחים בקברים
ויש של בר
ויש של ג׳ונגל
ויש שהם במקום לב, הפרחים
ויש לתת פרח אדום עטוף
וכמה רומנטי
רומנטיקה מאכלת
רגע סטוף
יש מחסום לשער,
כרגע לא
בידוק בטחוני
לעמוד על טיבך
שוטר גדול
בית משפט קטן
קוראים לך בשם
קוראים לך
אותיות עם ניקוד זוהרות
צועקים לך
בוכים לך
מנשקים את הידיים
מנשקים על הצוואר
מנשקים באוויר מילים
על קלף מעור טהור
שאת נפש
שעת רחמים
שהייה קלה
ברכבת
בית כנסת בתל אביב
חסידים מתפללים לאט
כל מילה
עם הגלים
ולא אל מול
מוציאים לאור
מלים תינוק
כורתים ברית
שבים ביחד
פדיון שבויים עם כדור גומיות
מותר מותר
שלמי תודה
וכמה מזה
ומזה
פה שבוע
פה שנה
פה שנתיים וחצי
שנה וחצי
עשרה חודשים
ותשעה
והכהן הגדול מזה
להכל אתה מחכה ונחתך
פה אתה רושם
פה זה קרה
שם זה פצע
כאן זה נגדע
שם זה נפלא
פלא
גדול
איפה אנחנו אחרי כל הזמן הזה
אתה יכול לדבר בעצמך?
עכשיו כואב
הפתיחה הגדולה
זועקת לקרבה
לשלמות
ליחסים קטנים
חברוּת
עוד מנסה לנשום
עוד מנסה לנשום
עוד מנסה
צער וחמלה
אנושיות בוערת
משהו שקט מחלחל פנימה
משאיר עקבות
כמו עקבות בשדה
שדה הוא דימוי שאני מאוד אוהב
אני רץ
והולך עם סנדלים
חול נכנס למכנסיים
הכל מלא בו
נרתע מצלילים ועלים רוחשים
לבד. כמה שיותר לבד
בדמיוני עם יד ביד
המאוורר בחדר מתגלגל על קנו
הוא פועל
מאתמול בצהרים
אני שוכב במיטה בחדר
חולם חלומות
נפגע עמוקות.
אין שיר לגעת
לפתוח מגירה גדולה של מים
להיות שם
לצוף ביחד
לחלום
לחלום
לקפוץ בחלון
האוכל מתהדק, הוא סובב בנחת
הגוף יתרגל
משהו מוזר קורה
כל הספרים מונחים בחדר
לא עושים לי כלום
הכל צבוע קודר
שלמם, שלם, שלמ, שלום, שלמים, שלימים
מנשיל את הנשלים הארוכים של הנחש
מתעטף בטלית דמעות
קורא צועק לא חושב מחשבות
נשען על הקיר
נשכב על המיטה
זה המקום שלי
ולא, הוא לא אני.
קצת תפילות השבוע
מקומות מוזרים
לקחת דמיונות ולעשות שמוֹת
כמה טעויות כמה תקוות מה כבר להיות
מה כבר להיות
חלקים חלודים חלולים
מפוזרים על הרצפה
רגל יחפה חשופה
הכל חשוף כמו חוט חשמל
להתכסות בשמיכה
לתת לגוף לישון
לישון לישון
עוד
בלי חלום
מרותק אליה
למשטח בסדין כחול
לא מתאים לגודל
לא מתאים לגודל
אין לא מתאים
אולי גודל
גודל פה פרח
נא לא להפריע
יש גם פרחים בקברים
ויש של בר
ויש של ג׳ונגל
ויש שהם במקום לב, הפרחים
ויש לתת פרח אדום עטוף
וכמה רומנטי
רומנטיקה מאכלת
רגע סטוף
יש מחסום לשער,
כרגע לא
בידוק בטחוני
לעמוד על טיבך
שוטר גדול
בית משפט קטן
קוראים לך בשם
קוראים לך
אותיות עם ניקוד זוהרות
צועקים לך
בוכים לך
מנשקים את הידיים
מנשקים על הצוואר
מנשקים באוויר מילים
על קלף מעור טהור
שאת נפש
שעת רחמים
שהייה קלה
ברכבת
בית כנסת בתל אביב
חסידים מתפללים לאט
כל מילה
עם הגלים
ולא אל מול
מוציאים לאור
מלים תינוק
כורתים ברית
שבים ביחד
פדיון שבויים עם כדור גומיות
מותר מותר
שלמי תודה
וקצת קצתאני מקליד...
חנוק לגרון
מליון דמעותאני מקליד...
עכשיו זה ממלא את המחשבה ואי אפשר ללמוד ככהאנונימי (פותח)
לאלף אלפי עזאזלים
כן, שונאת את המקום הזה. את הלהיות בתווך. היודעת והלא, הבפנים ובחוץ. כל אחד מערבב אותך כמה שהוא רוצה, כמה שאת לא רוצה. ובבקשה תדאגי שהשני ידע, שלא ידע. תזרקי מילה, יש לך איך לומר לו/ה, תמשכי בחוטים אבל שהיא/הוא לא י/תדע שדיברנו. תגידי, אל תגידי. אה, הייתי בטוח/ה ש. מניחים הנחות והכל רחוק קרוב. הרואה ואינה נראית. מחזיקה קלפים קרוב ללב, שומרת, זורקת. יש אתם, אין אנחנו. תפאורה. תיווך. קשרים שמתחילים להסתבך ולהתלפף אחד בתוך השני זה חונק אותי אבל. את לא דמות, את הצללית שבחדר. תהיי, ובשקט. תקשיבי, תכילי, תביני. תשמעי את כל המאחורה, את הבין לבין. תספגי את המילים שלא נאמרו. שלא יאמרו. את השתיקות, את התחושות, את הריק. בסוף איכשהו את על המוקד. את הדמות לכעוס עליה. את מחוץ למערכת ההיא שממילא מורכבת, אבל מספיק בפנים כדי לטעות. אז הכי נוח להשליך עלייך הכל. את מה שאמרת, את מה ששתקת. מגדל השן, טוב לדעת שזה מה שחושבים עליי. בסדר, הכי מורכב, הכי קשה, הכי מסכנים, הכי מערבב, שתיקות שלופתות את הלב, מילים מחבקות, מילים שהן סכין. לפתוח, לסגור. מזוכיזם. את מספיק בחוץ, את בפנים מדיי. תגידי לו ש. תגידי לה שהיא מוזמנת לומר בעצמה. ובסוף? להגיד שאת במגדל השן. ממש צופה מהצד ונהנית מההצגה. באמת תודה. אולי לומר מקריבה יום חופשי במקום להנות ממנו כדי שלכם יהיה טוב. אולי לומר מקשיבה באמת. אולי. לא צריכה הערכה של אף אחד. באמת. אבל אם אין משהו חכם לומר, עדיף פשוט לשתוק. בכלל אין לי רגשות, אני הצללית שבתווך.
כן, שונאת את המקום הזה. את הלהיות בתווך. היודעת והלא, הבפנים ובחוץ. כל אחד מערבב אותך כמה שהוא רוצה, כמה שאת לא רוצה. ובבקשה תדאגי שהשני ידע, שלא ידע. תזרקי מילה, יש לך איך לומר לו/ה, תמשכי בחוטים אבל שהיא/הוא לא י/תדע שדיברנו. תגידי, אל תגידי. אה, הייתי בטוח/ה ש. מניחים הנחות והכל רחוק קרוב. הרואה ואינה נראית. מחזיקה קלפים קרוב ללב, שומרת, זורקת. יש אתם, אין אנחנו. תפאורה. תיווך. קשרים שמתחילים להסתבך ולהתלפף אחד בתוך השני זה חונק אותי אבל. את לא דמות, את הצללית שבחדר. תהיי, ובשקט. תקשיבי, תכילי, תביני. תשמעי את כל המאחורה, את הבין לבין. תספגי את המילים שלא נאמרו. שלא יאמרו. את השתיקות, את התחושות, את הריק. בסוף איכשהו את על המוקד. את הדמות לכעוס עליה. את מחוץ למערכת ההיא שממילא מורכבת, אבל מספיק בפנים כדי לטעות. אז הכי נוח להשליך עלייך הכל. את מה שאמרת, את מה ששתקת. מגדל השן, טוב לדעת שזה מה שחושבים עליי. בסדר, הכי מורכב, הכי קשה, הכי מסכנים, הכי מערבב, שתיקות שלופתות את הלב, מילים מחבקות, מילים שהן סכין. לפתוח, לסגור. מזוכיזם. את מספיק בחוץ, את בפנים מדיי. תגידי לו ש. תגידי לה שהיא מוזמנת לומר בעצמה. ובסוף? להגיד שאת במגדל השן. ממש צופה מהצד ונהנית מההצגה. באמת תודה. אולי לומר מקריבה יום חופשי במקום להנות ממנו כדי שלכם יהיה טוב. אולי לומר מקשיבה באמת. אולי. לא צריכה הערכה של אף אחד. באמת. אבל אם אין משהו חכם לומר, עדיף פשוט לשתוק. בכלל אין לי רגשות, אני הצללית שבתווך.