אביגיל היא הלב של העולם הזה.אייי.
תודה אבא על אביגיל.
אין דברים כאלה.
ומחר נעשה לק ג'ל.בואו נשמח.וואו.פשוט עושה לי טוב לדבר איתה.איזה טוב שיש אביגיל כזאתי.
תודה ריבונו של עולם.
באלי למות.
באלי למות.
באלי למות.
זה לא מצחיק.
וואי.וואי.וואי.
תבינו אותי.
מרגישה אבודה.
אבאאאא.
הוא צעק עליי היום מלא זמן וזה היה פשוט מפחיד אז רק הנהנתי כדי שירגיש שאני מסכימה איתו לגמריי ושלא ימשיך לצעוק ככה.למרות שהוא הכי צודק שיש באמת.הוא הכי צודק וואי.אבל זה קשה לי בכל זאת אוף וזה סתם עצת היצר,אני יודעת.אבא.זה היה פשוט מפחיד אשששש.
הוא באמת עושה הכי הרבה מאמצים שאבריא ואנלא משתפת פעולה ככ רק כי אין לי כוח לעקוב אחרי כל התרופות.סתם אין כוח.אין כוח באמת.בנפש ובגוף.
לא ידעת מה לעשות עם עצמי.
היא צודקת,אני באמת צכה ללכת לפסיכי וכו.
אני מפחדת.ככ.אבל ככ בטוחה שזה מה שאבא דורש ממני עכשיו,
עם כמה שזה שורף.
וואי כמה קשה לי שיכאב להם בגללי אם הפסיכי יאמר שזה מה שזה.
לכן אנלא מעיזה עדיין
לא מרגישה כוחות.
אומץ.זה דורש ככ ככ ככ אומץ שלא מרגישה בו עכשיו.
ואני ככ רוצה שהיא תבריא כבר אבא.ובהירות.כמה ששורף לי לחשוב עליה וסתם ככה לראות אותה.וואי.
באלי לא להיות תלויה בכלום.לעזוב הכל.ככה באלי.
וזה לא הרצון האמיתי שלי.פשוט פףף.נמאס לי מגבולות.למרות שזה החופש האמיתי.אבל אנלא מרגישה בזה.
גם לומר את המילה 'אבא' זה דורש ממני המון מידיי עכשיו.פף.
מה נסגר?
נמאס לי לחיות.
זה ככ מעייף אותי וואי.ככ.
באלי להיות כל הזמן במיטה.
הלוואי שזה היה קורה.
אני רוצה מאוד להתאבד
ופגעתי חזק מידיי וזה איי כואב.אבל זה טוב לי לפגוע בי כי זה משחרר,למרות שזה היה יותר מידיי הפעם.
אבל לא טוב להתגבר יותר מידיי על זה כי אז זה ייתנקם בי אחכ.אני לא יודעת.אוף.
אוליי הייתי צכה קצת יותר חלש..מצד אחד לשחרר ומצד שני לא בצורה כזאת.
אוקיי,בפעם הבאה.את תצליחי פחות חזק.את תצליחי.
והתאפקתי לא לפגוע בחמישי בערב,זה שיא.בטח אבא גאה בי.
אבא תודה שהצלחתי להתאפק.תודה שנתנת לזה כוחות.
וחשבתי יותר מידיי על זה בשבת וכל דבר שראיתי ישר קישרתי לזה.
כשישבתי בחלון למשל..
ואוף.אני לא אוהבת את גבולות העולם.
לא אוהבת בכלל.
נמאס מגבולות.
למרות שבאמת באמת זה החופש האמיתי שלנו,כיהודים,כבניי המלך.
ואמרתי לה שזה לא היה מסוכן אבל אני תוהה לעצמי..
אוליי פשוט לא רציתי להבהיל אותה ולכן אמרתי ככה?אני לא יודעת.
לא אמרתי לה מה קרה.אני צכה לומר.חייבת.פף.
אוף אבל זה דורש יותר מידיי אומץ.
לא לא אני אצליח בעז"ה.תעזור לי טאטי טוב?
מוזר לי להיות נוער בסיכון כשאני נראת מבחוץ אחרת לגמריי.
לא נעים לי מעצמי ומההסתרה הזאת כל הזמן.
אני חיה מתוך לחץ.זה גרוע.
אפשר להסתיר וגם להיות רגועה ביחד?הממ הלוואי.צריך לעבוד על זה כי לגלות, אני ממש לא מסוגלת.לפחות לעכשיו.
מפחיד שפתאום אוליי יום אחד הכל יתפוצץ ויצא החוצה ופתאום כולם ידעו.מפחיד ממש.
מתישהו אני ארגיש כוחות לחיות.אני יודעת.
אין סיכוי שאבא יגרום לי להרגיש ככה לנצח.
חייב להיות טוב גלויי מתישהו.
עוד תבוא הגאולה.היא תבוא היא תבוא.
אוקי. אני לא אקרא.
יש לי מכתב,
במכתב יש דמעות,
הן יבשות,
ממלא בקשות.
יש לי מכתב,
הוא מלא שירים,
הם ישרים,
בלי סודות וצפנים,
יש לי חזיר,
הוא על הקיר,
הוא צבוע בשחור,
הוא ממלא את הבור.
את הבור שהשארת,
כשהלכת,
להתבודד עם עצמך,
בהר,
בנכר,
נאלמת דומיה,
כמעט כמו גוויה,
שקט,
הלכת,
ברחת,
סיפרת לכולם שאני שונה,
שמאוד רצית אבל אין מענה,
שכחת לספר שהייתי איתך בכל,
שכל מה שראיתי זה איך אתה תמשול.
וברחתי ללבד ממך ומעצמי,
וכשחזרתי שאלת מי אני,
הסברתי, שאנחנו קצת שונים,
שאני זה לא אתה ונפרד לעולמים.
טרקת את הדלת לא רצית לדבר,
נפרדת כאילו לא הייתי מחבר,
פעם, שרדנו ביחד אוהבים,
היום, אני ואתה, בשני מקבילים.
סה טו.
אהבה,
שמחה,
חיים,
אושר,
יופי,
נתינה,
חיבוק,
ערגה,
פתיחות,
כאב,
אהבה,
אהבה,
אהבה.
וגם...
קראתי,
כאן,
כבר,
לא,
אהיה,
יוצא,
לתמיד.
ה.י.מ.ל.
(....)