פורום גרעין ידידיה (עמוד 19)

אני בסדר.

אני אוהבת אותה ואני מגעגעת מאוד.

אולי ואולי ואולי ואולי בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע הצילו כבר.

אני לבד.

בילבולבילבולבילבולבילבול.

אני מפחדת מעצמי ומאיך שמסתכלים עליי וזה לא צריך להזיז לי ואוף לעזעזל.

אין לי כלום.

כבר המון ימים עוד מעט.וריק.ממשיך להיות ריק גדול.

וטוב שסיננתי אותה?

אני כבר לא ידעת מה אמת ומה שקר ומה טוב כאן ומה לא טוב כאן ונמאס מכל הבלבלות.

וואי נמאס לי כבר לכתוב.אבל קשה שלא להוציא במילים את הכאב.ולמה הכל על כאב למה?קשה לי עם עצמי.

אני לא ידעת כלום.
אני לא רוצה לדווח.לא רואה בזה שום תועלת.
לא ידעת אם צריך בכלל.
ואולי היא מגזימה?אבל לא יכול להיות ששתיהם מגזימות.אבל אוליי היא ספרה לה בהגזמות ולכן היא גם אמרה שצריך?אבל למה שהיא תגזים?היא אמרה את מה שאמרתי.הם שתיהם יותר חכמות ממני.אבל קשה לי להקשיב.למרות שזה אמת.ולמרות שזה מסוכן אוליי.דווקא כי זה מסוכן אז אין קטע לדווח כי אני רוצה לגמור עם זה.אבל היא אמרה שאם אני לא מדווחת אז היא תדווח אז בכל מקרה מישו ידווח.עדיף שזאת תהיה אני.
אין לי כוח לזה.
אני מעריכה אותה.כי קשה לה מאוד לדווח והיא שונאת את זה ולמרות שקשה לה,היא אמרה שהיא תדווח אם לא אני.באמת שזה מדהים,למרות כל הקושי.והיא מותק כי היא אמרה לי שאם קןרה משו אז לעדכן אותה והיא יודעת שאם היא תצטרך לדווח-היא תעשה את זה,עם כמה שכואב.באמת שזה לא מובן מאליו.
למי לדווח אבל?אוף אני שונאת תהתלבטות הזאתי כל פעם.וקשה לי לדווח.באמת.אני מפחדת ככ.רק בשביל שלא יהיה לה קשה עם זה,אני אדווח אבל באמת שזה קשה לי ומפחיד ככ.

לעזעזל.רציתי לישון.
למה הפאק הזה?

זה עושה לי מגעיל.
אני לא רוצה שיגעו בי.

לעזעזל.
אני.לא.רוצה.לקחת.כדורים.

כי אני בתראומות.

היא הרסה לי את החיים.

מה אני אעשה?

אוף ולא נעים לי.

מצד שאני אני ככ רוצה.באמת.

אוף וואי.

כמה רוע בעולם הזה.

 

((((רַחֲמָנָא דְעָנֵי לַעֲנִיֵי עֲנֵינָא
רַחֲמָנָא דְעָנֵי לִתְבִירֵי לִבָּא עֲנֵינָן
רַחֲמָנָא דְעָנֵי לְמַכִּיכֵי רוּחָא עֲנֵינָן
רַחֲמָנָא עֲנֵינָן
רַחֲמָנָא חוּס
רַחֲמָנָא פְּרוֹק
רַחֲמָנָא שְׁזִיב
רַחֲמָנָא רְחַם עֲלָן
הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב))))

 

 

בופ.

 

אני.לא.יודעת.כלום.

אני רוצה פשטות.

פף.

 

 

 

(וזה מוזר.

מה קורה לי.

מה קורה.

דיי לבילבול הזה דיי.

יש?אין?

מה קורה.ונמאס לי הכל ונמאס לחפס.באמת שכבר אין לי כוח לחיות.)

ואשכרה מרוב שרע לי,אני מוצאת את עצמי מדברת עם מישי מוזרה מהרחוב על הצרות שיש לי בחיים ואז גם היא ספרה דברים שעוברת והיא מזמינה אותי הבייתה ואני כמו תמימה מפגרת באתי.והיא הזמינה אותי לערב שבת אצלה ואוף היא באמת..מוזרה.ונראלי יש לה כמו שיש לאמא.אני מפחדת.

למה הכנסתי את עצמי לסיפור הזה?

למה באתי אליה הביתה?

וזה גם היה כדי שמישו יתייחס אליה ולא תרגיש שהתעלמתי כשאמרה לי בהליכתה 'ערב טוב,שיהיה לך בעל צדיק ירא שמיים אמיתי.אם הוא לא ירא שמיים,זה לא שווה את זה.איזה צדיקה את.איך את לובשת ככ צנוע'.

וזה גם היה כי אני צעקתי מבפנים והרגשתי לבד לכן אמרתי לה שאני לא צדיקה ומה הקשר ולא מגיעה לי והיא לא מכירה אותי אז ששש.

אבל פפפ.

הגזמנו לא?

רואה גיברת ברחוב,ללוות אותה הבייתה ופתאום להיות חברה של מישי בת 45 זה קצת..איך נאמר את זה?אני מפגרת.עם כמה שצועק בפנים,מה הקשר????

ולהחליף מספרים?

מה נסגר איתי?כילו מה נסגר?

הכי הגיוני שכלית למצוא תאנשים מהעולם שלי ולהיעזר בהם.מה קורה מה קורההה.מפגרת מפגרת מפגרת.

אני מכירה אותה שעההה.והיא אשכרה הראתה לי את הבית שלה ותילדים ואמרה שאני מעכשיו כמו ילדת בית אצלם והכל מוזר.ולא שמתי לב שזה מוזר עד שסיפרתי למוריה שראיתי עכשיו מישי מותק ברחוב וכו וכו לכן התעכבתי בלחזור הבייתה..

מזל שמוריה ערנית להתנהגויות המוזרות והבלתי מודעות שאני עושה.היא בכתה לי כי היא ככ דאגה שאני מדברת עם זרים מהרחוב ואמרה שזה היה יכול להיגמר הרבה יותר רע מאיך שזה נגמר..אמרתי לה שזה בעיקרון לא קורה בשום צורה וזה היה פשוט כי צעק לי בפנים.מוריה פיצית.הרגע בת 12 ויותר מודעת לבעיות העולם.והיא ספרה לי מלא דברים שקורים.אייי.פחד.היא בכתה.ככ.איזה מותק היא..שככה אכפת לה ודואגת לי.אין דברים כאלה.

אבל מה קורה????????????

לעזעזל למה אני ככ לא מודעת?זה מפחיד.זה יכל להסתיים אחרת אתמול.ועוד בלילה.

משוגעת.

אני עד כדי כך מרגישה שאין לי למי לפנות?עד כדי כך מרגישה לבד?עד כדי כך לא מודעת?עד כדי כך תמימה?

נמ.

כנראה שכן..מה אני אומר.

זה מפחיד לחיות ככה לעזעזל.

מוריה אמרה לי שזה קורה רק לאנשים שממש כבד להם והחיים שלהם באמת לא פשוטים.והצרות שלהם..אוי אוי.

אבאלה.מה קורה מה קורה.

כמה שאני לא מודעת זה מפחיד.

וזה יותר תמימות..

אבל למה אני נפגעת בגלל תמימות?

ולמה כדי לא להיפגע צריך להיות מודע למה שקורה בעולם?לא באלי לדעת רע.להרגיש רע.אני רוצה להיות שמורה ומוגנת.ואי אפשר ככה.מצד שני אם אני לא יהיה מודעת,אהיה הרבה פחות מוגנת בעליל.כמו מה שהיה יכול לקרות עם אותה אישה.

הכל מבולבל בראש ולא הכי מובן ככ.

הלוואי היה רק טוב וזהו ואז לא הייתי מבולבלת ככ.

וואו.איזה אנשים רעים יש בעולם הזה.לא יאמן.

מגעיל לי.

למה קראתי.איכ איכ איכ.

וכמה רוע יש בעולם הזה.

לא רוצה להיות פה.

פאקקקק.

אין לי כלום.

איכ גועל נפש.

 

 

 

 

אני מוזר לכולם

וזר לעצמי

בלי מקום בעולם

אני לא רוצה להכאיב ככ לאבא.אבל לא מצליחה אחרת.

כואבת לי הבטן ברמת קיצון.
פף.שיעבור כבר הכאב הזה.

אפשר לפלוש לכאן ?

רביעי וחמישי-(להעתיק אחכ)
תודה שאבא הסיע אותי אליהם.
תודה שיש שם שקט.
תודה שדיברתי היום 20 דקות עם אורה החניכה המותקקק
תודה שאכפת לי מהלימודים שלה וככה עזרתי לה לשבת ללמוד.
תודה על המיטה.
תודה שאכפת לה ממני ושהיא דואגת בקטע לא מעצבן.
תודה על שהיו לי כוחות לשתוף כלים.
תודה על הת"ח בשתי הפעמים.
תודה ששמתי פיג'מה פעמיים.
תודה שהתקלחתי ברביעי.תודה שהיה כוח לזה.
תודה שלמרות שלא הרגשתי כוחות,לקחתי את הכדורים גם אתמול וגם היום.
תודה על הכדורי הרגעה האחרים.הם טובים.הם עוזרים ממש.
תודה שיש לי אבא מסור מאוד.
תודה שקשה לי כי מתוך החושך בוקע אור.אור גדול מאוד.ונהיים גדולים יותר.
תודה שאמא ככה.
תודה שאחותי ככה ושעודאחות ככה.
תודה שלא מבינים אותי.
תודה שאני מרגישה לבד.
יודעת שאגדל מפה,אז תודה.באמת תודה.למרות שזה כואב.אבל תודה כי יודעת שזה יעשה לי טוב גלויי.עדיין לא מבינה למה,וזה מובן ובסדר אבל עדיין תודה על זה.
תודה שאתה אבא שלי.ששומר.
תודה על החיים.למרות שלא רוצה בהם.זה קשה.נכון.אבל..פשוט תודה.
לא ידעת למה אבל אני רגועה עכשיו.אוליי הכדורים משפיעים.אוליי.שוב תודה שאני רגועה.

להשיג את כל הכסף לאומן
לדבר עם אבא
לנגן
לקום בבוקר
ללמוד
לישון מוקדם
להתמודד
לעבוד את אבא באהבה ושמחה אמיתית
להשלים, לקבל
לסנגר, ללמד זכות
להתרפא
לאהוב באמת
לקדם את ביאת הגאולה, לצאת לגאולה פרטית
להיות מוכנה לשינוי
לסדר את החדר
לכתוב
לשמוע שירים
לצייר
לסור מהרע
להירגע
 

התחדשות.התחדשות זה זמן להתבוננות.'שהחזרת בי נשמתי',למה?למה כל בוקר מחדש אבא בוחר שאפתח את העיניים?למה הוא בוחר להחזיר לי את הנשמה?מה התפקיד שלי בעולם?בשביל מה אני חיה פה?

וואו.תודה אבא.

תודה שהיא מכילה ומקבלת ואוהבת לא משנה מה אעשה.תודה שהיא פשוט היא.תודה שהיא קיימת.תודה שהיא עשתה לי אתמול טוב בלב.תודה שדיברנו ושתקנו ופשוט תודה שהיא ישבה ליידי ושאכפת לה.תודה שאכפת לה ושהיא רוצה שארגיש טוב.תודה עליה פשוט.אני אוהבת אותה.פשוט אוהבת באמת.תודה שהיא לא שופטת.

מסלקים מחשבות לא טובות כשבוחרים לרצות טוב וככה המחשבות שלי יהיו על הרצונות הטובים.

מה עושים כדי לרצות טוב?פף.קשה לי.

טעטע אני צכה עזרה בזה.אפשר?

 

(היא בוכה. בוכה ככ חזק,ו,נדמה לה שאף אחד לא שומע. אף אחד אחד לא מרגיש אותה. היא צועקת. בכל הכוח צועקת. יש קול שמהדהד בתוכה שאין סיכוי עוד לטוב. אין סיכוי לנחמה. היא לא רואה אף אחד ומבחינתה, אף אחד לא רואה אותה. מרגישה תמיד לבד. אף אחד לא מבין. אף אחד לא שומע ומקשיב. היא שונאת את עצמה. רוצה רק לצרוח ושהסתיים במוות עכשיו. היא הולכת. לא יודעת אפילו לאן. רחוק רחוק, רק כדי להיעלם. שאף אחד לא יראה אותה באופק, "בכל מקרה אנלא מעניינת אף אחד ואין בשביל מה להישאר", מהרהרת לעצמה. וזה כואב. איי איי איי כמה כואב. היא מותשת. מהחיים. מכל דבר. העננים מסתירים את השמש הזורחת וככל שעובר הזמן, החושך מתגבר לו. היא תוהה לעצמה שזה לא יגמר לעולם. אף פעם לא. ככ לא רוצה להאמין לטוב. ו,בכל זאת ממשיכה לצעוד, בחוסר כוח כי סוג של אין ברירה למרות ש, הממ תמיד יש ברירה. היא רצה מהר מהר מהרר ומנסה גם בנחת. לעלות. להתקדם. פף. לא מצליחה. האדמה כבר רטובה ככ מרוב הדמעות שלא מפסיקות לרדת מהעיניים. קשה לה כבר ללכת. עייפה ככ. היא מפסיקה להקשיב לטעטע. לא מזיז לה להיבלע בתוך האדמה. רק להיקבר. נמאס לה להיות טובה. נמאס לה מגבולות. רוצה רק לפרוץ אותם ולהתפרע. לעשות מה שבא לה. היא פוגעת בעצמה ככ חזק ועמוק למרות שברור לה שישארו צלקות אח"כ. נונו מה נעשה.. שורף לה טירופים, אף אחד לא יודע עד כמה. חוץ מטעטע. רק היא וטעטע יודעים. היא מסתירה. קשה לה להסתיר אך גם קשה לה עוד יותר שידעו. רוצה שקט. רוצה להרפות. לתת לרוח להשמיע את עצמה. קצת אוויר. לתת לכאב להיות איך שהוא ולא לספר לעצמה כמה מפגרת היא שאלו הרגשות שלה..זה הכי בסדר. הכי מובן. 'הלב לא סתם מרגיש', פעם חברה אמרה לה. "אל תפחדי, אל תפחדי תני לעצמך ליפול זה חלק מלגדול למטה, למטה יש אדמה תמיד יש אדמה", מנסה לשיר לעצמה בלחש ולהקשיב למילים. מכניסה לה למוח לאט לאט ו, וואו סוף סוף מצליחה להירגע. עכשיו, זהו, היא נותנת לרגשות מקום עד הסוף ומתחילה להיות. מבינה ששום דבר שעובר עליה לא סתם קורה. היא נושמת עמוק עמוקק. "בפשטות.. רק להירגע. רק להירגע. זה טוב. טוב מאודד", מזכירה לעצמה. נאנחת לה ללא הרף. עד שיפסק הכאב, לפחות לעכשיו. מנסה רק הפעם להקשיב. להקשיב לקולות ולקבל אותם. באהבה. היא משתיקה, את כל אלו שרק צורחים עליה כל הזמן, שכמה היא לא בסדר וכמה היא רעה. כן, היא מצליחה להשתיק אותם בעדינות ובנחת. נותנת לגמרי מקום לעצמה באמת. מקום מכיל. מקום אוהב. היא מחבקת את עצמה חזק חזק פתאום ולא מאמינה שזה מה שהיא עושה אבל כן, היא הכי מסוגלת לאהוב את עצמה. לאהוב את עצמה באמת. אךך. אהבת אמת.. איי איי איי אהבת אמת. כמה מתוק המילים האלו. כבר לא אכפת לה מכלום, בקטע טוב. היא צועקת. עם עוצמות היא צועקת, "אני טובה. אני טובהה. אני איש פלא ונשמתי פלא גדול. חידוש כמוני לא היה מעוילם. חידוש כמוני לא היה מעוייילם". מרגישה שטעטע איתה. מרגישה כמה טעטע מזרים לה כוחות אינסופיים. היא מאושרת כמו שלא הייתה מאושרת מעוילם. וואוו. היא מרגישה טוב באמת. לא האמינה עד עכשיו שזה יגיע מתישהו. מנתרת לה. בלי הפסקה. מחליטה לחזור מאיפה שרק התרחקה כל הזמן. חוזרת לחיות חיי אמת. לא שקריים. כבר לא משנה לה הקולות החיצוניים האלו שרק מחלישים אותה כי יודעת מה היא באמת, "במקור שלי אני טוב גמור אבא ושם אני מאמין בעצמי", מקשיבה לשיר הקסום הזה של אביתר שתמיד משמיעה לעצמה כל לילה לפני השינה, ולא מפסיקה לחייך, כי עכשיו מצליחה להאמין בזה באמת. היא מחייכת אשכרה. היא שמחה באמת. אךךך כמה פלא. כבר לא מתגעגעת לפעם. כפשוטו שמחה לגמריי בהווה. יודעת שזה עושה לה רק טוב. רק טוב. גם אם לא תמיד מצליחה להרגיש ככה. אז היא חוזרת..יודעת בדיוק לאן. מנסה שוב להתקרב, שוב לדבוק באמת. לדבוק ברצון האמיתי. לדבוק בטעטע. בוחרת לחיות. לחיות מחדש. חיים אמיתיים. חיים של גאולה, פרטית וכללית. חיים רק עם טוב גלוי. והיא מעכשיו תמיד רוצה לחיות לא משנה מה יהיה פתאום. כן, היא ככ רוצה לחיות. היא מבינה כמה לחיים יש משמעות וכמה שהכל ככ לא סתם. היא מחליטה לא לוותר לעולם. כבר לא מרגישה מתה. היא מרגישה חיה,ו,טוב לה להרגיש ככה. איי איי איי היידד.)

 

 

((אךךךך.אני מתגעגעת.))

אני רוצה לדמיין.מלא לדמיין.לחלום.לשאוף גבוה.לשאוף לטוב.אידיאלים משוגעים טובים כאלו.נמ.

איך מדמיינים מציאות טובה כשרואים הכל שחור איךךך.

צריך לצאת מהדיכאון ולקום.

אנלא רוצה מספיק לצאת לדרך.

לא מרגישה כוחות.באמת אבל פף.

לא באליייי את התרופות האלו.

לא באלי ללכת לפסיכי.

לא באליייייי פשוט לאאא.

אין לי כוח לטיפולים.

אין לי כוחות לעבוד יותר.

אין לי כוחות להתאמץ לטוב.

פשוט אין לי כלום.

ריק ריק ריק.

קשה לי להרגיש ככה.קשה לי מאוד.

אני רוצה להפקיר הכל.

אני רוצה ליסוע עכשיו לזולה.

ללכת לכיכר ציון ולעשות את כל השטויות שיש.ולא לחזור.אף פעם לא.

ואוף רע לי וקשה לי ובעעעע.קשה לי הכל.קשה לי לחיות.

ואוף קשה לי להיות שונה בעולם הזה.

יש לי טראומות נוראיות מאמא.

אנלא רוצה.אנלא רוצה להיות חולת נפש.

אוף אבא אוף.