פורום גרעין ידידיה (עמוד 3)

וכל דבר מזכיר לי אוף

וכל שיר אהבה..אני מפחדת משיריי אהבה פתאום

ונכון,גם פעם יותר זה היה..אבל מכיוון אחר..גם עדיין נשאר הרבה חלקים מפעם אבל משו שם התעדן,בקטע טוב..

ופתאום,פתאום בגלל כל הסצנה אז פתאום שיריי אהבה קשים לי מידיי מידיי ולא באלי לשמוע שירי אהבה בכלל בכלל בכלל

לא יכולה עם שירי אהבה יותר.חוץ ממאוד מסויימים,שעושים לי טוב.שמרפאים כזה את מה שחסר.אי אפשר להסביר במילים.אבל דייי באמת לא באליייי.

ולמה הכל מזכיר לי למה.אי אפשר קצת שקט בתוך כל הרעש?באמת אין לי כוח.

תודה עליה.

 

(דקה משיגעון.

קחי אותי לטייל.

היה עוד אחד.שכחתי.)

געעעעעעעעעעעעעע

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ" וְכוּ' הַנִּסְמָךְ אַחַר פָּסוּק: "תְּאַבֵּד דּוֹבְרֵי כָזָב" וְכוּ', שֶׁזֶּה אָמַר דָּוִד עַל דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְהַחוֹלְקִים עָלָיו. עַל זֶה סִיֵּם: "וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי". אַךְ "בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ" וְכוּ', וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר עַל נַפְשׁוֹ בִּפְרָט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו, אֲזַי צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עָלָיו וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְלוֹמַר לְנַפְשׁוֹ וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַחוֹלְקִים כֵּן עָשִׂיתִי גַּם אֲנִי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי 'אָבֹא בֵיתֶךָ' הַיְנוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל תִּקְווֹתַי לָנֶצַח.

כִּי בֶּאֱמֶת נִמְצָא בְּכָל דּוֹר יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית־ הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁיְּכוֹלִין לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד עַד שֶׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי זֻהֲמַת הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם בִּפְרָט בְּתַאֲוַת נִאוּף שֶׁזֶּה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ הַמְנֻוָּל הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְנֻוָּל וּמְזֹהָם מְאֹד וְכָרוּךְ מְאֹד אַחֲרֵי הָאָדָם הָרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בִּמְצוּדָתוֹ וּפוֹגֵעַ בְּהָאָדָם בְּכָל עֵת וְהוּא עִקַּר הַפֶּגַע רַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה - מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ', כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַנַּ"ל עַל־יְדֵי־זֶה; 'אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ' וְכוּ', כִּי מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנַּ"ל יוֹצֵא מַעְיָן קָדוֹשׁ וְטָהוֹר כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לְטַהֵר כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַיְרוּדוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וּקְדוֹשׁוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ וּלְהַעֲלוֹתָם מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְלַהֲשִׁיבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְעַל כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהַאֲמִין וְלֵידַע, כִּי כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה וְכָל אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹתֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וּכְבָר הָיָה כֵּן אֲלָפִים פְּעָמִים אַף־עַל־פִּי־כֵן שׁוּם נְקֻדָּה טוֹב אֵינוֹ נֶאֱבָד. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה, רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ מֵרִים וּמְקַבֵּץ וּמְאַסֵּף הַכֹּל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא מִמְּקוֹמוֹת נְמוֹכִים כָּאֵלֶה דַּיְקָא שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתָּלוּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא וְכָל מַה שֶּׁהַדַּרְגָּא נָמוֹךְ יוֹתֵר אֲזַי יָקָר וְחָשׁוּב בְּיוֹתֵר כְּשֶׁעוֹלֶה מִשָּׁם אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹנִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבְּחִינָה מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת גָּמוּר הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם לָעַד (שָׁם ס"ה ס"ו ס"ז ס"ח ס"ט פ"ב פ"ג פ"ז):

 

 

 

מפחיד ברמות.

מה עושים?

וזה היה בדיוק השבוע.בחמישי.

ועכשיו מוצש.יומיים..

זה רמיזה או לא?אני רוצה את ה'.דחוף.שיגיד לי.אני בסטרס נו בחייאת אוף.

זה מוציא ממני ככ הרבה כוחות נפשיות וכילו כל מה שרציתי זה נחת..וסוף שבוע אני רק במרדפים

וקשה מידיי

ולמה הכל 

דייי דיייי נגמר הכוח

אוף אין לי כוחות

והלוואי שבת תהיה טובה..שלא אהיה שקופה..שהכל יראה רגיל

ככ באלי אותי של פעם.באלי הכל של פעם.לפני שהכל התחיל

געעעע

הלב מתכווץ מאין סוף פחדים

שבת לוזר.

וכמה רעש אני לא מסוגלת.פנימי משפיע על החיצוני.

חייבת שקט בפנים.חייבת.

ואף אחד לא מבין למה אני מכל דבר מתעצבנת.אבל מה לעשות שכלכך רע לי בלב..מה לעשות.

ואם יהיה מחר טיפול אז זה יהיה מפחיד..כי מאז לא היה טיפול..ואני מפחדת שזה יפלט לי בטעות.ואין מצב.כלכך אין מצב.אסור לאף אחד לדעת.איייי.והגיוני שכלכך הרבה זמן לא היה?וואי מוזר..

אבאלה כמה הלב שלי רועד כמה.ומזל שהיא בסוף ***,

זה הרגיע קצת.

ומוזר להמשיך את החיים רגיל כאילו לא קרה כלום..ולסתום את הפה..אוי זה מפחיד

בסוף זה הכי שווה והכי לא שווה שאני שותקת.אני כבר לא ידעת מה אני חושבת על זה.

וכלכך מבולבל לי כל העסק הזה

מה ה*****.

ולא ידעת מה אני רוצה

אבל מה שקרה שם היום היה לי כלכך מעיק ולא כיף ומעצבן

וזה לא היה מצחיק.ואף אחד לא הבין.טוב,גם לא הסברתי,כי לא רציתי..אבל עדיין.היייתי רוצה קצת רגישות.

ובאלי להקריא למישו את מה שכתבתי לגבי זה.אבל,אבל אף אחד לא ירצה להקשיב.ואני גם לא רוצה שיקשיבו.לאמשנה אוף.

מי מבין בעולם הזה מי.

וחשבתי על זה שאולי ***.אבל גם על זה אני מאד מתלבטת..מה עושים איתי מה.קשה להסתיר אבל זה גם טוב לי.ובעצם,בעצם אנלא יודעת אם זה טוב.כי זה חוסם ממני גם לדבר על דברים אחרים..זה חוסם אותי מהכל ומרחיק אותי מהכל.

ולאמשנה אני מפחדת עליי כלכך.ממלא בחינות.

ושוב אנלא כלכך **

 

וזה כלכך מעצבן וואי

זה כי גוף ונפש..

אררר לא כיף לי

כשהיא אמרה שהיא מחפשת איכותיים..

ישר הבנתי איפה הראש

וזה צבט לי את הלב

ואז רציתי לברר אם זה באמת נכון מה שחשבתי, וגיליתי שכן

למה העולם הזה ככ סטיגמתי?

זה שורף אוף

 

ולא ידעת לפעמים אני גם חושבת ככה..אולי זה נכון..והלוואי שלא..לא רוצה לחשוב אם זה כן

עצוב לי בלב

 

שונאת תעולם הזה ותאנשים שנמצאים בתוכו

 

אני מתגעגעת כלכך לראות ****

שורף בלב

זה הבדידות

ולא הפסקתי להוריד דמעות מהעיניים וכולם שאלו אותי למה העיניים שלי אדומות

לא היה נעים בכלל ולא רציתי לבכות דיי

חזרנו לבית

ואז היא שאלה אותי..ועניתי כאילו כלום וזה צבט לי את הלב איה

 

אני מפחדת.כל כך מפחדת.

למה נשארתי בשבת בבית?

וכלכך היה לי עצוב.כל רגע זה במחשבות שלי.וקשה.צורח לי.אני מתה לדבר.אוף לעזעזל אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

מחניק לי ברמות.בחיים לא היה לי ככה מחניק

זה קשה לי שאני היחידה ש

וזה לשני הצדדים..האמת בעיקר לצד ההוא..וקשה לי להרגיש ככה.

מבולבל ברמות

ובאלי להוציא תדמעות.כל הזמן.ואני נחנקת בצורה שאי אפשר להסביר במילים

באלי לבכות.יש לי ים של דמעות בפנים שנעצר.שאני לא מאפשרת להוציא.ואין לי כוח להמשיך לחיות ככה.אין לי כוח להיות עם אנשים.אין לי כוח להיות עם אף אחד.באלי רק אותו.להיות איתו כל הזמן ולא להפסיק ל.ולשתוק.

ולסתום תפה עוד ועוד ועוד ולהתנהג כאילו כלום ועוד לסתום ועוד לא לדבר.ואי אפשר אי אפשר אני מתפוצצת.הצילו ימחק הכל.לא לא לא העולם הזה כלכך לא פייר.למה לעזעזל למה.

למה זה מגיע למההההההה.

 

והאמונה שהאירה דרכנו 

עודנה נושבת

ועד עולם תמשיך גם אם לעיתים נרגיש שהנה היא עוד רגע נעלמת

 

 

דיייי סתמי מטומטמת.

לא רוצה קשר לדת ולאלוהים.דייי דיייי למה תמיד המוח והלב מרשים לעצמם להישאר דוסים בכוח למהההה.

אני לא קשורה לדת.חלאס.

וזה להדחיק וזה לחזור.

ואין שום אמונה חלאס חלאסססס אין.

סתמי תפה שלך 

אני ילדה חרא.

ואין לי כוח לראות בני אדם דיייי לא באלי אנשים מחר לאאא

חייבת גאולה דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

 

 

למה זה קרה למה

אני מפגרת הכי

אני ילדה רעה כלכך

וסתמוווו

תפסיקו להילחץ

זה פרטיות פשוט

כואב לי הראש מפגרות

באמת למההההההההההההההההההההההה

תתעוררי מטומטמתתתת

אררררררררררררררררררררר

ומה זה המניפולציות האלו?אוף איתה.

 

 

עכשיו אני מבינה,זה לא נורמלי מה שהיא עברה.איך יכול להיות?

באלי להיות איתה בטוב גמור.קשה שהיא ככה.

וגם היה קשה בשבת..כשהיא דיברה על הספירות..

עוד טראומה נוספה לאוסף..

אני ילדה פחדנית ורגישה מידיי.

והיא אישה מוזרה..למה למען ה' היא רוצה שאני אפתור לה את השטויות המוזרות שלה?אוף היא מוזרה מידיי אין לי כוח איכ.

להדחיקק להדחיק.אני צכה להרגיש טוב.

 

היא ככ מעצבנת.הקטע הוא שאנלא מראה לה כלום..דייייייייייייייייייייייייייייייייי אני מתפוצצת מאד

אוי שיטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט

מבולגן לי מידיי

יש לי אביתר ובירה

למה אני צוחקת משטויות?