למה אני לא יכולה להסתיר מהם כלום?
אני רוצה לברוח רחוק, כמה שאפשר
לאיזה כמה ימים
במדבר
ולשבת לבד לבד, עם עצמי
ולחשוב על הכל, בלי להדחיק כלום
ולבכות המון
ולהוציא את הכל החוצה
ולנגן
ולחזור לעצמי
למי שהייתי פעם.
אוי טאטע
אני מפחדת.
אבל זה לא יקרה. אני יודעת.
מתי כבר נתקדם קדימה?
נתחיל לחשוב
נתחיל לרצות
נתחיל לשנות
אוף טאטע.
מה פתאום היא נזכרת בי?
מי צריך אותה כבר?
בעע. שונאת אתזה.
אעהעה איך באלי עכשיו.
עאלק בשמחה תמיד.
איזה שמחה בדיוק?
אני משקרת לעצמי
אני מתכחשת למציאות.
אני צריכה להפסיק לחשוב עליו.
קשה לי ממש.
וואלה זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי.
אשכרה עכשיו מענים 5 נערים שלא עשו כלום.
ואותו מחפשים. והוא מתחבא. מסכן.
ואני מפחדת עליה שאח שלה יעצר גם, למה השבכ האלו מסוגלים לעצור גם אותו.
