פורום ריק ומוסתר (עמוד 102)

זה מעצבן אותי. ממש.

חוץ מהפלאפון שהחליט לא להיטען בלילה😐😐

זה מרגש ומשמח ממש לשמוע את זה.

ידעתי.

הוא מעולם לא אכזב אותי.

וידעתי שגם עכשיו לא יאכזב.

יששששש!!

מנסה לחשוב על האנשים שהיו לי בחיים לאחרונה. מהפורום במיוחד.

כ"כ הרבה אנשים טובים. שעזרו לי כ"כ.

שפשוט היו שם בשבילי.

עם חלקם עוד בקשר, עם חלקם לא.

אבל כ"כ הרבה טוב יש בעולם.

לא רק רע.

חבל שלא יכולה להגיד מי הם.

אבל יש הרבה כאלו.

הוא. והוא. והוא. והוא. והוא. והוא. והוא. והוא. והיא. והיא. והיא. והיא. ועוד אנשים שלא זוכרת אפילו עכשיו.

ועוד מלא אנשים שהגיעו אלי לרגע אחד בחיים והלכו. אבל הרגע הזה נשאר ונצרב.

כ"כ הרבה אנשים בתקופה הזו.

אני אשכרה שנה פה.

הכרתי כל מיני. גם טובים וגם פחות.

רובם בחצי שנה האחרונה. שאני זמינה בה מאד.

זו לא הודעת פרידה. אני לא עוזבת. (בינתיים)

אבל פשוט פתאום התחשק לי להגיד תודה לכל האנשים האלו.

שחלקם בכלל כבר לא בפורום.

וגם מי שכן, לא כולם קוראים פה.

הייתי רוצה לצעוק את זה לכל העולם.

שידעו איזה אנשים טובים יש.

לצעוק לעולם את השמות האלו.

להגיד כמה טוב יש.

למרות שלפעמים רע ושחור.

ונכון. יש אנשים רעים.

יותר מדי.

כל אחד הוא יותר מדי.

אבל יש הרבה.

אבל מצד שני- יש כ"כ כ"כ ככ הרבה טוב.

זה מרגש אותי ומהמם אותי.

כמה טוב אנשים השפיעו עלי.

לא בשביל לקבל משהו.

בשביל לעזור למישהי שצריכה.

וגם האנשים שפוגשת סתם ככה. בחיים עצמם.

הוא והיא שבאו לעזור למישהי במצוקה.

וגם הן. והם. ששאלו אם הכל בסדר.

והיא שממשיכה לדבר איתי

והיא שדיברתי איתה אתמול

והאנשים שמאמינים בי

שנותנים לי כח להמשיך.

אני מתרגשת עכשיו.

לגמרי.

רוב הסיכויים שמי שקוראים את ההודעה הזו, הם חלק מהאנשים האלו.

אז אם את/ה קורא/ת- לחייך!! חלק גדול בזכותך!!

לא נותרה לי כל תפילה

או עין רטובה

ולב פועם איננו

הו רק טיפה אשא

צריכה את ***.

דחוף

קשה לי ככה כבר.

********

מרגישה לבד מדי

למרות שיש אנשים סביבי

מרגישה שנחנקת מזה כבר.

כרגע עולה לי לוסי מהסרט נרניה

מי שלכם?

כל מי שרוצה יכול להגיב...

אני עצבנית.

מאד.

למה? ככה.

נמאס לי.

נמאס לי וקשה לי ועצוב לי ומעצבן לי.

אוףףףףףףףףףף

צריכה מישהו להוציא עליו עצבים.

ולא, הוא לא אפשרי.

וגם הוא לא.

והם גם לא.

לולאות זה קשה.

ואני לא מצליחה

לא מצליחה להתרכז. כבר כמה ימים.

וכשכן- לא מצליחה לפתור...

לא גיבורים אנחנו

כי מלאכתנו שחורה

תשקע השמש, תבוא העלטה

ואז ננום בבגדינו במיטה

כן, אמא זה חשוב

זה קשה וזה נורא

ואם הגענו עד הנה

וכל מה שנשאר רק לומר שחיינו

רוצה לעוף כמה שנים קדימה

לישון לכמה שנים, שיתקדמו בינתיים. גם איתי.

אחרי כמה תהליכים שאמורים לקרות.

אבל למתי??

רוצה אחרי שאגמור לימודים

בעצם אחרי שאמצא עבודה

נשואה

עם ילדים

אחרי שהם גדלים כבר

אחרי עבודה

בפנסיה אבל משעמם

אז... מתי אני רוצה להתעורר??????

למה אני לא רוצה בשום זמן???

שומעת את השירים האלו.

הם יפים

וגם עוזרים וגם מקשים.

מוסיף לרצון

אבל מרגיע אותו.

זה נגמר.

יש לי פחות חופש מהרגיל אבל.

אוף.

יש משהו אחד שאני רוצה עכשיו...

אני צריכה כח

צריכה תמיכה

קשה לי מדי לעבור את זה בעצמי.

אוףףףףףףףףף

רוצה להתפוצץ

נס שביום שלישי הוצאתי עצבים.

אני עוד שפויה בינתיים.

שוב צעקות

שוב בלאגנים

איןליכחלזה.

באמת שלא