פורום ריק ומוסתר (עמוד 1214)

בס"ד

היא אספה כוכבים שנפלו על החוף בזמן שקיעה

הוא אסף את דמעות עוברי האורח

הם הסתכלו אחד אל השנייה

אבל לעולם לא באמת הצליחו לראות

יום אחד הם מצמצו ושכחו לפקוח שוב עיניים

כלאו אותם זה ליד זו עטופים באדמה לחה

ונמחצים ביד מצבת אבן עם מילים שאמורות לסכם אותם

אם היו שואלים אותם

הם היו מוותרים על כל התארים והמחמאות שנחרטו שם באבן

הם היו מטביעים 'אספנים'

ונותנים לרוח ללטף את המילים בשלווה

שלווה לה הם לא זכו מעולם

2 הרוגים.

יתום אחד.

אלמנה אחת.

2 הרוגים.

אלוהים.

כל כך הרבה רגשות.

סותרים, מבלבלים.

כואבים, שמחים, מרים, מתוקים.

כל כך הרבה כאב.

כל הרבה פרטיות, כל הרבה כלליות, 

שמתנקז אל לב אחד, קטן כל כך.

איי.......

4 יתומים 

​

לזעקה שלי רק דופק.

הולם בעצמאות, עקבי, במרכז חזי.

אה, ושם:

שלי.

טרם הגיע בוקר, פה,

תחת שמי צדק כחולים אטומים,

נגזלה חירותי.

כוכבים, ציפור עירומה ומרצפת שבורה,

דממו.

טרם הגיע בוקר.

חתול מילל מן החושך.

זעקתו מהדהדת, לוחמנית, מיואשת.

בהתמדה, פורצת קירות בתים חשוכים.

הו.

לו יהי

אדע אני

למחות, כמותו.

לקרוע, לנשוך אצבעות בשיניי שלי,

לשאוג

הו, אלוהיי, לשאוג

בכל גופי, בחום איבריי,

בזעם אגרופיי

להגן בלהט;

שלי.

אומנות הצמצום:

ל--- לא אכפת ממכם בכלל.

ל--- לא אכפת.

לא אכפת.

לא.

כן, הוא אדיוט. כן, זה לא פקטור. כן, זה לא באמת משנה. כן, לא אכפת.

כן. כן. כן.

תסתמו.

שאתמול פגשתי באיש ואישה שהיו חסרי תקווה.

והיתה להם, תקומה.

האם לכל אחד יש?

איני בטוחה.

אבל, אי שם, יש, תקומה.

אז

-----------