ואני מתגעגע לקרלוס רואיס סאפון
או שזה היה השני...??!
אני בעצמי כבר לא יודע...


בס"ד
החרימו לי את הספר באמצע 
נורא. קישטא לי כבר מפה
לו אוכל להתנדף.
(ממילא אין בי
כל משמעות)
ולאנשים כאלו
אין מקום בעולם?
אין שייכות
אופ
נמאס לי כבר
נמאס
אני רוצה חושך לתמיד
(ולא בהקשר למוות בלבד, כהרגלי).
מצאתי אותי כלל לא מוכנה.
בס"ד
פשוט ככה?
םשוט ככה
לא נכון
שקרנית
אופ
לא פשוט ככה
תקולל האהבה ששומרת אותי חיה
תפתח האדמה בשבילך.
תפתח האדמה בשבילך.
מי זה בא אלי,
פותח את דלתותי?
מי זה בא אלי,
סוגר את עיני?
וקצת מהיכולת לשמור על אחרים אולי תועיל לשמור על השומרים, לא?
פרחים רעים והדיכאון חמוץ וארור
אני שוכב על המיטה כל היום וחושב
על איך אני מסיים את החיים שלי,
כדור פורח אבוד בשמיים
משקולות פלדה בגוף, בראש
אני חולה אלוהים אני מסתכל על הזריחה בסרט בטלויזיה
ומתגעגע לשמש שהכרתי לפני שהתמוטטתי
מתגעגע לצבע של הדברים לפני שהפכו כהים
שום דבר לא מזיז אותי
אני רוצה להקיא את כל היאוש הזה החוצה
והזמן מזדחל לו, דלת נפתחת, שמש מתה
ציפורים מברזל מצייצות, העיניים שלי חצי סגורות
מתבוננות בדשא וזה כואב כואב לשקוע ככה
באמצע החיים ולמות כל יום מכל דבר שזז
לעשן בשרשרת לחבק את הסיגריה
לבקש ממנה להתפלל שהנה אתה קם בבוקר והכל היה ואיננו
נספג בזיכרון
וגבריאל קם ממיטת החולי ומתחיל לשיר
שיר הלל לזמן האמיתי שבו אתה נושם
את הנשימות האמיתיות שהן מלאות הוד
והטל נוחת על הגוף המאושר שלך וממלא אותך חיים
לנשום את השמים לדרוך יחף על אדמה לחה לחייך
לרקוד באויר כאילו בלי משקל
להרגיש את המוזיקה בגוף מרחפת בחלל הנשימה
לשיר, לקפוץ מהמיטה בהתרגשות מיום מלא הפתעות
מסתם התרגשות כזאת
לשתות קפה ולהרגיש את הטעם
לחבק מישהי, לחבק משהו, לגעת ברוח
לראות את הצבע של הדברים
לשוחח עם מישהו סתם בלי לכאוב לא לכאוב
איפה זה לאן זה נעלם
חושך צלמוות איש חול מתפורר עם כל צעד
הלמות הרגל על האדמה מפוררות אותי
אני מתחבא מהעולם בתוך מיטה
גלגל העין בוהה דומם חשיכה ניראית
צל מן העבר חולף, אני נחנק
מה שווה עין עגולה מול השמש
את כל הכתבים שלי שרפתי בכיור
היד שאוחזת בעט מפחידה אותי
כמו התהום הגדולה שלתוכה נפל עולמי שהוא קטן וצר
כמו סמטה חשוכה
והעין רואה את כל המכוניות והמגבות שתלויות על חבל
נעות ברוח לוחשות לאבנים שלוחשות לצמחים
גבריאל מה קרה לך, נע כמו צל רואה את המראות ולא יכול להם
לדבר זה לשרוק את המילים מהריאות וזה מותיר אותי מותש
תיקון יגוני מנחה לפניך
כלב עם עין פצועה ננשך בקרב איתנים בלילה של תלמי אליהו
ואין למי להתפלל ואין ממי לבקש
כי הלילה שנפל על סדום חשוך מאוד
.והבוקר לא מאיר ולשמש אין צבע
כוס אוחתו כל המילים והמנגינות והדיבורים
רק לקפה יש טעם וסיגריות בוערות וגם זה בקושי בתוך הגיהנום הזה
אני מפוצץ בכדורים ולא רואה את הסוף של הדבר הארור הזה
מסתובב כמו בחלום גרוע במיוחד
ואין לי מילים בכלל לתאר את התחושה
הכל חמוץ וסמיך איך אפשר לתאר סבל נפש כזה
הכל מת, מת
הכל שונה
אני זה לא אני
אטום ודביק
(אנשים כאלה מצמררים לי נימים)
כדור פורח אבוד בשמיים
משקולות פלדה בגוף, בראש
אני חולה אלוהים אני מסתכל על הזריחה בסרט בטלויזיה
ומתגעגע לשמש שהכרתי לפני שהתמוטטתי
מתגעגע לצבע של הדברים לפני שהפכו כהים
שום דבר לא מזיז אותי
אני רוצה להקיא את כל היאוש הזה החוצה
והזמן מזדחל לו, דלת נפתחת, שמש מתה
ציפורים מברזל מצייצות, העיניים שלי חצי סגורות
מתבוננות בדשא וזה כואב כואב לשקוע ככה
באמצע החיים ולמות כל יום מכל דבר שזז
לעשן בשרשרת לחבק את הסיגריה
לבקש ממנה להתפלל שהנה אתה קם בבוקר והכל היה ואיננו
נספג בזיכרון
וגבריאל קם ממיטת החולי ומתחיל לשיר
שיר הלל לזמן האמיתי שבו אתה נושם
את הנשימות האמיתיות שהן מלאות הוד
והטל נוחת על הגוף המאושר שלך וממלא אותך חיים
לנשום את השמים לדרוך יחף על אדמה לחה לחייך
לרקוד באויר כאילו בלי משקל
להרגיש את המוזיקה בגוף מרחפת בחלל הנשימה
לשיר, לקפוץ מהמיטה בהתרגשות מיום מלא הפתעות
מסתם התרגשות כזאת
לשתות קפה ולהרגיש את הטעם
לחבק מישהי, לחבק משהו, לגעת ברוח
לראות את הצבע של הדברים
לשוחח עם מישהו סתם בלי לכאוב לא לכאוב
איפה זה לאן זה נעלם
אם כבר, אז -
היום הרוח מחייכת אליי הסכנה חלפה
דקת דומייה לזכר ימים גרועים
זה נס באמצע מדבר ללכת עם חלוק אפור
ולצחוק עם אחיך הקטן אני יפה היום
הכורסה נוחה לגיטרה יש צליל ענוג
המאפרה קורצת לי הסיגריות טעימות
אני אלך לדואר יחף לקחת מכתבים
שלא מיועדים אליי ומה זה משנה
לאכול תפוחי אדמה ברוטב סתם בלי לכאוב
אין למה לחכות וזה נפלא
ימים ארוכים של שעמום וזה נפלא
זה מחייה אותי הדלקת נעלמה
עדיין משלשל בפראות אבל למי אכפת
היום אני מודה לאלוהים באלפי נשיקות רטובות
כל הסודות שלי נשרפים בשמש
זאת גאווה גדולה ללכת חצי עירום
כשהזין משתלשל לו בזהירות מתחת לחלוק
אני מסתובב בחלוק מסריח וזה תענוג
הלכלוך הזה החופש הגדול הגיע
הצלחתי להסתדר כשעננים חלפו
כשהכלבים בערו והאבנים נפלו
ובעשר בבוקר אני קם כמו אריה
ונושק לסיגריה ומכין כוס קפה
כשהשמיים מלאים ברעיונות ואחים שלי צוחקים
בראשי, בגרוני, בבשרי, בעצמותיי
זה לא אושר זה סתם יום רגיל
וזה כבר התחלה של משהו ללכת איתו למכולת
ויש לזה ריח וזה כמוס וזה סוד וזה נסתר
וזה החיים שלי שמפתיעים כל פעם מחדש כל פעם
זרוקים כך סתם על הרצפה
איך אצלנו הדלת
עוד נעולה
אני לא אלך.
או לבכות משהו.
או לצעוק
לפרוט בכוח
להכות על הקלידים
להחריש בצרחת-חלילית
משהו
לפרוק מתח.
הוא אצור יותר מדי,
הוא עלול לבקוע חור ולזרום דרכו בזרם דק-דק ושורט.
האיזור הזה מתחמם.
צריך לעשות משהו, ומהר.
לאגרף משהו בכל הכוח.
אם היה לי כוח לאגרף.
נמשכת יותר מדי זמן
ביותר מדי אופנים
ויותר מדי רגשות.
(לעזאזל)
(פשוט,
לפעמים קירות חשופים הם מראה מלבב
כמו מסך שקוף שמכסה את הפגמים)
איך נתתי לשד לצאת מהבקבוק
אלוהים אדירים
זה לא מקום לחלשים
זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
זה לא מקום טוב
זה לא מקום לחלשים
|חלש|
הכי גרוע
זה שהאמנתי שאני חזקה
שאני מסוגלת
אבל אני לא
אני סתם
סתם ילדה קטנה
סתם חלשה
זה לא המקום בשבילי