מדמיינת שוב. כל הזמן. במיוחד ב*****.
רואה הכל. שומעת הכל.
מדמיינת שוב. כל הזמן. במיוחד ב*****.
רואה הכל. שומעת הכל.
גם הם יגיעו בסוף
ואם אני לא רוצה?
זה לא תלוי בי.
טוב.. אז מה עכשיו?
מניחה שאני אמורה לקבל גם את זה באהבה.. מקובל. תודה גם על זה אבא
מרגישה שפגוע ממני.
שקשה לו איתי
שמנסה להיות קר בשביל להתרחק.
אין יציבות.
פתאום קולטת
יהיו שם בנות שאני מכירה.
איך אני אמורה לעמוד בזה????
שירוץ כבר
שיקרה כבר
שלא יהיו התקלויות.
שיבוא...
בזבזתי על זה שנתיים מהחיים שלי.
עליו שנה.
והמון כוחות נפש על שניהם.
חייבת להתקדם.
לחזור למסלול.
זה הרי עניין של זמן.
עכשיו אחת
תיכף יהיו עוד
הן היו שם בשבילי.
אני רוצה. באמת.
אבל לא יודעת מה לעשות...
לא רוצה רחמים.
ולא רוצה להיפגש עם אף אחת.
איך זה מסתדר בדיוק??
כל הגוף כואב
אולי באמת אני מפחדת להצליח. מפחדת להתקדם.
אבל זה לא בגלל זה.
אני מפחדת כי יודעת שתהיה נפילה, ואז היא תהיה קשה מדי.
לא כי לא רוצה להצליח.
הייתי אמורה לחשוב שאם נופלת, זה אומר שהיה גובה מסויים.
אבל נופלת שוב ושוב. בלי לעלות בינתיים.
שוקעת נמוך.
נמוך מדי.
הוא כבר לא רועד מזה.
הוא כבר לא רגיש מספיק.
התקהה.
זה מסוכן.
מתגעגעת ל*** שלי...
כבר יותר מחצי שנה...
אני רוצה אחד חדש...
נס ששם אני לא יודעת מה קורה.
לא צריכה גם את זה על הראש שלי.
גם היא התארסה.
מה עכשיו??
להגיע?
לא רוצה מבטים...
על כל התקדמות, כבר יודעת שתבוא נסיגה.
אז בשביל מה להתקדם?? זה לוקח כ"כ הרבה כוחות...
בסוף הן שטפו אותי
דמעות רותחות.
שמגיעות ממקום טהור.
לא עושה את התפקיד שלי
אפילו לנגן לא יכולה