פורום ריק ומוסתר (עמוד 667)

ובלי קשר, נחמד להזכר בך

הכל

הכל

אין לי כלום מה לעשות בשבוע הקרוב ואני מוקפת כבר שלושה ימים באנשים שלא מרגישים טוב מה שגורם לי כמובן למלא מלא מצב רוח חיובי (לפני חצי שעה ניסיתי לשפר את היום שוב ולעשות משהו מועיל. והיי נחשי מה? כמובן שבסוף זה לא אפשרי. ליל ניטל מצא לו זמן להגיע...)

 

ותודה.

גם אותך כיף לראות כאן (:

חנוכה ריק זה מבאס ממש ממש...😑

למרות שאפשר לפעמים לנסות להנות מהכלום |מנסה לנחם|

מה? מה? מתי ליל ניטל?

כי יש לי ספר, מן הסתם..
סתם חבל כי אני אשן מחר כל הבוקר כנראה, אבל נו, מיילא.

נחמד לי נורא למלא את החלל במלא מילים שלי, ובדווקא לא להיות מקורית ומענינת כמו שכולם פה מנסים להיות.
תמיד הייתי כזאת מרדנית.
פחות נחמד לי לחשוב שאח"כ אי אלו אנשים יקראו את זה, אבל לא נורא, אני מניחה שלא הרבה כי אני די משעממת.
מעניין מה הופך חיים של אנשים אחרים למענינים.
אולי נקודות השקה כואבות.
אולי מקומות כ"כ נמוכים ששם אתה יכול להיות רק גבוה יותר.
ואוף, בואו לא נדבר על אנשים, זה לא יגמר בטוב, וכן, נכון, גם אני אנשה, נחמדה למדי יש לציין.

בכל אופן יש כמה דברים טובים בעולם
הספר יפה וחמוד ממש
ואני משוחררת וחופשיה יותר מתמיד,
ובכלל אני צריכה חיים חסרי מחויבויות, צריך לזכור את זה כשאני יתאם לעצמי ת'חיים מתישהו.

ואלוקים. כמה קשה לי שאנשים מנסים לשלוט עלי, חשבון נפש לפני השנה ושכאלה, אז נכון הגבתי בצורה מוקצנת ומוגזמת היום, אבל אבל זה היה בגלל שמתי שהיא דיברה איתי הרחתי שוב ת'מחנק הזה מפעם.
וצעקתי, וצרחתי, ושאף אחד בעולם לא יחשוב שהוא יכול לשלוט עלי.

אם כי הגיל הזה אמור לעבור מתישהו, נו נו, כנראה יש לי בעיה התפתחותית כלשהי,

ובכלל להצמיד לעצמך בעיות זה כ"כ כיף ומקל ומשחרר כ"כ.
ובמפגש המשפחתי הזה הגעתי למסקנה סופית שאני ואבא שלי כנראה על הספקטרום האוטיסטי.

לא באמת, אבל אנשים, אם מישהו יוציא ספר 'איך תתנהג במפגש משפחתי' אני מבטיחה שאני אקנה אותו בעזרתו יתברך.

לילה טוב עולם.

אני דואגת לה ממש.

ואחרי ה**** הזה הגדרתי לעצמי איזו חברות אני מסכימה לעצמי:

עד למקום שאם היא תעזוב אני אפגע.

כן כן, אני אגואיסטית ורוכשנית ועוד כל מיני מילים מורכבות שמתארות אדם לא נעים לסביבה.
אבל הלב שלי מידי יקר לי ואני לא מסכימה לו להפגע שוב, מה לעשות, לא בחרתי בזה |נזכר| |מסיט ת'זכרונות בכח|
בכל אופן, לא מאד מצליח לי ואני מגלה שיש כמה וכמה אנשים, אנשות לידי דיוק שהסתננו ללב שלי

אני אוהבת אותה. מאד מאד. ופוחד לי ודואג לי עליה. ה'. תשמור עליה, טוב?
היא דועכת.
וכמה מפחיד הוא חוסר האונים הזה.

כ"כ מגיע לה טוב.

ואני כ"כ רוצה לעזור לה.
אבל יש אנשים שצריכים להיות בכאבים שלהם לבד.
וצריך לקבל את זה.

ונשאר להתפלל, ובבקשה ה'.

כ"כ כ"כ.
ואין לי שום מילים יותר.


(אני מרגישה נטושה וחשופה, שונאת לכתוב פה, אני צריכה פורום משלי, נעול)

הוא ביחס ישר לסודות שהוא מסתיר.

(לא יודע אם רצית שיקראו)

לא בקרוב אבל מתישהו זה יקרה

ולא, אני לא מסוגלת להתעסק עם המצלמה ליד אנשים
סורי

לא אוהבת ליד אנשים פשוט

יש מצב למפגש בירושלים.

אני בכל מקרה לא אסע הביתה בקרוב

אני יכול מ17 בערך, השאלה מי בא ומתי מתאים לו.

 

תארגני את ואז תוכלי להחליט מתי

צריכה להיות בתל אביב (איכסה עליה) בשבע בערך

מפגש בתל אביב איכסהעליה גם הולך 

תודה רבה אני אמסור להן

והוא דאג לבטל אותן אחת לאחת...

היום תורי להיות בקטגוריה שלך. מושבת במיטה עם כאב ראש. תכננתי לעבוד קצת ואז ליסוע למפגש פסיפס.

 

רפואה שלימה מהירה בע"ה

היא אמרה לה כך.

שקניה בסופר יכולה ככה לשמח

אני חייבת לשבור את הקרח הזה איכשהו
חייבת

היא לא רוצה לראות
שהשמיים כבר תכלת


(אאוצ'.)

לחיי/כפיר גולן

לחיי השדים
שחוזרים בלילה
לחיי האהבות
שכבר לא נאהב
לחיי הילדות
שכבר מזמן שכחנו
את האושר, התום והלבד

לחיי ימים
זוהרים קצת פחות
מלאים במרדף
שלעולם לא נגמר

לחיי רגעים
שרצינו לשכוח
לנצור במבט,
לרוץ ולברוח

לחיי הסופים
שמהם כה פחדנו
נאחזים בעוד שבריר
של זיכרון ערפילי

לחיי החבר
שכבר קברנו
עומדים מול קברו
בוכיים, דוממים

ומחול השדים
עוד מוסיף לחולל
להניע את אמות הסיפים
של חיינו החיורים

מלטף, מייחל
דוקר ונובר
עד שלא נשאר דבר
מלבד הכאב

את העבר עוד נשיר
בגרון ניחר
נצעק את שלהבות
הזוהר של חיינו

אבודים, נואשים
מתפללים חרישית
למצוא שוב
את האושר
של שנינו.

עומדת במקום

עצירת שתיה ושירותים וחושבים

לאן ואיך ומתי

מי זו שהולכת

לאן הולכת

אין מסקנה

@@@

 

 

ציפה בים של ביקורת עצמית

בונה?

שוברת

 

הלקאות

הזיות

 

אי שם בפנין חושבת משהו ולא יודעת מה הוא

והכל שקר

ואיך להגיע לאמת בכלל איך

היא קטנה

והשקר גדול

ומה

זה הכל

מה?

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא מרגישה בכלל בחום

ככה אני

לא שונאת

לא שונאת

מרוב שזה כואב

 

לא כואב

לא כואב 

מרוב שאני שונאת

 

אני לא מבינה את הפרדוקס הזה

ואם אני כן רגישה

מדי

אז מה זה אומר?

 

 

 

 

 

רע לי

ואפילו לא רע לי בגלל זה

כה מוזר

כלום.

אם זה מנחם אז גם לי קשה
אני לא רוצה להלחם
אני רוצה אותך איתי אבל את לוקחת תיק
רק ככה לומדים להעריך
אני לא בטוח שתחזרי
אולי רק כדי לקחת את הדברים
אולי לשמוע הסברים כמה אותך אני צריך
רק ככה לומדים להעריך

כל מה שרציתי זה להיות איתך
כל מה שרציתי זה להיות שלך
ואיך אף פעם לא נמאס לי לאהוב אותך
אני שואל את עצמי ובעיקר אותך
למה תגידי לי למה
אני דפוק כזה
אלוף בלאבד אותך
אוי, כמה תגידי לי כמה
אני צריך להתמודד
עם הלבד הזה איתך
אולי אחרי הכל עברנו תהליך
אולי זה מה שאני צריך
אולי אני ואת זה משהו שימשיך
אולי רק ככה לומדים להעריך
רק ככה לומדים להעריך

או..את חסרה כזה
כשברחת התלבשת יותר מדיי יפה
אני זוכר את השעון
אני זוכר את התאריך
אולי רק ככה לומדים להעריך
הכל אצלי עצוב כזה
אבל אני משלים עם זה
שהיום לא תחזרי גם אחרי שכבר מחשיך
אולי רק ככה לומדים להעריך
כל מה שרציתי זה להיות איתך
כל מה שרציתי זה להיות שלך
ואיך אף פעם לא נמאס לי לאהוב אותך
אני שואל את עצמי ובעיקר אותך
למה תגידי לי למה
אני דפוק כזה
אלוף בלאבד אותך
אוי, כמה תגידי לי כמה
אני צריך להתמודד
עם הלבד הזה איתך
אולי אחרי הכל עברנו תהליך
אולי זה מה שאני צריך
אולי אני ואת זה משהו שימשיך
אולי רק ככה לומדים להעריך
רק ככה לומדים להעריך

אולי אחרי הכל עברנו תהליך
אולי זה מה שאני צריך
אולי אני ואת זה משהו שימשיך
אולי רק ככה לומדים להעריך
רק ככה לומדים להעריך

הוא יושב שם-
מולי
ואני מולו.

תמיד הוא מולי,
אף פעם לא ליד.

אני מולו,
והוא מביט.
אני שותק,
והוא מגיב.

סיבוב,
מתהפך
מבט שלם-
כבוי.

פצע נפתח-
ומתרפא
חלום- שאול זמן
מתעלה.

נצר-
זרע קט
פורח ונובל ללא הרף.

עינים
וילד קטן
מחפש ונובר לעת ערב.

ניצוץ-
שידליק שלהבת
או מדורה
אתה חוזר
בחזרה.

תחפש,
תגיע,
תירק,
תנשך,
תשבור,
תנתץ,
תחבק,
תתנתק,
תברח,
תסער,
תכה,
תתמודד,
תחיה
בעודך ממשיך-
למות.

Dites-moi d'où il vient
Enfin je saurai où je vais
Maman dit que lorsqu'on cherche bien
On finit toujours par trouver
Elle dit qu'il n'est jamais très loin
Qu'il part très souvent travailler
Maman dit "travailler c'est bien"
Bien mieux qu'être mal accompagné
Pas vrai ?

Où est ton papa ?
Dis-moi où est ton papa ?
Sans même devoir lui parler
Il sait ce qui ne va pas
Ah sacré papa
Dis-moi où es-tu caché ?
Ça doit, faire au moins mille fois que j'ai
Compté mes doigts

Où t'es, papaoutai?
Où t'es
Où t'es, papaoutai?
Où t'es
Où t'es, papaoutai?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es

Quoi, qu'on y croit ou pas
Y aura bien un jour où on y croira plus
Un jour ou l'autre on sera tous papa
Et d'un jour à l'autre on aura disparu
Serons-nous détestables ?
Serons-nous admirables ?
Des géniteurs ou des génies ?
Dites-nous qui donne naissance aux irresponsables ?
Ah dites-nous qui, tiens
Tout le monde sait comment on fait les bébés
Mais personne sait comment on fait des papas
Monsieur Je-sais-tout en aurait hérité, c'est ça
Faut l'sucer d'son pouce ou quoi ?
Dites-nous où c'est caché, ça doit
Faire au moins mille fois qu'on a, bouffé nos doigts

Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es ?
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es

Où est ton papa ?
Dis-moi où est ton papa ?
Sans même devoir lui parler
Il sait ce qui ne va pas
Ah sacré papa
Dis-moi où es-tu caché ?
Ça doit, faire au moins mille fois que j'ai
Compté mes doigts
Où est ton papa ?
Dis-moi où est ton papa ?
Sans même devoir lui parler
Il sait ce qui ne va pas
Ah sacré papa
Dis-moi où es-tu caché ?
Ça doit, faire au moins mille fois que j'ai
Compté mes doigts

Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es, papaoutai ?
Où t'es, où t'es où, papaoutai ?
Où t'es
Où t'es

תמשיכו תמשיכו אני
לא מפריע אני בשקט
לא חי רק מתאר
את יומכם הקודר
באותיות מהבהבות
יומנאי ממושמע
מדווח על רגש
מפענח מחשבות
כתבנו לעניני נשמה

תמשיכו תמשיכו
אני מתקתק אתכם
לפי ראשי פרקים בעיפרון
מעלה אתכם למסך
שומר אתכם עמוק
במצולות הזיכרון

בהתחלה גם אני ניסיתי
מה לא עשיתי אלא
שנוח לי יותר
לכתוב על זה

סופר סתם
סתם סופר
ימים של מישהו אחר
ראיתם פעם זיקית על
גדר אבן לא זזה
רק מביטה רק זיקית
מדי פעם שולחת לשון
תופסת זבוב
ממשיכה להביט

גם אני לפעמים טועם
רק כדי שבבוא יום
אוכל לספר מה אכלתם
ומה אהבתם לשתות
אך בעיקר אני מכרסם
חצאי עפרונות
שותה דיו
מסימני המחלה:

אצבעותי מלאות
כתמים כחולים
שם החולה:
מעבד תמלילים

אבותי העניים המטורפים
יכולים היו להשאיר לי
דירה קטנה או אמונה אבל
מה הם השאירו לי
מחברת צהובה
פנקס שבו רשמו
מילים בלי סוף
גם הם לא חיו
רק התרשמו

אני לא הראשון שכותב על זה

לנשים שאוהבות אותי
אני חורז שירי אהבה
שירי אהבה זה הכי
קרוב שאני יכול להגיע
לנשים שאוהבות אותי

לגברים היוצאים למלחמה
אני כותב המנון ניצחון
ןאם הם יפסידו מוכנה
אצלי קינה
זה הכי קרוב שאני
יכול להגיע למלחמה
עד נשמת אפכם האחרונה
אני כותב אתכם
אתם יכולים להתנהג רגיל
אל תשתדלו לי

אני מנסה לתפוס
את הניואנסים של
מהות החוויה האנושית
פה שם ועכשיו
אני שאין לי ניואנסים ולא חוויות
רק כושר מסוים להבעה בכתב
ולמות בטרם לידה
והעונש
לכתוב על זה.




(י.ג 1990)