פורום קרית ארבע (עמוד 4)

אם נתעלם לרגע מזה שזה היה אמור לקרות לפני חודש כבר

יוהווווווו

מוצשים זה דבר בוגדני.
כואבת לי הבטן.
תיאורטית אני צריכה לעשות משהו עם הבעיות שינה האלו
תיאורטית.
החיים חמקמקים כלכך.
הצילו.


***

אני כה דרמטית ומגזימה שזה מחריד.

את לא אמורה להרגיש מצפון
גם הוא דחף לזה
זה היה הדבר הנכון לעשות
עצת היצר
יופי יופי
תסנני.

כןכן
יש לי להקיא
כי לילה
וער לי מדיי
ותקופה
ולא טוב לי

(להקיא כי זה סימן
זיהוי שלי כנראה
קצת משפיל שזה זה
אבל לפחות מסתבר שאני אני
למרות הכל)

היום קראתי טקסט באנגלית על עכברי מעבדה במבוך
אני עכבר מעבדה במבוך
labe rat נראלי ככה כותבים

כמה.

(עד קצווי העצב
עד עינות הליל
ברחובות ברזל
ריקים וארוכים)

איזה קיום יש לחיים כאלו
ולמה הכל מלא טעויות.

אני צריכה למות או להתחתן.
הקודם מבין השניים.
אין כפל מבצעים והנחות.

(מצחיק שאנשים חושבים עליי
ועוד מה.
גיח.)

[לפעמים התדמית הזו סופר נוחה לך
ילדה טובה ירושלים
מרנין]

שחקנית טובה.
יותר לרעתי או יותר לטובתי?

הראש שלי כבד נורא.

אם מישהי מהן הייתה איתי פה
אבל לא.
מתחשק לי שורו הביטו וראו
או שלמה מלך ושלמי הסנדלר

(מחרוזות של זכרונות)

(בסוף הלילה הזה יגמר)

[כואב לי במקומות לא קיימים.
איך העוסית אומרת?
היפוכנדריות שמובילה עד כדי כאבים פסיכוסומטיים]

(כל הלילות נגמרים בסוף)

מה זה הועיל בכלל.
בכולופן לא משנה כל זה.

יום עם חורים לא מנוצלים. מתסכל. ואין לי כח לשמוע מאחרים כמה וואו וכמה עשיתי הרבה כי אני משתדלת למדוד את עצמי לפי עצמי ולפי מה שיכולתי לעשות. סו, הייתי יכולה להספיק הרבה יותר.
(את דורשת מעצמך המון מאוד. מותר להרפות לפעמים)
[אם מרפים שלא לצורך, לא מגיעים רחוק. את רוצה להגיע רחוק, נכון?]

יש שם הודעה מכוכבת ממנו שכתוב בה "מתישהו את תפנימי שמותר לך לחשוב על עצמך וזה בסדר ומוסרי מאוד. זה חייב לקרות." אני מרגישה שאני חושבת על עצמי הרבה יותר מדיי.
(היא אשכרה חשבה עליי ואמרה לו. אין לה מושג כמה שהיא חיממה לי את הלב בכמה משפטים קצרים.)
[הייתי רוצה שהיא תהיה איתי. ההתנתקות הזו גובה מחירים כבדים. מפחיד לי שאחכ יהיה מאוחר מדיי.]

לכו מחשבות רעות.
(לכו החלטות קשות)
[לך יצר הרע ******]

זה רק אני או שהחיים האלו גדולים עלינו?
(זו רק את)
[השאר פשוט שותקים]

את כבר לא בוכה.
(שקי הדמעות ריקים אחרי ההתפרצויות שלך, רק הלב נשאר כבד)
[נשטוף פנים ונצחצח שיניים ונלבש חיוך]

מה יהיה עם לילות
מתחשק לי להקיא

אין לי כח לשגרה ולא מתחשק לי חופש.
לא את הזמן הזה ולא עבר ולא עתיד.
אוף לי ומחוסר כוחות.
סתם כך.

והם אמרו לי שנסעת
ושאת בטח לא לבד
שבניו יורק הכול גדול
בכל סיבוב שומעים שם ג’אז
ואיך הדמיון דוהר
מתפזר כי אין ברירה
ושוב יורד בגלויות
כיוון קרית המלאכה

ואת יודעת איך אני
אני אף פעם לא נכנע
ברגעים החלשים
שוכב כותב שורף מרווה
ואז כמו עוגן משוחרר
אני שוקע בתנופה
אל זיכרון יפה שלך
אל מחשבות על אהבה

אם פעם תזכרי בי
ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות
רק טעם שנותר בי
כמו סופה מן המדבר באת
ועכשיו את רחוקה

ובלילות הראשונים
אני חיפשתי לי אישה
או מנגינה שתלווה אותי
השתקפויות של אהבה
זוכרת הודו הזיות
מה שהפכנו להיות
עם איזה שאמן מקומי
איך את טיפלת בי כמו תינוק

עד שנגיע לקצה
עד שנתפוס לנו שלווה
עד שנסלח כבר באמת
עד שנחזור לאהבה
ושמש בוקר יום שישי
כל בתי הקפה מלאים
ואני חי קצת בשבילך
עובר בשוק קונה פרחים

היה לי יום ארוך ממש
מ8:30-22:30
ארבע עשרה שעות רצוף של תפקוד.
היה בבוקר לשון
ואחכ הידרו
ואז ניקיון
ואז מתמטיקה
ואז שחנשים ושעות בחדרים
ואז הלכנו להכין את הערב בריאות
ישר אחכ סידרנו הכל
וללכת לארגן את הבימ"ד
וגשם מטורף.
אין פנאי, אין פניות.
הרגשה של מירוץ קצת.
הגיעו קצת בנות, אבל לפחות הגיעו.
בסוף הוא החזיר אותי ב"ה, זה גם משו.
ואמא חיפשה אותי, דאגה כי גשם ורצתה להציע לבוא. מותק שהיא.
ואיך אנשים מתפקדים על כלום שינה ורק אני ישנה 7 שעות בלילה ועדיין מותש לי. בגוף, בנפש, בהכל.
מותש זה לא אומר עייף בהכרח.
רגעים של בילבול כזה.
יש מקום ובגדול באמת טוב לי וזה לא שכנוע עצמי, זה באמת
ביטלתי עוסית מחר כדי להגיע מאוחר.
אני חלשת אופי לפעמים בצורה מרגיזה.
כמה שאני משוועת עכשיו שישאלו מה שלומי ויקשיבו, אבל את העוסית אני מבטלת. תכל'ס זה לא אותו דבר. אני באיזשהו מקום רוצה הכלה והקשבה ממקום אוהב ולא מדמות בתפקיד, ולא יעזור כמה באמת אכפת לה ממני בכנות, כי במרחב העמדות שלנו היא פשוט מוכרחה להיות.
(מותר לך, גם היא ביטלה שבוע שעבר)
מחר יש לי פגישה על הגדרות התפקיד החדש שלי
וזה קצת מלחיץ לי בלב
ואני נשארת חמישי
כאילו, עד שישי בבוקר
ואופ
וזה אומר גם לישון שם ולא עשיתי את זה המוני זמן
ובטח יהיו בנות שיעשו סקנדלים כי להשאיר אותן חמישי בלילה זה וואחד עונש
והיו קללות בארוחת ערב, וזה לא היה מצחיק ולא מתאים. לא קללות של כל הזמן. ואופ, הייתי תשושה מכדי להגיב וכנראה שכל שאר הצוות כנ"ל כי לא קרה עם זה כלום והנה עוד נפילה כיפחיימשוגעים.
הגשם בחוץ שוטף בטירוף והכל ברקים ורעמים וסופה ורוח
שגם אותי ישטוף כל זה, מבפנוכו בעיקר
וכל הדרעק שאני שומעת מסביב מטמא לי את הנפש, אני ממש מרגישה את זה ככה. שזה די עצוב. 
כנראה שלא באמת התחספסתי לגמרי. כי עובדה שזה עדיין קצת מפריע לי.
הקדוש ברוך הוא מה יהיה איתי? מתחשק לי לומר ריבונו של עולם תחמול על מעשייך, לבקש קצת גילוי פנים כי יש לי הסתר רציני או סתם חיספוס כזה או לוידעת. פשוט מוזר, פחות דיבור ישיר, פחות ביטוי לנשמה בפשטות. היא מתגלה, אבל הדגש לא מאוד עליה. ויש תהליכים שקורים דווקא כך. וזה מעניין.
בשבת הנשמה שלי הייתה ממש. וואי, איזה טוב זה היה. אני צריכה שוב שבת. ובכלל לתת לנשמה קצת יותר מקום נוכח של ממש. לאפשר את הכיסופים, להיות בגעגוע, בערגה הזו.
יש יופי גם בהסתר, זה מאפשר צורות התגלות אחרות. השאלה אם זה מתאים לי.
די לבחון כל היום דברים בכובד ראש שכזה, בסה"כ תקופה נהדרת בחיים ויש גם צדדים שמשלמים מחיר והכל טוב וזה בסדר והקב"ה שמח בך ואת בתהליך טוב.
למען ה' קצת רוגע, קצת שלווה, נחת בעולם הזה.
טאטעעע
שנים שלא הייתה לי תפילה טובה. אולי צריך להתבודד אבל תכלס אני לא מסוגלת להיות עם עצמי כלכך הרבה. או שכן, ואני סתם מפחדת בדמיונות שלי, מי ישמע מה כבר יקרה, מה יצוף שם שלא צף בכל אופן. לאחרונה הרבה פעמים ישר יש לי דמעות סתם כי מוצף תמידית כזה וקשה לי להכיל את כל הקיום הזה. גם לכתוב אני לא כותבת. אין דיבור פנימי עמוק.
אולי יש, אני מרגישה שקצת אני מגלה מחדש את עולם המוזיקה ובעיקר אותי בתוכו. חזרתי לנגן וזה די נהדר עבורי. יש משהו מרחיב נפש. המוזיקה מדברת במקומי ומאפשרת הרפיה ואחיזה בוזמנית. יש בה מימד אחר מהמימד של המילים.
לפעמים אני אפילו מעיזה לשיר ככה נקי, פשוט לא מתפדח לי איתן. זה טוב. יש בהן משהו מקבל מאוד וקסום. ואנחנו חבורה שהיא פלא, אבל התפקיד נראה לי דבק רציני כאן. נורא מסקרן מה ישאר מזה אחרי כל השנה הזו. בהקלטה פתאום שמעתי כמה ששרתי משוחרר, זה משמח. מעניין גם. לפעמים דווקא זה שלא מתעכבים על דברים מאפשר להם לקרות, כי ככה המימד של הלחץ פחות קיים ודברים יותר טבעיים ופשוטים. 
זה גם משהו באוויר ובאווירה ובאופן הכללי. התנהלות היומיום משפיעה. הסביבה, האנשים, המקום, הלך הרוח.
למרות ואחרי ויחד עם כל זה, אני חברה די גרועה בגדול
אבל פשוט חלאס כל היום אני מכילה את כל העולם ואשתו ובאמת זה קשה כבר וגם אני בסוף צריכה שקצת יכילו אותי אבל כולם צריכים שיכילו אותם ואין אוזן קשבת בעולם ואופ
מתה ההדדיות
וכבר חלאס כמה אפשר להכיל למען ה' שמישהו יכיל קצת אותי
יש פער בלתי ניתן לגישור בין רווקים לנשואים וזה די מתסכל בגדול
נראלי שככה משני הצדדים. ואולי זה דווקא מראה שההדדיות קיימת, פשוט יש רגעים שהמאזן נוטה וזה הכי הגיוני בעולם. 
סה"כ אני לא מצליחה להיות עבורן תמיד וגם הן לא עבורי תמיד. שזה מאוד בסדר והגיוני ויחד עם זאת, לפעמים מבאס כי כאילו. אוח. זו תקופה שממש צריך חברות בה.
אני לא רוצה להפוך את הלילה הזה ללילה רע, אז לא נשמע שירים של.
אני חייבת לומר מילים ואין מי שיקשיב או ישאל לשלומי או.
מעניין למי באמת אכפת ממני בעולם.
יש בי משהו זקוק להערכה באופן כה נואש. אשכרה דיברתי את זה השבוע במילים.
בסוף דברים נשפכים ממני גם אם אני חושבת שאני מחזיקה חזק.
קודשא בריך הוא ושכינתה,
הושיעה נא


@שאריות

פה אפשר להעלות קובץ...

@שִירָה אבל אני מזה ישמח שזה לא יתפרסם.

אח שלי ירביץ לי בערך...

לנוער קרית ארבע היקר:

בכלל מה שקורה כאן בזמן האחרון הגעתי למסכנה שאני צריכה לכתוב לכם...

אז ככה: כולנו יודעים שיש בעיות נוער אלקוהול חוגג(ובנינו גם סמים...) ונדליזים לא חסר וכו וכו...

ולא אני לא מבקשת ממכם לטפל בזה יש אנשי חינוך ואנחנו בתור נוער יש לנו אחריות אחרת..

וכן אני חושבת שלכול אחד ואחת מאיתנו יש את האחריות לעשות דבר קטן ואתם לא יודעים כמה זה יכול לשנות את התמונה!!

כן אני אומרת גם לעצמי.. כשאנחנו רואים איזה שקית במבה מתעופפת באוויר יש לנו את האריות להרים אותה ולזרוק לפח..

אתם תוהים מה הקשר הינה הקשר..

כשאתם רואים את הקריה ככה מלכלכת ולא אכפת ואנחנו מזלזלים למה שלא יהיה ונדליזים?

למה שנוער "הבעייתי" לא יזלזל בעצמו וישתה אלקוהול ויצרך סמים ח"ו??

אז כן כשאנחנו רואים את המכולה(צפרדע) מלאה עד אפס מקום לא יקרה כלום אם נלך כמה צעדים למכולה השניה(ותשימו לב שאין בה כמעט כלום) ונזרוק את הזבל שם במקום לשים את הזבל מעל המחולה שזה נראה רק ומריח רע!!!

קודם כול זה הישוב שלנו ואם אנחנו הנוער לא נתחיל את זה אם אנחנו ברחוב שלנו לא נעשה אז מי כן??

אולי חלק ממכם יכולים לטעון ח"ו שזה התפקיד של המנקה רחובות אז יש לי חדשות בשבילכם ממש ממש לא!!!!!

מנקה הרחובות גם בלי כול הזבל הזה שנשפך מהמכולות יש להם תפקיד וזה להרים עלים(שבו נגיד אף אחד לא עושה... ולא חסר בקריה....) ולהרים דברים קטנים לא להרים אז הזבל שלנו שאנחנו אמרים להכניס למכולה..

כן אתם יכולים לדבר על בנים בנות ואתם יכולים לדבר על "מצב החסה בשטחים" אבל תכלס זו דרך ארץ זה לפני ה-כול...

יופי אתם יכולים ללמוד תורה אבל בתכלס לא לעשות את מה שהגויים אפי' יותר טובים מאיתנו....

אז הינה לכם נושא בפורום היבש הזה לדבר עליו ואני חושבת שכשנתחיל לעשות הזה והישוב הזה יראה יפה יותר ולאנשים יהיה מודעות לניקון כמה הוא חשוב אולי הנקודה הקטנה הזאת תעשה עוד הרבה אור בהמשך!!

ב"הצלחה לכולם מעריכה אותכם!!

שרון 

משעם פה

אני מתכוונת לעזור בחופש בקייטנות ולהרוויח כסף וכו'?