אחת היא עניין הבגדים. קשה מאוד.
חוץ מזה שפרקטית קשה ממש למצוא בגד שיתאים ושיחמיא, בנוסף לזה בטח מתלווה לזה תחושה מאוד לא נעימה של חריגות. כי הרי אם אין מידה כזאת כנראה שאני הבעייתית, לא?!
אז לא!! ממש לא!
זאת מחלה של החברה המערבית.
ואני כל כך כואבת על זה.. ראיתי בעיניים שלי בנות בוכות בחנויות בגדים והלב שלי נשבר...
יש באמת כל מיני חנויות באינטרנט שאפשר למצוא, ויש גם כל מיני פתרונות לבוש מחמיאים
(לדוגמא- שמלה רחבה עם חגורה מחמיאה במותן וג'קט נחמד)
לא משנה מה המשקל שלנו, יש לנו מבנה גוף וחשוב שנדע מה הוא, על פי זה נקנה בגדים.
חבל לטשטש הכל עם בגדים רחבים מדי
(סתם זורקת טיפים שנזכרת בהם, אין לי מושג איך את מתלבשת
)
העניין השני שנגעת בו הוא היופי.
אז על זה רציתי לשאול (לא חייבת לענות)
את אוהבת את עצמך מבפנים?
אני לא מתכוונת לאופי ולתכונות, אלא לגוף.
את אוהבת את הגוף שלך מבפנים?
לא כי הוא נראה כך או אחרת, אלא כי הוא הגוף שלי, ואני מודה לה' על זה שהביא לי גוף כזה מדהים, שמתפקד מעולה ב"ה ובזכותו אני חיה.
אני רוצה להתחבר לגוף שלי על ידי תנועה, לצאת להליכה או ריצה לא כי זה מרזה, אלא כי אני רוצה להרגיש את עצמי חיה ושמחה בגוף שלי.
אני אכבה את האור וארקוד בחושך. להרגיש את עצמי מבלי לשפוט.
לפעמים כשמסתכלים במראה המבט שלנו הופך לחיצוני וביקורתי,
אני חושבת שהתרופה היא לחוות את הגוף מבפנים.
ואני בעצמי ממש במלחמה על זה.
האם אני באמת רעבה או שסתם בא לי לנשנש משהו? (אפילו אם זה מאכל בריא! כי אני רוצה להיות קשובה לגוף שלי)
אני חושבת שעל ידי החיבור והאהבה הפשוטה והטבעית הזאת לגוף אפשר להגיע בגישה הרבה יותר מכילה ושמחה, ובד בבד לחפש פתרונות יצירתיים ובגדים מחמיאים, וחשוב לי שוב להגיד שכל אחת והגוף שלה, זה שכיום החברה מכתיבה לנו שרק מראה מסוים הוא האידיאלי זה הזוי וחולני, ובהחלט צריך לפעול לשנות את הדפוס הזה (ואני חושבת שזה קורה לאט לאט)
מקווה שלא כתבתי מבולבל מדי ושהמילים התיישבו על לב פתוח