צילמתי את השמלה, אבל יתכן שכשרואים את זה בתמונה ולא על הגוף, לא מתרשמים מהבעיה...
אני מנסה, עם הידע הדל שלי, לפענח מה היתה הבעיה. למה זה לא יושב טוב על הגוף.
נראה לי ככה:
א. הייתי צריכה לקצר את גזרת החולצה. אחרת [כפי שזה עכשיו], החיבור של החולצה לחצאית הוא בקו נמוך מידיי. אני רציתי את החיבור בקו מותניים.
ב. הייתי צריכה להצר את גזרת החולצה מהצדדים, כך שהחולצה לא תהיה ישרה על הגוף, אלא מוצרת באזור המותן, באופן שמדגיש יפה יותר את צורת הגוף.
ג. לא יודעת מה הבעיה, אבל נראה לי שיש בעיה בחיבור השרוולים לחולצה. כביכול מבחינת תפרים זה יצא סביר, אבל בלבישה, זה מונח "צפוף". אולי המידה לא מתאימה? עשיתי את זה לפי מידה 42 מטבלת שמלות של יעל. המידה שלי בד"כ היא 40-42. החזה שלי קטן. ככה שאני לא מבינה איפה טעיתי. אבל זה פשוט לא מונח טוב. האמת היא, שחיבור שרוול לכתפיים תמיד קשה לי. לא בדיוק מבינה איך מתאימים ביניהם בצורה מושלמת, בלי כיווצי בד / שאריות בד, באופן כזה שתהיה הקבלה בין התפרים של החולצה לתפרים של השרוול... מאמינה שככל שאתאמן, בעז"ה זה ישתפר.
ד. אני עדיין לא יודעת לעשות רוכסן. צריכה לשבת על זה יום אחד ולהתנסות. עדיין לא למדנו את זה ב"יעל", אבל רבקה קליין נתנה לי מתנה כמה שיעורי תפירה אינטרנטים חינם. נראה לי ממש שווה. מוסבר ברור עם תמונות ומילים, וגם אפשר לשאול אותה והיא עונה... אולי אשתדרג עוד דרכה... בינתיים, את הגזירה של החלק האחורי עשיתי בלי קיפול בד, ככה שזה 2 חלקים שאמורים להתחבר למעלה ברוכסן [השארתי 2 ס"מ מקצה כל-אחד מהם], ולמטה תפרתי.
ה. נדמה לי, שלו ידעתי מראש שתהיינה בעיות עם כמות הבד, הייתי בוחרת לעשות ת'חולצה מהבד ג'ט שחור חלק, והחצאית מבד ג'רסי אפור פסים. נראה לי יותר מתאים שהחולצה תהיה מהבד היותר יציב, והחצאית מהבד היותר רך-נשפך.
ו. זה אמנם מבעס, אבל באתי לעניין הזה מוכנה מראש לקראת האפשרות שאולי לא ייצא טוב, למרות שממש קיוויתי שאצליח ותיכננתי, ו...תאמינו או לא - אני חושבת על השמלה הזאת, מה אעשה, איך אעשה - כבר איזה שבועיים. אני הוגה בזה יומם ולילה! זה נשמע קצת מטורף, אבל זה תחביב שהדחקתי בעצמי משך שנים... פתאום בימים האחרונים אני קולטת, שאני לא מפסיקה לחשוב על שמלה שאני רוצה לתפור... הייתי חייבת "לקפוץ למים", ולעשות את זה כבר!!!
הלוואי שלא ירד לי האומץ, ואנסה שוב ושוב, וילך לי טוב. אני כ"כ רוצה להיות במקום הזה. לא מבחינת הבגד עצמו. הייתי יכולה לקנות ת'שמלה, היה יוצא יותר זול [!]. אני רוצה להיות אשה כזאת. אמהית. חורף בחוץ. מרק מבעבע על הגז, מפיץ ניחוח ירקות מבושלים עם גריסים. בית מחומם. הילדים משחקים ביניהם - שניהם רחוצים ומסורקים, קלטת שירים מתנגנת ברקע, ואני, יושבת ליד המכונה, ותופרת. זה כ"כ אידיאלי בעיניי. כ"כ נשי, אמהי, יהודי. כ"כ מתאים לי. אני כ"כ רוצה להיות כזאת. בחיי היומיום שלי אני עוסקת במשהו שנראה קצת גברי. הרבה אנשים שמכירים אותי מתפלאים מאוד מאוד כשאני אומרת שהתחלתי ללמוד לתפור - "לא מתאים לך!!!".אבל זהו. אני רוצה שיתאים. רוצה לשנות את עצמי. את התדמית שלי. רוצה להיות רכה ונשית ומחוברת. רוצה להיות אשת חיל. רוצה לעשות למכנסיים של בעלי מכפלת בעצמי. רוצה להיות טובה וצנועה. יצירתית.
מקווה שאזכה בקרוב לשתף אתכם בהצלחות בעזה"י!