פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1242)

לא אכפת לי גם לתרום עבור התפילה אבל אני לא רוצה סתם 

שמעתי שיש כוללים.
אם זכור לי נכון יש כולל חצות במערת המכפלה שהם לומדים לרפואת .
נראה לי שהם עושים את זה עם תרומות.
*לא מכירה אותם באופן אישי.

הכולל בקבר רחל.
הכולל של רשב"י.
מוסדות חסידות זוועהיל.
ועוד רבים רבים אחרים ישמחו לקבל ממך שמות.

כל עוד את משלמת הם מאוד ישמחו.

רק עכשו מנהלים חקירה נגד ועד הרבנים בחשד להלבנת הון ועוד כל מיני דברים

וגם קופת העיר בדרך

הייתי מציעה לך לבדוק את הדברים האלה...

אפשר לשלוח אימייל או פקס

http://www.ohelchabad.org/templates/articlecco_cdo/aid/77028

נ.ב. אני נמצאת בחו"ל

בדירה בישיבה פעם היינו מדליקים נרות שבת משום מה המנהג נעלם.. נראה, אולי בזכותך נחדש אותו.

בוקר טוב


וכיף לקום לבית בריח של שטיפה

"עד שתהא שלהבת עולה מאליה" רש"י בתחילת הפרשה

ישנתי יותר משבע שעות רצוף!

יש היום הרבה עבודה בבית

שבת שלום ומבורך

הכנות נעימות לכולם..

אם אתן בנות אשכנזיות. או בנות ספרדיות שגרות בדירת רווקות

לא יצא לי לראות אשכנזיות שמדליקות נרות לפני החתונה

לגבי ספרדיות אני באמת לא יודע.

 

האמת שגם לגבי בן בדירת רווקים זה לא מוכרח וייתכן שאפשר לסמוך על הדלקת ההורים (הערך כמו בנרות חנוכה) אבל אני לא בטוח. כי ייתכן שבכל מקרה צריך בכל מקום שאוכלים שיהיו נרות.

אני יודע שבנרות חנוכה יש את המושג "סמוך על שולחן אביו"
ליתר דיוק. אם מקצים לזוג חדר והאישה מדליקה בחדר אז כן יכולה (ספרדיה) אבל ליד השולחן שיש נרות אחרות אז לא.

השבוע הזה נגמר מהר (בזכות החג ביום ראשון)

צריך להבין את מקומך, ולדעת את במה אנחנו טובים ולהבין שהכל זה מריבונו של עולם, לכן אין לנו שום זכות לזכוף את זה לנו ואין שום זכות לזלזל באחר.

שנזכה בעזרת ה'....

אבל אם אנחנו בעד חינוך לתפיסה מסוימת והתנהלות מסוימת לעתים יהיו הקצנות בעייתיות באותו כיוון.
לכן, אני שואל איזה קיצוניות בעייתית אנחנו רוצים?

אנשים חסרי ביטחון עצמי אמליץ להם ללכת לכיוון הגישה הראשונה ואנשים עם שופוני, פוזות, וגאוותנים אמליץ על השנייה.

מתי אתה מחליט לאן הוא נוטה, באיזה גיל?

יש תחומים שבהם יש רוב שנוטה לכיוון מסויים ואז אולי נכון להטות, אבל כאן שזה מאוד אינדבדואלי, אז אא לענ"ד לתת הכוונה ציבורית לכלל.

לגבי איזה גיל, אני חושב שכבר בגיל שנה אפשר לראות אם הילד 'עף על עצמו' או ביישן, פחדן ו'לא מאמין בעצמו'.

תודה

אבל אינני בטוח שאני מסכים...

צריך עדיין לחשוב על דעתי בנושא;)

בכיס אחד יהיה פתק ובו כתוב: בשבילי נברא העולם, ובכיס השני יהיה פתק ובו כתוב: ואנכי עפר ואפר" (האדמור רבי שמחה בונים).

בס"ד

להיות קיצוני זה לא טוב, אף פעם.
האיזון הוא מה שחשוב.

בכל מקרה לשאלתך-
הייתי מעדיפה שאדם יעריך את עצמו מאשר שיחיה בפחד.
כן, גם אם זה בא עם זלזול באחרים.
אני פשוט חושבת שצריך ללמוד לא לזלזל באחרים אבל לאף אחד אני לא מאחלת להגיע למצב שהוא לא מעריך את עצמו.

בכל מקרה, בסוף כן ענית
אבל למה, בגלל התחושה או כדי שהוא אכן יפעל בעולם הזה?

|רק אומרת|

שמונה פרקים לרמב"ם.

אין לי מקורות..

הרכב מיוחד. נהניתי למרות שבד''כ לא מתחברת למזרחי.

 

אהבתי גם מה שהעלת לפני כמה ימים בנסיו''פ. (הדלקתי במערכת הסטריאו להנאתי)

יש גם את השירים והפיוטים של הרב דוד מנחם שבדר'כ מלווים עם עוד וקנון והם מדהימים. השילוב של הכלים האלה פשוט יפיפה.

לא מצאתי עכשיו קישורים אבל שווה האזנה.

 

סתם, נו. בהמשך לשרשור אחר

سيدة مملة بشكل خاص

כבר קיוויתי שהצלחתי סוף סוף ליצור תדמית של גאון שיודעת מלא שפות וכאלה..

שולט ב70 שפות. לפחות.

רק בטרסיית אני די חלש.

לא תפס ולא תפס!

מה נראה לך שאתה עושה!?

יא מחריב שירי נכס צאן ברזל!!

ובאמת שהתאפקתי המון!

כמה זמן סחבת?

אה אתה מתאפק מיום ירושלים? לא בריא!

מדשאה ירוקה 

קבוצת אנשים

צעירים ומבוגרים 

גם ילדים 

כולם שרים במקהלה.. 

בקצה, 

עומד לו אברהם 

בן 56 

שיער מאפיר 

כיפה סרוגה גדולה 

חולצה לבנה 

דגמח קצר בצבע זית 

סנדלים תנכיות.. 

וקולו העבה נישא 

שש את ירושלים 

גל בה 

בקולו העבה 

שש וגל 

אברהם

לשון הרע דבר נורא...:-O

פעם ידעתי הרבה יותר מילים.. וגם את רוב הדקדוק שכחתי.

ואווו
לזה לא ציפיתי...

עצור ולא אני יורה בך, לא?

זה wala כמו וואלה אבל שה א' לא שותקת....
אבל אני לא דובר ערבית או משהו כזה, רק מהזיכרון...

השאלה מה הפירוש בדיוק

'ואם לא'='ולא'

ולא על התרגום, בהודעה הראשונה...

ונראה לי שככה הייתי צריך לכתוב את זה

שנא' "מיליון נחלים לא טועים"...

 

ולשאלתך - אין לי מושג לא  מכיר... (תל אביב היא טרה אינקוגניטה מבחינתי. אני מכיר את תחנת ארלוזורוב, ופעם, ממש מזמן, הייתי בשבוע הספר בגני יהושע...)

תודה

לא נראלי שיהיה לך כל כך מה לעשות שם.. זה מקום בילוי..
אולי תלך לסתם חוף?

לדעתי בכיכר מלכי ישראל, אבל כדאי לוודא

נראה לי נחמד סתם להסתובב.

כל יומיים יש שם הפגנה על זכויות הקהילה הלהט"בית (שבתל אביב מאד מקופחת) או בעלי החיים או זכות הפרוצות לעבוד במקצוע שהן בוחרות למחייתן, ושמי שלא מעוניין שלא יסתכל... 

 

 

הלוואייייי שאספיק בעז"ה.

חוץ מזה שלא באמת צריך עוד משהו חוץ מלשבת בשמש מול הגלים.

אבל הייתי שם ממש מזמן.. וסתם לבהות בים זה עושה טוב על הנשמה..

תיהנה!

תזכירו לי להעלות תמונות


ומי שבאיזור שיקפות להגיד שלום...

קח סיבוב על האופניים של 'תל-אופן'

אתה יכול לשבת לאכול שם.

אני יודעת ש"קפה קפה" שם זה מהדרין ובטח יש שם עוד

ולחשוב
ולדבר
ולשמוע שירים
ולכתוב שירים
ולנגן (אם אתה יודע)

ולהתנתק
.

רק לשבת. הכל יבוא לבד.

 

כאילו - זה מה שאני עושה

איך העבודה משפיעה עליכם מבחינה נפשית. 

זאת אומרת - איך אתם לא לוקחים את הסיפורים ללב.. איך אתם משאירים את עצמכם בסוג של מקום נקי כביכול.

 

עד היום עבדתי עם אוכלוסיה של חינוך מיוחד. עולם אחר לגמרי. וב"ה לא מצאתי את עצמי מרחמת על הילדים או נשאבת לסיפור שלהם. בתחושה שלי - קבלתי מעין מתנה מולדת להצליח להתחבר ולתקשר איתם בלי לרחם עליהם. גם במקרים קשים וכואבים..

אבל מרגיש לי שלעבוד עם נוער זה שונה. 

העבודה היא אחרת. אם נשווה לחינוך מיוחד , אז החינוך מיוחד נמצאים במעין עולם טהור משל עצמם. יש בו קשיים, אבל הוא בכללותו טוב. טוב להם. 

מאמינה שגם לנוער טוב. אבל איך לא נשאבים לסיפורים. איך לא כואבים איתם את הכאב עד הסוף.

 

ברור לי שאפחד לא רוצה רחמים. שאני לא אצליח להגיע כמעט לאף אדם בעולם אם 'ארחם' עליו. רחמים רק מרחיקים בין אנשים. הכוונה שלי היא לא איך מגיעים לנוער בלי לרחם, אלא איך מגיעים לנוער, מכילים, כואבים, מקשיבים אבל בד ובד לא נשאבים איתם לכאב ולקושי. 

 

 

העולם של נוער בסיכון מסקרן אותי מאוד. תמיד רציתי לעבוד בזה אבל מעולם לא ניסיתי. ואני תוהה אם לנסות או להישאר בחינוך מיוחד. תחום שב"ה קל לי בו. 

גדולה בטוב.

מוזמנת באישי.

מילת המפתח היא איזון. לפחות אצלי, בחיים שלי..

כל דבר דורש איזון וכל אהבה צריכה גבול ושמירה

וכל סיפור אישי צריך להשאר של הנער\ה כי הוא שלו. מדוייק ומושגח מלמעלה.

והשם יתברך נתן לכל אחד ואחת את המסלול שלו ושלה בחיים ואת הכוחות העצומים להתגבר על הכל. ממש על הכל.

אני עובדת עם נערות בסיכון כבר 5 שנים בערך, אבל עם הפסקה באמצע. כי לא ידעתי להפריד ביני לבינן, כי כאבתי אותן דרך הכאבים שלי והתערבבתי.
לקחתי פסק זמן כשהבנתי שאין לי כלים לעשות את ההפרדה הזו.

ואז זכיתי במתנה עצומה בחיי והתחלתי ללמוד טיפול והכוונה לפי היהדות, שמלמדת אותנו איך להתייחס לכל כאב וקושי מהמקום הכי עמוק שיש..הכי מרפא שיש.
וחזרתי לעבוד איתן במינון שמתאים לי, ובתובנות אחרות לגמרי ממה שהיו לי לפני הלימודים..
להאמין בהן, להאמין בי
באמת באמת.
ולקבל כלים אדירים וראיה שונה בכלל לחיים.. ואז אתה לא מתערבב, אלא מנתב את כל הרגישות העזה שיש בך בנתיבים בריאים ומועילים לעצמך ולהם.

היום אני מורה של כתה א' ביום יום ועוסקת עם נערות בסיכון במסגרת הלימודים המדהימים שלי בנוסף..
וככה יש לי איזון מסויים שמתאים לי כרגע, ב"ה


אני מציעה לך אחותי אם יש לך רצון לעבוד עם נוער כזה, זה לא סתם. יש לך שם שליחות. אבל תכיני בנפשך כלים לדעת לאהוב נכון, להעניק נכון
להפריד נכון. ותמלאי עצמך במסגרת מחזקת..

השם ישמח ויכוון אותך ואת כולנו

שופך עוד אור על הנושא

מתחברת ממש לדבריה של שוברת.
לי היה מאוד קשה בהתחלה, הרגשתי שכל סיפור עלול למוטט אותי נפשית.
נכון זאת שליחות אדירה ואתה מרגיש גם סיפוק אדיר אבל עדיין הסיפורים הקשים..
לי עזר טיפול בו למדתי לבצע הפרדה בין המציאות בעבודה למציאות היומיומית שלי. ב"ה עזר לי להגיע לאיזון הנכון

ועוד משהו שעוזר, להרעיף עליהם אהבה הם כל כך צמאים לזה, והם גם מחזירים לך אז ממש ממלא

אם לא הייתי לוקחת שומדבר ללב, אז הייתי כבר דואגת.

אני ממש לא מרחמת עליהם.

הם נוער מדהים, שעבר דברים קשים-קשים בחיים והמשיך הלאה. לא כולם מצליחים.

 

זה תלוי מאוד בסוג האוכלוסיה (עולים / מקרים של סמים / אונס / מה מצב ההורים וכו'), אבל אני לא הרגשתי אף פעם שהם מרחמים על עצמם. ההיפך! הם מלאים(םםם) בביטחון עצמי שהם הכי הכי הכי

אי אפשר לרחם עליהם ככה

 

נראה לי שפשוט צריך לאהוב אותם אחד-אחד. לא לחשוב עליהם כמו 'קבוצה של נוער בסיכון', אלא על יעל ועדי ושלומי ואריה וכו'.

הסיפורים יכולים להיות קשים, הם לא תמיד רוצים לספר ולא הרגשתי צורך לתמלל אותם...זה פשוט חלק מהחיים שלהם ולאט לאט הם סומכים ומספרים. גם אם לא הכל.

נסי להתמקד בלהעריך אותם על זה שהם מנסים ללמוד, מנסים להשקיע, מנסים לצאת מהבוץ, מנסים ללמוד שאפשר לאהוב ולבנות ולהקים וללמד את עצמך אחרת.

 

בעבודה היומיומית לא ממש מתעסקים בעבר שלהם, ברור שהוא נוכח כל הזמן אבל זה לא משהו שעולה הרבה פעמים. עושים דברים אחרים, מדברים על כל מיני, כמו עם כל אחד.

לאט לאט לומדים להפריד, לא לוותר להם, לא להפסיק לדרוש ולהאמין בהם.

גם הם לאט לאט לומדים מה אפשר לספר ולמי ומתי ומה המינונים.

 

חשוב לדעת להתייעץ בכל שלב, למצוא הכוונה איך שהוא, לא לסחוב הכל לבד. אם מרגישים שזה גדול מדי, אז לקחת הפסקה, לחשוב, להבין מה קורה.

 

בהצלחה!!!

אז אני

עשיתם לי קצת סדר בראש.
תודה מיוחדת לשוברת גלים ומוטיבציה. התשובות שלכן ממש הולכות איתי עכשיו

מקווה לבחור בחירות מדויקות. בעה

בס"ד

 

תסתערי על המקרים האלו!

כתוב שכשיש לאדם ניסיון של כעס זו הזדמנות לתעל את כל העצבים לתפילה,

ולבקשה של שפע!

הטיפ שלי- תבקשי משהו ספציפי שוב ושוב כל פעם שזה קורה עד שאת מקבלת את זה.

בדוק ומנוסה ופשוט עובד!

 

לא רוצה יותר מידי לחשוף אבל היה מקרה לפני כמה שנים שאיבדתי משהו מאד יקר ערך.

את העניין ששעת כעס היא שעת רצון קראתי כמה שנים אחרי שאיבדתי את החפץ הזה.

רציתי לבדו אם הסגולה אמיתית אז החלטתי כל פעם שמכעיסים אותי להתרכז בזה,

ולהודות לה' שה' מחזיר לי את האבידה הזאת-

דבר שבדרך הטבע לא היה לו שום סיכוי!!

ככה במשך שבועיים כל פעם שכעסתי הפניתי לתפילה שהחפץ יחזור אלי.

אחרי שבועיים מתקשרים אליי ושואלים אותי אם לפני כך וכך זמן הייתי במקום מסויים,

זה היה המקום בו איבדתי את החפץ ייקר הערך.

עניתי שכן וידעתי שהם מצאו...

זה היה באמת חסר סיכוי.

ומאז מנסה - כשמחזיקה מעמד זה עובד.

 

ממליצה בחום!!

 

 

וחוץ מיזה- יישר כוח על עבודתך המדהימה

תחשבי שאותם אלו שנזקקים לסבלנות שלך הן בנים יקרים של הקב"ה,

וכמה ה' שמח בך,
 כשאת זה שאת בוחרת לדלות מתוכך עד ועוד סבלנות כדי לטפל בהם באופן הטוב ביותר!

 

 

למרות שנראה לי קצת מוזר לבקש בקשה שלא קשורה לסבלנות אם הסבלנות היא הנסיון פה..

בס"ד

 

השאיפה היא לעמוד במה שה' רוצה,

אבל זה באמת עוזר.

דבר ראשון המיקוד עובר מהכעס לתפילה- כל תפילה שתהייה.

רגשית כשאדם כועס זה מציף אותו.

תפילה שמזכירה לך רצונות שלך דוחקת את המקום הרגשי של הכעס,

וזה כבר ממעיט מעוצמתו.

יש נושאים שרק לחשוב עליהם- כדור הכעס מתפנצ'ר.

 

ונזכרתי במשהו משעשע.

הילדים שלי מגיל קטן מכירים את השיטה,

ופעם אחד מהם כעס על אחיו,

וניסיתי להזכיר לו את השיטה,

והוא אומר  :"לא רוצה שפע! רוצה להרביץ לו!!"

 

 

גם הסחת הדעת מהכעס היא עבודה בפני עצמה..

 

בהצלחה רבה, שתמיד תצליחי לקחת דברים בצורה הראויה את וכל בית ישראל

הסבלנות תמיד משתלמת, ואילו כעס לא מועיל גם אם אם הוא מוצדק.

לפעמים כדאי לתפוס מרחק ולא לקחת קשה דברים מעצבנים.

וכמו שנאמר: לכעוס פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

שיהיה לך בהצלחה, לכל אחד יש התקופות האלו בחיים..

סבלנות ואמונה זה הניסיון של החיים.

חזקי ואמצי. איתך בסירה.

אם כן, שווה לעבוד עליה למרות הקושי. זה שימושי.

אני תוהה לעצמי היכן הגבול בין סבלנות לאדישות..

סליחה אם אני מנצלשת.. עוררת אצלי תובנות. תודה והצלחה רבה!

כלומר, זה מפריע שמשהו קורה או נאמר, אבל אנחנו מצליחים להתעלם/להתייחס בצורה הראויה לכך.
לעומת זאת אדישות זה חוסר אכפתיות.

ההשערה שלי הייתה שברגע שהאדם רוכש סבלנות (בהנחה שהיא נרכשת) דברים אוטטמטית הופכים פחות מציקים..

אני בעיקר סבלן כי למדתי לקחת דברים בפרופורציות, שזה קרוב מאוד לאדישות.
לדעתי, אם מבינים שלרוב הדברים עליהם אנו מתעצבנים לא חשובים, אז הדברים פחות מציקים.

לי עכשיו כ"כ בעיות.

אבל כנראה שבאמת יש תקלה כללית כלשהיא ולא רק אצלי. נרגעתי טיפה למרות שעדיין זה מעצבן. תקלה שנמשכת יותר מידי זמן אנחנו הצרכנים בכוח המחאה יכולים לתרגם להטבות.

יש גם רמת הידור שונה בכריכות

יש כריכה עם הטבעות ויש כריכה מודפסת

חבקוק 2 פינת מאה שערים

02-6337040

 

מן הסתם יש להם אבל שווה להתקשר ולשאול

לבד.
כיף.
מלא חרדים.

מישו יודע טווח מחירים???

תהנו!

המשך יום נפלא!

רבונו של עולם אני כל כך רוצה אותך לא רוצה פה שום דבר מלבדיך...
שנזכה להיות קרובים לאבוש...

זהו,
כולם ניסו לעזור לי,
עכשיו נשאר לי רק השם יתברך..





(זה לא באמת טרגדי כמו שזה נשמע.. יהיה בסדר בעז”ה. משהו קטן שאני צריך בו עזרה)

הקוד הזה?

תביאי אותו יש לי מצב רוח קרבי עכשיו..