אבל, משום, בכל ההודעה שלך לא נכנס תפקידו העיקרי של הצבא. הצבא מגן פה על יהודים. [ואפילו אם תטען שהוא מגן על בני אדם, שבמקרה הם יהודים, זה עדיין משהו חיובי].
גם אם יש לך טענות שהתפקיד הזה נעשה בצורה פחות מוצלחת ממה שהיה אפשר, עדיין, זו עשיייה טובה.
ב. אתה בוחן דרך השיפור וההתדרדרות, אולי זו שאלה חשובה, אבל זה לא ממש הנקודה כאן, גם אם הסבתא נהייתה פחות נחמדה במהלך השנים, זה לא הופך אותה לזאב.
ג. אם אתה מחשיב כאוחזים במושכות השלטון רק את מי שאוחזים בהם בצורה ישירה, אז גם הרבה מהדברים הרעים הם כניעה לגורמים חיצוניים, מהתקשורת ומהאקדמיה. אם האוחזים במוסדות השלטון הם כל בעלי הכח שמשפיעים, כולל הפרופסור הפוסט-ציוני, שמתלונן על המדינה בלי סוף ולא מרוצה מהמדיניות, אז מי שמצליח להוביל שיפור בתחום הכשרות בצבא גם הוא אוחז במידה מסויימת במושכות השלטון, וכנ"ל מי שמצליח לשמור על פטור לבחורי ישיבות.
לא צודק לייחס את כל הדברים הרעים שבאים כתוצאה מלחצים כאלה ואחרים למדינה, ואת הדברים הטובים שבאים מלחצים לא לייחס לה.
ד. הרצון של אנשים ב'שיוויון בנטל' הוא אנושי ומובן, והוא ממש לא רוע, [ואולי יש בו אפילו צד מוסרי]. יכול להיות שאם הם היו מכירים בערכו של לימוד התורה הם היו מוותרים על השיוויון בנטל, ואפילו שמחים לשרת קצת יותר בשביל שיהודים אחרים יוכלו ללמוד, יכול להיות שאם הם היו יותר חכמים ופרגמטים הם היו מבינים שלא תועלתי להתעקש כל כך על הנושא והיו מחפשים פיתרונות אחרים, אבל זה ממש לא הופך אותם לזאב טורף.