שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד-- אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ. (תהילים קל"ב א')
נהוג לחשוב שמשחק המלכים הוא שחמט, לדעתי משחק המלכים האמיתי הוא הששבש. בעבר נהפכו היוצרות והעמלקים יימח שמם רצו שנחשוב על שחמט כמשחק הנוהג בעולם ואכן בכל תחומי החיים אנחנו נוהגים לצערי לפי כללי השחמט בו העמלקים הם המרוויחים הגדולים.
המנצח במשחק השחמט הוא זה שהפיל את המלך של יריבו בעוד המלך שלו נשאר בחיים. בשחמט לכל כלי יש מסלול מיוחד בו הוא יכול ללכת ומסלול זה מותווה לו מעצם יצירתו. בשחמט אין ערך לחיי שאר הכלים מלבד המלך. גם בעולם שלנו אנחנו משרתים ממשלות ותאגידים אשר רואים אותנו כמו פיונים במשחק.
כך לדוגמא למרות כל ההתקדמות בטכנולוגיה בשנים האחרונות לא חל כמעט שינוי בשכר אותו אנחנו מקבלים. מנהיגי העולם הממשלתי והתאגידי משסים אותנו זה בזה.
לעומת השחמט, בששבש ערך כל הכלים שווה, אפילו שלא לכולם התחלה שווה ערכם שווה, כמו שנאמר עדיף ממזר תלמיד חכם על כהן גדול עם הארץ,
ההבדל בין הששבש לשחמט מודגש בפסוק (תהילים כ') "אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים; וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר".
במשחק הששבש יש חמישה עשר כלים לכל שחקן ועוד שתי קוביות הטלה כאשר שני השחקנים לסירוגין מטילים את הקוביות. 15+2=17 ובגימטריה טוב. הטוב הזה לא בא בהכרח לשחקן שהטיל את הקוביות, מי שמכיר קצת ששבש יודע שלעתים המזל מיטיב דווקא עם השחקן שלא הטיל את הקוביות. כלומר אחד זורק ולעתים הזריקה טובה לו ולעתים טובה ליריבו.
במשחק הששבש יש מושג של "לאכול את הכלי" אם הכלי חשוף ובודד על המשבצת ניתן לאכול אותו. למרות שהכלי נאכל הוא עדיין חלק מהמשחק ויכול להביא שינוי ולעזור לשחקן שלו לנצח. כמו שכתוב בספר ישעיהו פרק ל"ה פסוקים ה'-ו': "אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם". גם כלי (אדם) שיש בו מום פיזי, שכלי או נפשי הוא עדיין חלק מהמשחק (החיים) ויכול לתרום לשחקן (לחברה). ויתר על כן בתפילת פתח אליהו מתוך דברי רבי שמעון כתוב (ישעיהו כ"ו) "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" . אין ייאוש בעולם כלל, לא מהעולם ולא מאף אדם או ייצור.
במשחק השחמט נהוג ליצור מערך כלים מבוצר על מנת למנוע מיריבך לפגוע במלך שלך. בששבש לעומת זאת אין כמעט טעם ליצור מבצרים (מגדלים) התהפוכות בששבש וחוסר היכולת ליצור מערך מבוצר גורמים לשחקן לקוות למזל (או לטעמי להאמין ). כאשר שיחקתי עם אבי ז"ל בהיותי ילד וניסיתי לבנות מגדלים במשחק הוא היה שר לי "ויבן עוזיהו מגדלים ויחזקם" ומביס אותי. כמו שכתוב בספר תהלים קכ"ז א' "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה: אִם-יְהוָה, לֹא-יִבְנֶה בַיִת-- שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ; אִם-יְהוָה לֹא-יִשְׁמָר-עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר".
משחק השחמט מתנהל באופן מסודר. לאט לאט היריבים מתבצרים ומנהלים התקפה והגנה עד לניצחון של מי שחזק יותר. משחק הששבש לעומת זאת מתנהל כאילו כאנרכיה באף שלב כמעט אין לשחקנים ידע כיצד הוא יסתיים. יכול שחקן לחוש שהיריב צר עליו ואין לו תקווה ובסוף בעזרת שמיים הוא מנצח ככתוב: (תהילים קכ"ד ז') "נַפְשֵׁנוּ-- כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה, מִפַּח יוֹקְשִׁים:
הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנו".ּ
לעומת משחק השחמט בו למרות ששחקן איבד כלים הוא עדיין יכול לנצח. במשחק הששבש המנצח הוא זה שכל הכלים שלו יוצאים בסוף המסלול. כלומר הגיעו לשיבה טובה ומילאו את חייהם. כמו שנאמר (מתוך פתח אליהו מדברי רבי שמעון, איכה ד' כ"ב) : "(דהא) תַּם-עֲוֹנֵךְ, בַּת-צִיּוֹן--לֹא יוֹסִיף, לְהַגְלוֹתֵךְ".
ומשהו שונה לסיום ידוע הרש"י המפורסם "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."
בספר ישעיה פרק ל"ה פסוק י' כתוב: "וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה." כיום חיים בארץ שני עמים: יהודים וערביי ארץ ישראל, שני העמים באו לציון, ולפי העתיד הנראה לעין שני העמים יצטרכו לחלוק בה. הקב"ה העניק את הארץ גם ליהודים וגם לערביי ארץ ישראל. והלוואי וייבש הסמבטיון ושני העמים יוכלו לחיות בארץ בשלום השקט ובטח.
לעניות דעתי משיח בן יוסף ,ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, ניסה לנהל את המדיניות שלו לפי חוקי השחמט בזה הוא הוא התמחה. הוא עשה שלום עם מצרים וחיסל את הכור בעיראק , מעשים שהבטיחו את קיומה של מדינת ישראל. הוא לא עיכל שבמשחק זה כמה שיהודי יהיה גדול, העמלקים עדיפים עליו ויבוא ארמילוס, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ויענה אותו, ע"י האשמה שבגין אחראי לטבח במחנות סברה ושתילה בלבנון. עד שמנחם בגין הבין שהוא מואשם לשווא, הוא הבין שהוא יכל למנוע את הטבח אבל לא יכל לצפות אותו.
משחק הששבש מתנהל למעשה כמתואר בספר זכריה ד' "לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי. בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי. יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
|מזמזם
- זוֹכִים לְאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. 