בקצרה, אני נמשכת לגברים באופן טוטלי, וגברים נמשכים אלי. בקיצור, סטרייטית.
לא אכחיש שבגיל ההתבגרות הזהות המינית שלי הייתה מבולבלת כשאר המתבגרים,
ולפעמים מצאתי את עצמי מתאהבת בנשים.
כבר כמה שנים שאני סולדת מהלהט"בים, ולא מוצאת איתם שום הזדהות, ונמשכת באמת באופן מלא לגברים.
יש לי מרצה דתיה תורנית באוניברסיטה שאני מחבבת וכנראה שזה הדדי מכמה סיבות,
אני חושבת שהיא מתוקה ומצחיקה, וגם בלי קשר מהצד שלה היא מפרגנת לי לא מעט ומסתכלת רוב השיעור לעברי. הכל טוב ויפה עד פה.
לפני כמה זמן האהבה שלי כלפיה גברה (אהבה רגילה), וראיתי אותה ויצא לי מאיזו סיבה לא ברורה לחשוב עליה בסוף היום.
היום היה לי איתה שיעור והכל היה כרגיל והיא שוב פירגנה לי,
אבל פתאום הרגשתי בנינו מתח מעצבן (אני לא יודעת אם באשמתי או באשמתה ולמה זה קרה) שהזכיר לי הרגשה ישנה מגיל ההתבגרות.
לא נהנתי מזה, וזה אפילו הציק לי, אבל להפתעתי מצאתי את עצמי נזכרת בה וחושבת עליה אח"כ, וזה מפריע לי... אני לא רוצה שיהיה בנינו מתח כזה. זה גורם לי לא להיות טבעית לידה וזה רק מביך ומציק.
אני אוהבת אותה וזהו ואני לא מבינה למה זה גולש לשם.
יכול להיות שזה אנרגיות שמשתדרות מהצד שלה? (כי עובדה שזה מציק לי) ואיך מונעים מזה להתפתח? 
)
