עבר עריכה על ידי פשושון בתאריך ט"ז בטבת תשע"ו 17:42
אני אנסה לקצר...
אמרנו שישנם חמישים שערי קדושה.. בספירת העומר אנחנו יוצאים כל יום משער טומאה ונכנסים בשער קדושה...
אבל סופרים רק 49... למה לא חמישים?
אלא שבכל ה-49 שערים\ימים אנחנו עושים את שלנו כדי לצאת משער טומאה... אנחנו עולים אל הקב"ה..
אבל ביום החמישים כתוב "וירד ה' על הר סיני" הקב"ה יורד אלינו...
כאן בעצם מתברר שאף על פי שעשינו כל מה שיכולנו, אחרי הכל אנחנו צריכים את הקב"ה שירד אלינו ויעזור לנו לעבוד אותו...
וזה התפילה, שאדם מבקש מהקב"ה שיעזור לו להתקרב אליו.. זה בעצם שער החמישים.
לעניין הכוונות...
רבינו מגלה, שגם מי שיודע כוונות, אם זה לא מתחבר לו עם פשט המילים אסור לו לכוון ובשבילו זה כמו מחשבה זרה בתפילה... כי העיקר בתפילה זה האמונה והתמימות. שאדם ירגיש שהוא מדבר עם בורא עולם כל יכול, ומבקש רק ממנו מה שהוא צריך במתנת חינם (ולא להבדיל כמו מכונה של פחיות שמכניסים חמש שקל ויוצאת פחית....) וגם אצל אדם כזה הכוונות נעשות ממילא...
מסופר על צדיק אחד, שפעם אכל בשר בשבת.. ופתאום אמר בהתלהבות שהוא מרגיש שמאירים בבשר כל כוונות האר"י ז"ל על שחיטה. וציוה לקרוא לשוחט כדי לדבר איתו. השוחט הכחיש כל קשר ולא הבין מה רוצים ממנו..
לבסוף אחרי התעקשות מצד הצדיק שיגלה לו מה הוא עושה לפני שהוא שוחט אמר השוחט שלפני כל שחיטה הוא מתפלל בדמעות שהבשר יצא כשר ויעזור לאוכלים אותו ללמוד תורה ולעבוד את ה'.. אז נחה דעתו של הצדיק ואמר לכולם...
ע"י התמימות של השוחט, כל כוונות האר"י נכנסו לבד לפעולת השחיטה