פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1356)

ואת השני - מחליפים אצלו..

כנראה שקודם כל צריך לחזור ולשנן שאין על מי לכעוס.. וממילא, הגישה היחידה הטבעית היא סבלנות. וגם הערך של הענין. הסיכוי שזה איכשהו ישלב אותם בחברת בני אדם. יתן להם תוכן.

זה באמת לא פשוט באופן מתמיד. מזל שיש לך "מקדם סבלנות" טוב מלפני כן.

או מתקשרת למשטרה לדווח על התעללות בך

(פולניה)

מה הדבר הזה?????

מה העבודה הזו????? 

את לא צריכה סבלנות יקירתי

את צריכה גבולות

וגבול א זה -לא פוגעים בגוף שלי! אף אדם באף מצב! 

אם את הולכת לקריירה של איגרוף תחרותי- זה משו אחר.... אז יש מה לדון על לקבל מכות כחלק מהעבודה... 

בכל נסיבות אחרות הייתי כותבת פה על כוחות וסבלנות ותהליכים וכל יום ומה שהוא מביא ו...

אבל הפעם- לא

אני לא במקום שלך (יש לי בעיות אחרות בחיים, ושאיפות אחרות).

לפעמים פשוט עזבתי את המטלה שגורמת סבל והתחלתי איתה שוב למחרת.

(וכן, אני פוסק כאן! )

יש מספיק אחרים, בלי לזלזל במי שצריך עזרה - ובמקסימום הוא/הם יאלצו לחכות לגרר/חילוץ וכו'... - המצב הביטחוני בארץ גם ככה רופף (למרות שאת מה שכתבתי למעלה הייתי כותב בכל מקרה גם במצב ביטחוני יותר רגוע) לא צריך להוסיף בכוח הליכה על הקצה...

תשמרי את החסד הזה לאנשים שאת מכירה.. (: ... 

תשמרי על עצמך. מקס' לעצור עם דלתות נעולות, חלון טיפה פתוח ולבדוק.

לדעתי היא שיקפה תחושה של פחד בריא, שיוצר רתיעה מכניסה למקום סכנה

ויש שיגידו תמימות , 

את בגיל 18,17 נכון? ... 

(: 

לטעות בכזה דבר, זה כיף !! 

אבל מה שבטוח את סוג של מתנחלת, נכון?! 

חסר לך אם אני טועה.. ;)

פעם שלישית כבר אני לא מנסה לנחש,

שאני לא יהיה חייב גלידה.. ;)

האמת שצלפתי כי כיוונתי לנשמה..

בס"ד

אפשר להאט בזהירות ולנסות לבחון היטב את המצב האם אלו יהודים או לא.

אבל בכל מיקרה איך את תוכלי לעזור?

איזה עזרה הם צריכים?

אם אני לא טועה לא מיזמן היה מיקרה שערבי ביקש עזרה ממשהו ברכב ואז ירה בו....

אני גם הפסקתי לקחת טרמפים לצערי אחרי מקרה לא נעים.

יש מספיק דרכים להיעזר בלעדייך. אם מדברים על סיכון מחושב שמותר לקחת, או על הימור מסוכן שאסור לקחת. עצירות כאלה בתחום ההימור המסוכן. כמו כן את פטורה מלקחת טרמפיסטים כאשר את לבד ברכב. אלא אם כן ברור לך מעבר לכל ספק. שמדובר באנשים בטוחים. יש לך כנראה לב טוב. שמרי עליו.

תתקשרי למשטרה או למוקד- שישלחו גי'פ ללוות אותם ולהיות איתם עד שמתקנים או עד שיבוא הגרר

-מוקדם בבוקר.

-בצהרים.

-בשעות הערב המאוחרות.

מחקר בנושא.

בהצלחה.

ובימים הרגילים בקיץ- נראה לי 9 בערב

חורף- 7-6 בערב

היעד הוא לנוער או ללא נשואים..

כשהרגשתי שיש לי שם פצע...

איך הרגשתי? מבואסת שאני לא יודעת איזו משחה לשים...

סתם כי חברה שלי עמדה מול המראה ובעצם הוצאתי לה לשון, שזאת דרך נורמטיבית להגיד שלום.

ואז חשבתי שסופסוף אני יודעת מתי הפעם האחרונה שעשיתי את זה ואני יכולה לענות לך בכנות

כבכל יום

מצויין תודה

נראה לי כל פעם שאני מסתכלת במראה בבית.. סתם כיף  

אני כן.

רוב מי ששיחק במשחק האישיות. אז למה לא הצטרפת?

ניסיתי לעקוב.

התייאשתי אחרי שהשירשור הגיע ל40.

ככה!!!

בורות במושגים בסיסים ביותר...

נא לתקן את המחדל. ובקרוב!

לדעת מה זה סקיב או מוגל, או באיזה בית בהוגוורטס נמצאת חנה אבוט - זה הרבה יותר בסיסי!!!

הלן קלר, כאמור - בהחלט יודע...

אז אחרי שקראתי את שרשור האישיות:

שמעתי על הלן קלר לא מעט (הזיכרונות עושים לי סיוטים. שיעורי אנגלית משעממים שחוזרים על עצמם...)

את המורה שלה לא זכרתי בשמה.

יש לך וואטסאפ בפלאפון?

בתפריט יש אפשרות לסרוק את הקוד פה https://web.whatsapp.com/

ל-BlueStacks  יש אחד כזה.

את הקוד שהם צריכים תקבלי בSMS.

(לצערי, אי אפשר להפעיל Whatsapp על קווים של בזק).

לא יודעת מה איתך, אבל אני מפחדת לצאת מהישוב ועצובה על כל פיגוע (גם אם אין לי זכרון לשמות)

ואם מסתכלים על כמות השרשורים הענקית שנפתחת על הנושא, כנראה שאני לא היחידה שזה מפריע לה

ואני באמת שואלת את עצמי מה *אני* יכולה לעשות, לצערי בינתיים אין לי תשובה

קרה משו?

מחר תמיד יכול להיות יותר טוב...

וכן, ליולדת מגיע מזל טוב

בכל זאת, לבי"ח מגיעים גם בשבת.

ב. קראתי, יפה מאוד. אבל מה את מציעה?

רק שתמיד זה הלך איתי בשכל ופתאום עכשיו אני מרגישה שחייבים לעשות משהו.

ומבחינת ההצעה הפרקטית, בטח יש עוד אפיקים אבל מה שלי הכי נשמע נכון כרגע זה שצריך פשוט לדבר, להעלות לתודעה את העניין הזה. זה לא ברור לאנשים שעם לבדד ישכון בדור שלנו.

אני אגיד יותר מזה, אני בד"כ לא מתעסקת בדברים האלו ומשאירה את הוויכוחים המדיניים למי שנהנה מהם. אבל עכשיו זה נראה לי כמו צורך שעה. אנשים מיואשים כי הם מרגישים חסרי אונים, שאין לנו מה לעשות נגד המצב. כשיהיו מספיק אנשים שירגישו שיש דרך אחרת והיא מוגדרת בתורה אז ממילא המצב שלנו יהיה הרבה יותר טוב (השפעה של העם על הממשלה והשפעה של רוח גבורה על האויבים שיהיה ברור שאנחנו לא לפלפים והשפעה כלפי שמים שאנחנו לא מוכנים לשבת בחיבוק ידיים).

זה קשה אבל בסוף זה יקרה.

בתליית יהבנו בצבא/בראש הממשלה?

שכחנו ש"אין עוד מלבדו"?

כובד המשקל צריך להיות מונח בתפילה, בעשיית תשובה- אם באו על האדם ייסורים יפשפש במעשיו".

פעם כשהיו חולים (לא עלינו ולא עליכם) היו פונים לנביא-לבדוק במה פגמנו ומה עלינו לתקן,לכן גנז חזקיהו את ספר הרפואות-כי הצחילו לשכוח את תיקון השורש-עשיית תשובה.

לכן מצחיק/עצוב בעיניי כשאנחנו כועסים על ביבי כזה או אחר-הרי כתוב במפורש:

"" פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ"

"אין עוד מלבדו יתברך".

די לברוח להשתדלות,די לברוח לטיפול בסימפטומים-צריך טיפול שורשי-הרי רק הוא יתברך מנהל את העניינים,ואם ככה מצב העניינים,זה דורש מאיתנו חשבון נפש נוקב! אנחנו יהודים! זו הייתה דרך הצדיקים ודרכינו כיהודים בכל הדורות-תראו את כל ספר "שופטים- מעגל של התרחקות מהשם-עונש-תשובה וחזר חלילה-לא "כוחי ועוצם ידי",לא מלך כזה או אחר-אלא תשובה!!!

ו"יפה פסוק בעתו"- חנכה מתקרב- היוונים רצו לתלות הכל בטבע-לשרש אמונה ברוחניות.לתלות הכל רק במה שנראה לעיניים.החשמונאים לעומתם-זה התיקון שפעלו- להראות את הרוחניות-שיש מעל הטבע-יש את מי שמנהל את הטבע-השם יתברך.שיש לעוה"ז חוקים רוחניים שפועלים מאחורי הקלעים-לכן המספר שמונה -שמייצג את המימד הניסי הוא המככב בחנכה: שמונה, חשמנאים, שמן, נשמה

זאת אחת הסיבות שנס השמן ונס הנצחון במלחמה היו זה לצד זה- להראות שכמו שנס פך השמן על טבעי ומהשם יתברך,כך לא פחות ,הניצחון במלחמה הוא נס,הוא על טבעי והוא כמובן רק מהשם יתברך.

אנחנו יהודים ברוך השם! לא כאותם יוונים שראו רק את הנגלה לעיניים! מעתה די לתלות קיטורים במנהיג כזה או אחר ,להתמרמר על השלטון או המדינה או הצבאאו פוליטיקה-"אין עוד מלבדו"-רק הוא יתברך מנהל וקובע את הכל,ולכן אם זה המצב הבטחוני -צריך לחפש את הפתרון ע"י עשיית תשובה, תפילה. לפנות רק למי שבאמת יכול ורוצה לעשות שיהיה לנו טוב-השם יתברך! ,

באמת הכל זה מה' אבל בנוסף לזה הוא גם נתן לנו תפקיד שאנחנו צריכים לממש באופן מעשי. גם החשמונאים אחרי הכל יצאו למרד ולא דיברו רק על להפסיק להתיוון.

אני חושבת שהעניין הוא שדווקא מתוך ההבנה שה' הוא זה שמנהיג כאן את הכל וביבי כזה או אחר לא ייתן את התשובה, אנחנו צריכים לראות איך לפעול כיהודים במובן הצבאי. נראה לי שזו הסתכלות קצת גלותית להגיד שהכל זה רק רוח. זה גם וגם.

כרגע אנחנו לא כ"כ יכולים לגרום שתהיה פעולה צבאית מתאימה והרתעה באופן יהודי אמיתי כי העם עוד לא מוכן לזה (וגם אם המדינה תחליט לעשות פעולה צבאית היא לא תפתור את המלחמה מול הערבים מהשורש). אנשים חושבים שיש פה בעיה קשה אבל בגלל המוסר הבעייתי של העולם ושהם לא מרגישים מספיק שיש לנו כיהודים עוצמה שבאה לנו מה', הם חושבים על מה יגידו ולא מוכנים לחשוב, שוב עדיין אנחנו לא מספיק חושבים בראש של ארץ ישראל ועדיין לא יצאנו מהגלות.

יצאנו מהגלות, אבל עדיין לא לגמרי מהתפיסה הגלותית

במדרשים ובפנימיות התורה מובא שהדבר (בהא הידיעה) שאבד לנו עם חורבן בית המקדש הוא האמונה! הראיה הזאת שעיקר ההשתדלות היא לפעול אצל השם-להעלות את הדברים לשורש,לסיבתם האמיתית.

זה עיקר היציאה מהגלות.

המיקוד הוא החשוב-

אח"כ,משם אפשר לראות מה אנחנו וכמה אנחנו מחוייבים לעשות בפועל ואיך.

לא כתבתי לא לעשות השתדלות,אבל הבעיה בהחלט בריבוי השתדלות,כי ריבוי השתדלות הוא קצת ללכת ב"כוח".לא הולך?טוב, ננסה יותר בכוח...זה חוסר אמונה .

ויותר חשוב:

לדעת שהלחימה היא לא סיבת התשועה-אם תגידי שאנחנו לוחמים אך ורק כי הצטווינו-מלחמת מצווה (לא יודעת אם לשיטת כולם זו מלחמת מצוה,אבל לצורך העניין נניח שכן)-כמו שהיצטווינו ליטול ידיים ולברך על המזון-זה אומר שאנחנו בכיוון. אני לא נלחם כי אני חושב שמשם יבוא הניצחון.

אם אדם הולך לרופא ושוכח שהחולי בא לאותת לו משהו ושלפני הכל הוא צריך לזכור את זה ,זה גרוע מאוד.

אם אדם מפשפש במעשיו,מקשר לאמונה ויודע שהסיבה שבגללה השם שלח לו את זה ושהדבר הזה הוא סיבת החולי -הסיבה האמיתית השורשית,אז גם ההליכה שלו לרופא תראה אחרת. 

אם ממורמרים על ראש ממשלה כזה או אוחר,ואם חושבים 99% מהזמן מה עוד אפשר לעשות במישור הפוליטי מדיני.. ואולי באחוז הנותר גם מתפללים וחושבים מה עלינו לתקן,סליחה ,אבל זה ממש ,אבל ממש לא בכיוון,ועל זה דיברתי.

וגם החשמונאים שיצאו למרד לא עשו את זה כי הם חשבו שהתשועה תבוא כתוצאה מהמלחמה,אלא כי הם מצווים,והראיה היא שהם פעלו גם מעבר להגיון -פעלו כמעטים מול רבים,ללא כלי נשק נורמאליים-זה נקרא להשתדל מתוקף הציווי ולא לתלות את הביטחון בלחימה, ושוב, על זה דיברתי.

*ולמה תפיסה גלותית לחשוב שהכל זה רוח? מה נעשה בגאולה אם לא לגמרי נעסוק ברוח? הרי האלף השביעי הוא יום שכולו שבת-כולו רוח?נהיה עסוקים בלדעת את השם,ללמד וללמוד תורה. עתידה א"י להוציא גלוסקאות וכו'.לא יהיה שעבוד מלכויות,משמע לא יהיו מלחמות...

זו תפיסה גלותית?

נראה לענ"ד, שבדבר זה (כמו ברוב הדברים), ה' מראה לנו ע"י העונש מה החטא ומה התיקון , כי -

החטא הוא הגורם הישיר לעונש, והתשובה היא הפיתרון והשכר.

החטא - אי ההבנה שאנחנו עם ה' וצריכים לקיים תורתו, ואיננו עם ככל הגויים עם מוסרם המעוות,

הוא הגורם הישיר לעונש - שבעקבות כך אנחנו לא מתייחסים לגויים ומגיבים למצב כמו שה' רוצה (להילחם בערבים לגרשם מהארץ וכו' - כמו שכתוב בתורה),

- ואז הערבים פוגעים בנו ואין לנו איך להגיב (כי למוסר המעוות אין פיתרון למצב כזה).

והתשובה - קיום הציווי שבתורה,

היא הפיתרון והשכר - אין ערבים אין פיגועים.

ויתקיימו בנו הפסוקים [שנאמרו אחרי שעמ"י הוריש את הגויים והתנחל בארץ]:

וַיִּתֵּן יי לְיִשְׂרָאֵל, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם; וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:   וַיָּנַח יי לָהֶם מִסָּבִיב, כְּכֹל אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם; וְלֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם, אֵת כָּל-אֹיְבֵיהֶם נָתַן יי בְּיָדָם.  לֹא-נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יי אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל,  הַכֹּל בָּא: [יהושוע כא, מא-מג]

וכמובן שכל זה כחלק מחזרה בתשובה שלמה וקיום כל התורה כולה.

מישהו יודע איך מכבים את זה?

ותכל'ס ב+ג

כי גם בנסיעה איטית אפשר להיפגע אם לא חגורים.

ברענון נהיגה סיפרו לנו על מקרה של אדם שנסע על 20 קמ"ש ונתקע בעמוד נמוך, והנוסע ליד הנהג עף לשמשה הקדמית, היא נשברה והוא מת מאיבוד דם.

בתאונה.

20 קמ"ש שזה מהירות יחסית נמוכה במכונית

שקולה לריצת ספרינט של אדם ממוצע

תחשבו שאתם רצים ספרינט בכל הכוח

ומתנגשים בקיר

אני פעם עשיתי זאת

ויצאתי בנזק....

עדיף ללמוד מנסיון של אחרים

רציני שלא הייתי כאן כתוב את זה היום. (היה לפני כמה וכמה שנים, ברוך ה' עבר בשלום...)

לפי מה שזכור לי הוא היה מפרסם שירים שלו במעט מן האור בשם הזה במדור שבו הוא ניתח שירים (בקשר לפרשה?)

זהו.

חיבוק.

על היידים שלנו.

זה אנחנו שלא חוזרים בתשובה.