ומבלי לשים לב היא אחד המרתיעים הגדולים ביותר השומרים על החברה כאנושית בכלל,

ועל היהודי כמאמין ושומר תורה ומצוות בפרט.

ראו בספר חובת הלבבות (שער הבחינה פרק ה) ובספר חסידים (סימן י וסימן מא).

[ברור לי שלא לכולם תהיה סבלנות לקרוא את הכל ואפילו לא חלק, אך הדברים ממוענים בעיקר

אליך, והיה אם אתה תקרא, והיה זה שכרי].

א. אני חושב בדיוק להיפך. בושה באופן כללי, כתכונה, היא דבר טוב ומעלה, אא"כ מדובר בבושה מוגזמת, או בושה המובילה לפסיביות במקום שצריך לפעול (כדברי הב"י המובאים בריש השו"ע). כך עולה מההיא דנדרים ששיבחו את הבושה כשלעצמה, ורק אמרו שתוצאותיה שמצילה מן החטא, אך לא סייגו אותה דווקא לכך. וכן מוכח

מיבמות לגבי סימני האומה.

ועי' בתענית (ז: ) כמה גינו חז"ל העזי פנים שהם היפך הבושה. וכן בעוד מקומות לאין מספר.

הבושה מעידה על הכרת מקומו הטבעי הפרופורציונאלי (והזמני? ראה להלן) של האדם לעומת כל הקוסמוס והאלוה והיא ענף מענפי הענווה. וראה בסמוך.

ב. הבושה הינה תוצאה של היחשפות לפערים בין הרצוי למצוי, בין אידיאל לבין הנוכחי, בין המטרה לבין הדרך.

ושתי הערות בנוגע לעוצמת הבושה:

1. ככל שהקיטוב בין הרצוי למצוי יגדל, כך תגדל עוצמת הבושה.

2. הפערים לא מוכרחים להיות דווקא בין האידיאל העתידי הבלתי ממומש לבין ההווה, אלא כל גילוי של פער מסויים בתוך כל הספקטרום הרחב של רצוי ומצוי - יוביל לבושה. לדוגמא, אדם בהווה מצטייר כאישיות מסויימת, שהתגלה קלונו היוצר לו תדמית אחרת יותר נפולה, יתבייש.

ג. ובהקשר לזה יש להבין את הבושה הטבעית המתלווית לעירום כפי שהבאת מגמ' קידושין:

באופן  שטחי הבושה היא משום שהעירום 'מפשיט' את האדם ממדרגתו ועושהו 'פשוט'. האדם הוא היצור היחיד שיש לו צורך בביגוד (וידוע שיש מן האבולוציניים שראו בזה דווקא פחיתות שצריך ליצור אלמנט מלאכותי להתמודד עם הטבע, ולכן קצת נבוכו בזה לפי שיטת ההתפתחות ההולכת ומתמדת) וזה אחד מהמרכיבים המייחדים אותו כאדם. כאשר הוא ערום מתגלה באופן בוטה הצד הבהמי שבו (ועי' בחגיגה טז. ובפסחים מט: ). לפי זה הפער הוא בין התדמית התדירה שהוא עוטה עליו כל הזמן - אדם, לכין תדמית אחרת שגם היא מצוייה, אך בד"כ יותר מסוות- בהמה. ושתיהן בהווה.

אולם באופן יותר מעמיק הבושה האמורה להתלוות לעירום הינה יותר שורשית והיסטורית. כמפורסם, הבושה נקשרה לעירום לאחר חטא אדה"ר שהטמיע בו את הצדדים הבהמיים. לאמר - שכנותם של העירום והבושה היא לא מחוייבת המציאות והיא רק פרי הביאושים של חטא האדם ונפילה ממדרגתו. לפי זה מובנת סיבת הבושה מעירום, משום שהיא במודע או שלא, מזכירה לו את הפער בין מה שהיה אמור להיות הגוף, לבין האופי הבהמי שהוא ( לא ) לובש עתה. לפי זה הבושה היא בין ההווה לבין העבר הנוסטלגי או העתיד האוטופי.

לפ"ז אפשר להבין את אחת ההתבטאויות היוצאות דופן של חז"ל ביבמות (סג: ): "שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום" (וזה גם היה חטאם של דור המבול כדאיתא בתדא"ר פכ"ט). שהרי לאדם שמראה בעצמו שאיבד את ערך הבושה לעירום יש שתי סיבות אפשריות, דואליות לחלוטין: או שהתבהם בנפשו עד כדי כך שכבר אין פער בין האדם שבו לבין הבהמה שבו, או לחילופין שכבר נמצא במציאות עתידית שבה לעירום לא יתלווה בושה. ולכן האדם המהלך בשוק ערום הוא כ"כ משוקץ משום ששתיים רעות עשה: לא זו בלבד שהשחית את נפשו עד רמת בהמה, אלא שבאותה השחתה עצמה הוא מתגאה בפרהסיא כאומר שהנה באה המציאות המושלמת העתידה.

ג. מנגנון הבושה כשלעצמו אומר דרשני. הוא לא מובן מאליו. העובדה שקיים מנגנון כזה, שמונע מהיחשפות לפערים כנ"ל, מעידה על השאיפה לשלימות המוטמעת באדם. האדם נע כל העת על אותו מתח שבסקאלה שבין המצוי לרצוי, ושמח מכל התקדמות ומתאכזב ובוש מכל נסיגה. המסקנה המתבקשת מכך היא שהבושה היא אות מובהק לכך שיש כח מובנה באדם שכל הזמן דוחף אותו להתעלות ולהתעלות.

אמנם לאחרונה שמעתי וגם ראיתי עדויות לכך שגם בבע"ח קיים אותו מנגנון (אך בזעיר אנפין), אך זה לא סותר את המסקנה הנ"ל, שהרי השאיפה לשלימות היא לא רק נחלת האדם אלא נחלת העולם וההוייה כולה כדבריו של הרב קוק באורות התשובה. וכל שכן לפי מה שכתב באגרות הראיה ח"א (עמ' קד) שגם לבע"ח יש חלק בבחירה, ע"ש.

ד. אשר למציאות הבושה לעתיד לבא:

לפי האמור שהבושה היא רק תוצר של פערים, לכאורה לע"ל שהמצוי יהיה הרצוי באמת אין מקום לבושה. ועי' בשבת (ל: ) שאמרו עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן בכתובות (קיא: ) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שבא לבטא את היעדר ההבחנה שתהיה אז בין התהליך ובין המטרה, ששניהם יתאחדו והיו לאחד.

אכן, עי' בפסחים (סח.) דרמי קראי אהדדי, שבפסוק אחד נאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה" ובפסוק אחר "והיה אור החמה וגו'", ומתרץ ל"ק הא לע"ל והא לימות המשיח, ופירש שלע"ל יהיה בעולם רק אור השכינה ואז יתקיים "וחפרה הלבנה ובושה החמה". 

והעניין הוא כך:

אמנם לע"ל תהייה סוג של התאחדות הנברא בבורא אך לא לגמרי. הבורא הוא לעולם שלם והנברא לעולם משתלם.

 כדברי הרב קוק באוה"ק ח"ב (עמ' תקל-תקלא) שמתנגון ההשתלמות הוא מנגנון נצחי שלעולם לא יפסוק אלא יחווה עילוי אחר עילוי והשתכללות אחר השתכללות עד לאין קץ, ע"ש ואכמ"ל.  ואע"פ שאמרו בב"ב  (עה: ) עתידים צדיקים שייקראו ע"ש של הקב"ה, ובמגילה (יח.) שהקב"ה קרא ליעקב "אל", ובזוה"ק פרשת בא (לח.) האדון ה' - דא רשב"י (וע"ע בשו"ת יחוו"ד ח"ג סי 'עג), דייקו לומר רק שייקראו בשמו, אבל כמובן שהקב"ה בעצמו מרומם על כל שם וכינוי (וראה באגרות הראיה ח"א עמ' נא בתשובתו לר"ש אלכסנדרוב), וע"כ שאין זה מיזוג מוחלט. 

ומעתה, הבושה שיש לאחד כלפי אובייקט אחר, או אפילו כלפי מצבו שלו, זאת היא הבושה שתתבטל לאחר עילוי 

המציאות, אך הבושה כלפי הקב"ה לא תתבטל, ואדרבה, היא הנותנת, עילוי המציאות שיוביל לגילוי השכינה יוביל במקביל גם לעודף בושה ממנה, אם כי תהיה זו בושה מעודנת ולא מעגמת את הנפש.

ומה שנאמר לע"ל: "ולא יבושו עמי לעולם", ראה פירושו בעולת ראיה ח"ב (עמ' רד-רז), והכל הולך אל מקום אחד.

ויש קצת להעיר מדברי הרמח"ל הידועים אודות סיבת בריאת העולם שהוא ע"מ להיטיב וכו' ושלא יקבלו נהמא דכיסופא וכו', ואם נאמר שתתבטל הבושה לע"ל שהוא זמן קבלת השכר, א"כ נפל פותא בבירא. ויש להאריך בזה, אך מזמן כבר יצאתי מגדרי...

אז שאלתי אם זה קרה בגללך..

סתם ממש בצחוק!

נשמע קצת מפחיד.. 

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם