היינו בלוויה.
בניו מעידים שהשעה 2:00 בלילה היתה השעה שבא התחיל בכל לילה את סדר הלימוד של היממה הבאה.
בהספד שספד בנו הרב ישראל הוא סיפר שלמד חברותא עם אחיו הגדול, והם נתקעו בלי פתרון בסוגיה מסויימת. אחרי 45 דקות של שתיקה ותחושת חוסר מוצא, התחיל הרב ישראל לזמזם את הניגון המתוק של הלימוד של אביהם, ובבת אחת הסתמן להם פתרון.
משפחה חמה, צנועה ופשוטת הליכות.
ניכר מן ההספדים של בניו שהרב השקיע את כל מאודו בחינוך הבנים ליראת שמיים וללימוד תורה, ואכן שניהם למדנים ובעז"ה יזכו להמשיך את הכוללים של הרב.
אבידה עצומה לדרום. אבדה עצומה לעם ישראל.
אי אפשר לתאר את גודל החזקת התורה שהיה לרב - מאות אברכים שלמדו בעזרת מלגות שהיה משלם גם מכיסו (הבנתי שלצורך כך שיעבד אפילו את הדירה שלו). וגודל ההחזרה בתשובה בדרום ובארץ כולה.
ואהבת ישראל עצומה.
באופן אישי זכינו להתברך מפי הרב במספר הזדמנויות - ברכות ללידות קלות, וברכה ל"סיעתא דשמיא מופלגת", כך בלשון הרב, עבור אחד הילדים שסבל מבעיה שלכאורה כרגע אין בידי הרפואה פתרון. ואכן הברכות התקיימו במלואן.
זכתה העיר נתיבות לשני מקובלים אלוקיים שחיו,פעלו ונקברו בה זצוק"ל.