בס"ד
ואולי כן?
לכל אחד ואחת יש את הנקודות תורפה שלהם.
יש מי שמאוד קשה לו להקפיד על תפילת שחרית במניין.אז מה אין לו יראת שמיים?
ומה עם כל שאר המצוות שהוא עושה?
לא ברור על איזה דוגמאות את מתכוונת אבל נראה לי שבדברים שהתגברת עליהם למדת עד כמה לא טוב ליפול בהם. ברור לך במחשבתך עד כמה זה רע לעשותם.עד כמה זה לא מוסרי לעשותם.ואפילו שהיצר בהם חזק את מבינה שזאת לא שאלה בכלל.
לעומת זאת דברים שנתפסים בענייך כפחות חשובים כי לא למדת אותם/לא בררת אותם מספיק יותר קשה לך לא לעשותם.
אולי גם את לא מרגישה שזה באמת יקר לפני ה'. "נו אז בדברים עם היצר החזק כמה נחת אני עושה לה' שאני מתגברת עליהם.לאיזה מעלות אני זוכה ..... . אבל בדברים "הפשוטים" האלה היצר לא כזה חזק אז אולי ה' לא כל כך שמח בהם?".
ואולי באמת היראה שלך חזקה עד כדי כך שעבודת ה' מעציבה אותך?אולי את לא מרגישה מספיק חשובה לפני ה'?
אז בדברים החשובים בעינייך אפילו שיש יצר חזק את נשמרת. אבל הדכדוך והיראה המייסרת בסופו של דבר לא נותנים לך להתגבר על הדברים הקטנים יחסית.
ורגע מה זה משנה בכלל?
יש לך או לא?
אדם צריך לעבוד מאיפה שהוא נימצא.
לא להשוות לאחרים.
השאלה שלך נראת יותר כ:
אולי יש לי יראת שמיים ואז אני חשובה לפני ה' והוא אוהב אותי ואני לא סתם בעולם.
ואולי לא ואני סתם לא חשובה ולא רצויה?
אולי טעיתי.באמת סליחה אם כן. אני רק מנסה לעזור.
"
מחדש רבי נחמן: "וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו [=נקודות טובות], כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד-מאוד (כמבואר אצלנו כמה פעמים)." (שם).
אנחנו צריכים לדון את עצמנו לכף זכות גם-כן. כאן הדברים נראים תמוהים מאוד: מה שייך "לדון" ולברר על מהותינו? הלא כל מה שהתורה ציוותה לדון אחרים לכף זכות זה בגלל ש"ה' יראה ללבב, ולא ידעת מה בליבו", כמו שכותב בעל ספר חסידים, אך אנחנו מכירים את עצמנו די טוב. אנחנו יכולים לשמוע שאפשר להשתנות, או שיש להסתכל רק על הטוב, והרבה חיזוקים ועצות - אבל איך אפשר לדון את עצמנו, בנושא שהוא ברור וידוע? דיון קיים רק בדבר לא ברור, והדיון מברר את מהותו. כיצד ניתן לקיים דבר זה?
מבאר רבי נתן על פי הדברים שהבאנו כאן כמה פעמים, ונמשיך להביא אותם עוד ועוד עד שהם ייכנסו למוח שלנו טוב-טוב. "שחורה אני ונאוה" (שיר-השירים א), אומרת כנסת ישראל. מלוכלכת ויפה באותה העת. הכיצד? "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש". מבאר רש"י: "לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי, אלא על-ידי שזיפת השמש" הכיעור, שנגרם על-ידי מעשי הרעים, לא נבע מתוך הפנימיות. השמש גרמה לכך. כעת נבוא ונשאל, מה זה משנה איך או מדוע הכיעור נגרם, בסופו של דבר יש כיעור, ואם יש כיעור היופי שוב אין יופי. כיעור ויופי הם דברים סותרים, ואם נמצא בך כיעור, לא משנה מדוע הוא נמצא - הפכת בזה לכעורה. ממשיך רש"י: "שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל". אם הכיעור נובע ממקור חיצוני, כמו שבא כך ילך. כאשר הגורמים החיצוניים ייעלמו, ונעמוד בצל ובשקט עם עצמנו, יותר הם לא ישלטו בנו. בכוח הידיעה הזאת יכולה כנסת ישראל לומר "שחורה אני ונאוה" - נאוה עכשיו, ולא נאוה כשאגיע לצל. הפנימיות לא השתנתה אף לרגע קל - לכן אני יפה כעת.
* * *
את ההסתכלות הזאת צריך לעשות כל אדם כלפי עצמו. רבי נחמן מחדש לך: אל תחשוב שאתה מכיר את עצמך. אפשר להסתכל על הדברים בצורה אחרת. לא כל מה שמתממש במציאות, חייב להפוך למהות שלנו. הוא יכול להיות חיצוני וחולף. תוכל לעמוד על מציאותך האמיתית אם תדון את עצמך בצדק - אל תסתכל על המעשים שעשית מבחינת איך שהרגשת שהתחברת אליהם, ואיך שהם השפיעו עליך. תסתכל על הדבר מבחינה אובייקטיבית: כולך זך וטהור מבפנים. תשאל, 'אבל הרגשתי רוע, ושקעתי במעשים רעים?' אמת. יש בך לכלוך. אבל הוא חיצוני אליך, ולא שייך למהותך הפנימית. הלכלוך הזה ייעלם, בסופו של דבר.
"
http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1173294861&ucat=36
חמישה!!! מעשה בחמישה בלונים!!!!
ולא יעזור מה שהמכורים לקקאו יגידו 
ליעל
