פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1807)

עדכון של הרבנות לגבי שום, זהירות..

על מנת להימנע מאכילת חרקים המצויים בקליפת השום יש להפריד בין שיני השום, לקלפן ולשטוף אותן טרם הבישול. בישול ואפיית ראשי שום שלמים עלולים להביא לאכילת חרקים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t601433#6674358

לא טעים.

לא בריא

אתה רוצה שאמפה את מקומך לעיני כולם?

וגם במרקים

אז בעצם לשטוף זה הנקודה?

ואפשר גם לצלות בתנור כשהוא שלם..

חוץ מזה עם המטעמים שאתה מעלה לא פיקציה.. לא חסר למה לבוא אליך

עוד הרבה לפני היציאה של הרבנות

אני לא בטוחה שאני רוצה לראות אותו... אבל הוא בטח עמיד מאוד

ספר מומלץ- הרב ויא 3 כרכים

"עדכון של הרבנות לגבי שום, זהירות.."

הגיוני, לא?

ממש לא קל,
קריעת ים סוף אמיתית

ומתי אני עובר לאסוף את הפרס שלי :-/

חלק מהקטע זה שלא כתוב בטפסים "מתי"

והטפסים ביוקרטים להחריד

הפקס עובד, רק לא עושה ציפצופים של "הפקס נשלח בהצלחה"

אולי נדמה שהטפסים ביוקראטים, אבל מי שחיבר אותם הוא לא ביוקראט מכאני שלא רואה אותך ממטר ולא אכפת לו ממך בגרוש...

למה אני ערה עכשיו ? התעוררתי לפני שעה וחצי וזהו...ככה זה נגמר...אני מרגישה ינשוף

אני רצה להכין שבת...

איזה כיף לי שאשתי מכינה...

תודה לה' שנתן לנו אישה

ברעננות ושמחה

ונתכונן לכבוד שבת המלכה ונצליח להכניס אותה בזמן ברוגע.

תעשו טובה תקפצו עלי אם לא קמתי עד 10

תודה לך,

כתבתי איפושהו שמצאתי עבודה ב"ה , מתחילה קורס השבוע.. 

ואני ישנה אצל חברה נשואה וזה בכלל לא נעים אבל אין ברירה

קוראת עולם קטן (אם נשאר בבית כנסת..)

,ראש יהודי,שיחת השבוע (של חב"ד) לפעמים

ואם יש לי זמן- את עלון שגבאי מהבי"כ תוקע לי ביד (יש לי ברירה?)

הנה:

אני משתדל לא לדחות בשתי ידיים שום דעה ושום אדם,

כמאמר התנא אל תהי בז לכל אדם וכו'.

ואני חושב שפעמים רבות יצאתי נשכר.

הקב"ה כנראה רוצה שיהיה את הגוון הזה בעולמו.

אז למה לא?

ולוקח אותם אח"כ לבית לקרוא. בדרך כלל עולם קטן, גילוי דעת ובראש יהודי.

כך (א. לאו דווקא לפי הסדר הזה. ב. מתנצל

מראש אם אינני זוכר את כל שמות המדורים):

מכור לסיפורי התשובה בסוף ראש יהודי, וכהמשך ישיר - 

מחבב גם את סיפוריו של עודד מזרחי.

כמו כן מדור 'בשניים' (?) שם מעניין ולעיתים גם הריאיון.

שבת בשבתו - נקודת מבט של הרב רוזן. מאמר פתיחה

לפעמים. שו"ת לפעמים. מדור על סופרים וספרים - תמיד

מעניין. המדור לנוער. לעיתים גם רפואה והלכה.

עולם קטן - שו"ת. עמוד אחורי שכולל בעיקר פריקות, ביקורות,

ותגובות לתגובה על התגובה שהגיבה על התגובה לכתבה מלפני

שנתיים.

ועוד ועוד, אך עייפתי מלכתוב.

כך שיש לי את הפריווילגיה להיות מחלק העלונים בסוף התפילה (בתקווה שלמחרת החבר'ה לא יקחו לבית הכנסת - במיוחד בלילות החורף הארוכים מספיק...) - וגם לקחת ראשון מכל מה שאני רוצה לטובת המשפחה.

באופן אישי - אני קורא מספר טורים ומדורים שמעניינים אותי באופן קבוע במגוון עלונים, ומעבר לכך מרפרף בעלונים לראות אם יש משהו שמעניין אותי בנוסף.

אין עלון מיוחד שאני במיוחד נהנה ממנו יותר מאחרים - זה תלוי כל פעם בתוכן של העלונים.

ישנו עלון אחד שאני כמעט לעולם לא קורא - פשוט לא מצליח להתחבר אליו - וזה מעט מן האור. חוץ ממנו נראה לי אני עובר על מרבית העלונים (וכן, בניגוד להרועה אני נהנה לקרוא הרבה פעמים את הודעותיו של הרב ניר בן ארצי - לא שאני מחליט אם זה נכון או לא, אבל מצחיק לראות שכמעט כל שבוע זה בדיוק אותו דבר רק בשינויים קוסמטיים ).

*של מכון מאיר-אם הרב איל ורד כותב.

* עלון של ברסלב-לא מוכר.

*ועוד כמה עלונים לא מוכרים של "בעלי בתים".

קורא כל דבר תורני בעלון כל השאר לא משנה לי

הכי נהנים:  מ"שבת בשבתו". עולם קטן זה תרפיה, אבל לא יותר..

אני בטוח שלא שמבחינתך עוד הרבה פסיקות שלו הם מוקצות מחמת מאוס, אבל כיהודים מאמינים אנחנו ב"ה עדיין לא מחויבים למה שאתה חושב.

אם אתה רוצה לטעון נגד משהו רצוי שתתיחס לטענות שלו או לפחות תביא טענות סותרות.

מספרים כי הגאון ר' חיים בריסק היה נוהג לומר כי הוא אינו מקל בהלכות שבת, כי אם מחמיר בהלכות פיקוח נפש.

עד כמה שאני יודע הרב יוני ממשיך את הקו הזה.

זה במפורש קולא. לא מדובר על פיקוח נפש, אלא על חולה שאין בו סכנה.

(אני מדבר על עצם הטענה, בכל הויכוח כבר הבעתי דעתי למטה)

הפסקים של רב חיים הרחיבו את פיקוח נפש למקרים לא יותר חמורים מזה, אני לא מוצא כרגע מקור אבל זכור לי מקרה שהוא פסק להדליק אור איפשהו בשביל שלא ימעדו שם.

אני חושב שאני יודע איפה קראתי את זה, אני אנסה למצוא בשבת.

בפסק מפורש שהוא התיר מחמת חולה שאין בו סכנה, ולא כי הוא חשש לפיקו"נ.

גם אני שמעתי שמועות כלאה על צומות ביום כיפור.

לא יודע, נראה לי מוזר. בספרות ההלכתית הכתובה לא מתייחסים כך למחלות.

אבל מהכרות עם הרב רוזנצוויג אם הוא אומר משהו כנראה שיש לו ביסוס, או לפחות אני לא אחליט שאין לו על מה להסתמך על סמך חוסר ידיעה שלי.

גם על יום כיפור קראתי משהו כזה, אם אני זוכר נכון ההתיחסות ליום כיפור היתה באיש ההלכה משהו עם חולה והאכלה לשיעורין אני אבדוק בשבת..

הצינה הפכה את כולם לחולים שאין בהם סכנה.

שחקרתי את הנושא, ואפשר בקלות להצדיק את "הרב המחלל" שלך.

שי תשובה של הרב ואזנר (שבט הלוי ח"ח סי' צ"ג)

 http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1418&st=&pgnum=81

שהרב ואזנר מתיר במפורש מלאכה דאורייתא בשינוי לצורך ולה שאין בו סכנה.

כך שהוא לא חילל שבת, ואם היית הולך לרב שלך ושאול אותו, יתכן שגם הוא היה מתיר לך.

אני מסכים שהיתה בעיה בניסוח שלו, והוא נשמע כמו רב "מתיר איסורים", אבל אם תסתכל בפייסבוק שלו, הוא התנצל על הניסוח, וטוען שפעל בתום לב, והוא לא חשב על זה.

אני חושב שצריך לדון לכף זכות

ומודה ועוזב ירוחם

אבל הוא התחרט והתנצל.

קורה שמועדים.

אתה לא טועה אף פעם?

אני מניח שבדרך כלל הוא לא מדבר כך.

לא מכיר אותו אישית, אבל בתור יהודי אני מצווה לדון לכף זכות!

שמעת על עוד דברי תורה שלו?, עוד היתירים מפוקפקים?

מנין אתה כל כך בטוח שהוא מתנצל רק כי תקפו אותו?

אולי באמת הוא הבין שזה כל כך חמור?

אני ממליץ שבאמת תסתכל שם בפייסבוק שלו בשביל לראות את ההתנצלות שלו לפני שתאמר שהיא רק מלחץ חברתי.

(ביקשתי מאשתי להוריד לי את החסימה לשמור כדי לצפות בפייסבוק שלו. אני חושב שזה מספיק חשוב)

או בעברית עשה חילול ה'..

לא היה חסר כאלו שקיבלו היתר מרב לחלל שבת  - אף אחד לא ניפנף בזה.

איך נגאל ככה?

couldn't be!

then who?...

במצב כזה, הייתי אומרת שכדאי מאוד מאוד להתייעץ. לפי הכישורים שלך, לפי התכונות שלך, לפי מה שאת חולמת עליו:

כל אלו יכולים לתת כיוון לתחום. מאוד כדאי להתייעץ עם אנשים שעוסקים בתחומים שונים, או אפילו ללכת לייעוץ והכוונה (יש מכונים שלמים שעוסקים בזה, אם כי מעולם לא הייתי, ואני לא יודעת להמליץ)

תראי,אני יותר מתחברת להומני, בהתחלה מאוד התלהבתי מפסיכולוגיה,כי בתאוריה זה נשמע מעניין ואיכשהו זה מתחבר אליי...אבל כשחשבתי על זה יותר לעומק שבתכלס אחרי התואר אני לא ארצה להיות פסיכולוגית ולייעץ לאנשים ,כי זה פשוט לא אני.זאת הבעיה,שבתאוריה הכל טוב ויפה,אבל בפרקטיקה אני לא כזאת מעוניינת....

ולגבי המכון ייעוץ,נראה לי שאני באמת אלך על זה..למרות שהם בעצמם מדובבים אותי איכשהו ולי אין מושג מה אני רוצה...

כל מיני סוגי מבחנים שבסוף "ממפים" את הכשרונות שלך וכו', את היכולות שלך, ואז נותנים לך קשת של מקצועות שיכולים תיאורטית להתאים לך...

תעשי "סיבוב מקצועות" - לא לעבוד בפועל, רק תחשבי על מגוון רחב של מקצועות שכן את רואה את עצמך מצליחה לעבוד בהם - ואז, בדיוק כמו בבחירת אולפנה לבנות (למי שבחרה אולפנה מחוץ לבית) או בחירת שירות לאומי - תלכי ל"ימי היכרות" עם המקצוע - קחי לעצמך איזה יום - או יותר טוב כמה ימים ואפילו שבוע, שבוא תשהי במקום שעובדים בו את המקצוע שאת חושבת עליו - כמובן שזה מצריך תיאום מראש והכל - ותראי אם את באמת מתחברת לזה, דברי עם בנות שעובדות שם ותשאלי אותן כל מה שעולה לך בראש וזה...

ובסוף, אחרי שביקרת בכל המקומות הרלוונטיים - תעשי חושבים באיזה מקום הכי נהנית, והרגשת שיש לו את הפוטנציאל הכי גדול למקצוע שתשמחי לבלות בו לפחות 40 שנה...

ב"הצלחה!!! בחירת מקצוע זה באמת לא עסקפשוט! מצד שני - גם חשוב לזכור שמקצוע, בניגוד לבן זוג  - זה דבר שתמיד אפשר להחליף במקרה הצורך (כמובן - גם בן זוג תיאורטית אפשר, אבל כוונתי הובהרה... )

אני יודעת למה כואב אבל תכלית של הכאב אין לי משוג עדין

שאנשים שלא מנסים להראות שהכל בסדר מרגישים טוב יותר.

אפשר לתת לעצמך לבכות, להתפרק, להתלונן... ולא לבזבז מדיי אנרגיות על תחפושות.

במקום זה, להשקיע את הכוח איפה שהוא באמת נדרש.

אני לא יודעת על איזו התמודדות מדובר, אם היא ארוכה או קצרה, אם היא צפויה לחלוף בקרוב או לא... מאחלת לך רק טוב והצלחה, שמחה וכוח להתגבר על הכל.

אחותי היקרה,

אל תראי לעולם שהכל בסדר אם לא, זה מתכון מוצלח לנפילה חזקה במיוחד..
תרגישי נח לבכות, ומהבכי הזה רק לא לשקוע, אלא לעלות..

אני לא יודעת מי את ומה את,

אבל הלב שלי איתך עכשיו, לגמרי, באהבה גדולה,

ושולחת לך חיבוק גדול ומתפללת לה' שתקפצי על ההרים בקרוב מרוב דילוגים של אושר ושמחה..

(כן, כן.. מאמינה שקיימת מציאות כזאת! )

באישי אם את רוצה,

בשמחה..

אחרי החתונה, אשתי נתנה לי לעבור על היומנים שלה

וראיתי שהיא "שיתפה" את היומנים ברגשות ובצרות שלה כמו שהיא משתפת אותי עכשיו!

כך שבאמת זה תפקיד מאד משמעותי של בעל.

מצד שני, תדעי שרוב הגברים לא מצליחים למלא את תפקידם כראוי בנושא, וזה לא אשמתם, זה דפקט מולד...

(אני ממש טוב בנושא, ומצד שני אני טיפוס מרחף שלא עוזר הרבה בבית מלבד לשמור על הילדים, כך שבכל מקרה צריך להתפשר על משהו )

אין לי מושג מי את,אבל מאחלת לך מכל הלב שתזכי להרגיש שה׳ איתך צעד צעד!

אני מאמינה כשקשה צריך להרפות..לראות מה קורה איתנו..לחשוב הרבה מה ב ד י ו ק הנקודות הכאובות והמעורבות שגורמות להרגשה של עייפות חוסר אונים או חוסר כוח,ולחשוב איך להתקדם מהם...את עוד צעירה,כל החיים לפנייך!

הכל כמעט יכול להשתנות,החיים דינאימיים,בעזה תזכי לראות עוד המון המון טוב!

אני פה באישי אם את רוצה...

שולחת ים כוחות וחיבוק ענק!!!

אוהבת!(כן,למרות שאני לא יודעת מי את,באמת אוהבת אותך נשמה יקרה)

שתהיה שבת ש מ ח ה ,טובה ונעימה,לגמרי

זה קשר אמיתי ועמוק.

זה הכלה אמיתית של הרגשות שלה.

אני לפחות הודרכתי כך לפני החתונה, וזה ממש עושה לנו טוב.

(אבל אני חוזר ואומר שרוב הגברים לא בנויים לזה, ושמעתי שמבקשים מהבנות לא לצפות לזה, כי מסכן הוא לא אשם)

בוא אני אומר לך איך זה נראה:

בעל מגיע הביתה, עייף מהעבודה, ואשתו ישר מתנפלת עליו "אתה לא יודע איזה יום היה לי היום, הילדים שיגעו אותי, נמאס לי כבר! די, אני לא יכולה יותר!"

ובמקום לומר לה "מסכנה, וואי זה בטח נורא קשה" (כמו שבת נורמלית היתה עונה)

הוא מגיב "למה את נותנת להם?, מה זה? ואמרתי לך לא לוותר להם!"

ומתחיל שישו ושימחו.

ועוד סיפור :

בעל מגיע הביתה, ושותק.

ואשתו אומרת לו, נו, תספר לי, איך היה היום, והוא אומר "אין המ לספר, שום דבר מיוחד"

והיא נעלבת שהוא לא משתף, ומתחילה לחפור לו....

בקיצור, יש דברים שצריכים הכנה לפני חתונה (עוד מעט ינעלו לנו, אז תעני מהר...)

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום אנגלי מהמאה ה-17 של עבודותיו של יוסף בן מתתיהו על ידי תומאס לודג'

• "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" (ידוע גם בתור מלחמת היהודים). נכתב ביוונית, ראה אור בסביבות שנת 78 לספירה - בספר זה מתאר יוסף את מלחמת היהודים ברומאים בארץ ישראל. הספר מתאר את המרד הגדול, חורבן בית המקדש השני ונפילת מצדה (66-73 לספירה). פרקי הספר הראשונים מהווים הקדמה ומתארים את ההיסטוריה היהודית מגזירות אנטיוכוס ועד לפריצת המרד ואת ירושלים ובית המקדש.

יוספוס מספר כי כתב מלכתחילה את הספר ב"שפת אבותיו", ככל הנראה ארמית, ולאחר מכן תרגמו ליוונית. אולם מלשון החיבור היווני נראה שאין זה תרגום כפשוטו, אלא יצירה בפני עצמה. לא שרדו בידינו כיום ממצאים מהחיבור ב"שפת אבותיו".

 

(דילוג על כמה שורות.....)

 

ספרי בן מתתיהו לא היו נפוצים ביותר בקרב היהודים, אך ספר היסטוריה עברי שכונה ספר יוסיפון, המבוסס על כתבי בן-מתתיהו ואף מיוחס לו, זכה לתפוצה רחבה בקרבם.

 

 

מכאן אני מבינה שזה לא אותו ספר בדיוק.

אם משו מכיר חנות ויכול לעשות טובה ולשלוח לי, זה יהיה חסד גדול..

באינטרנט אני קצת חושש לקנות..

http://rebooks.org.il/book.php?id=48320

יש להם סניף בב"ש אולי הם יסכימו לשלוח לך ושתקנה שם

אם לא אני אוכל לקפוץ לקנות לך אבל אז אני אצטרף למצוא דרך להעביר לך את זה...

כך הבנתי.

יוסיפון הוא ספר עיבוד, מלחמות היהודים הוא ספר- מקור  

אולי בסופו הוא עובר לתקופה של מלחמות.

קדמויות הוא מחולק לחלק שבנוי בעיקר על התנ"ך וחלק שמדבר על ימי בית שני.

ומלחמות מתחיל לדבר בהרחבה מהורדוס.

הם חופפים קצת ורואים שיש הבדל גדול ביניהם כי מלחמות בנוי הרבה על ניקולאוס איש דמשק

שהיה חבר של הורדוס ולכן הוא קצת "אנטישמי" ואילו קדמוניות נכתב יותר מאוחר

ועם יותר השפעה של יוספוס.

אבל עיקר מלחמות הוא המרד ושם הכל מידי יוספוס. 

נגיד למחקר וכו', שמחייבים אותך דווקא אותו?

או שזה לשימושך הפרטי סתם? כי אם זה סתם לשימושך הפרטי - עדיף לך את מלחמות היהודים...

שלחתי לו קישור להיברובוקס של מלחמות היהודים...

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46808&pgnum=1

בכל מקרה מי שלא יודע מה זה  עירוב אז זה בכל מקרה שוגגים

ומי שיודע ידע להיזהר

כך שעדיף להודיע

כמו שהעירוב נפל ביום שישי, הוא עלול ליפול בשבת, ואי אפשר לתן אותו בשבת!

כך שאני הייתי נזהר בכל זאת!

עד כמה שידוע לי כשיש אפשרות שהדברים יתקבלו, לא אומרים מוטב שיהיו שוגגים.

ולגבי העירוב ברור שיש הבה אנשים שכן יודעים, וזה נשמע עוול גדול לא להודיע לאנשים שסומכים עליך שעכשיו יש איסור.

מי שסומך על העירוב, סובר שאין לנו היום רשות הרבים מדאו'.

לרשות הרבים מדאו' לא מועיל עירוב, צריך גדר ממש ודלתות ננעלות בלילה.

מחשבות בעצה זה ספר מאוחר מאד.

ועם כל הכבוד לשש"כ (ויש כבוד) יכולים לחלוק עליו בדורינו.

במיוחד שהוא בעצמו תמה על זה, ונדחק ליישב

שהכלל "מוטב יהיו שוגגים ולא מזידים" נאמר רק על עבירות מדרבנן, ולא על עבירות מדאורייתא.

שאין לנו רשות הרבים דאורייתא, וממילא זה רק עבירה דרבנן

אני מאמין שהם מודעים לשו"ע הנ"ל

ממלי לפנות אליה לקבלת תשובה

|דן לכף זכות באופן מציק|

אולי גם נתיר לרבנים שמחתנים זוגות חילוניים שידוע שכמות הבגידת שם היא גדולה, נתיר להם לפסל ביודעין את החתונה, ככה שלפחות כאשר האישה תבגוד, היא לא תהיה נשואה ולא יוולדו ממזרים, והעבירה של ביאה על אישה רווקה - נידה או לא נידה זה שאלה נוספת ואחרת - קטנה מהעבירה על אישה נשואה שזה גילוי עריות לכל דבר.

אז אולי באמת רבנים אלו יחששו שזה יקרה, כשזה מצוי מאוד במחוזותינו, ויפעלו באמת בסתר לפסול הקידושים?

יודע מה? השאלה הזאת עלתה פעם אל רבנים גדולים מאוד מאוד- לא זוכר כרגע מקור. הם הזדעזעו אפילו מעצם העלאת האפשרות. חס וחלילה לעשות כן, פסקו. עליך מוטלת מצווה עכשיו, לחתן זוג - אתה לא צריך לעשות את השיקולים שאולי בעתיד יחטאו וכו' - עליך לחתן אותם, ואדרבה, אם תפסול את הקידושין וזה יתגלה, יקרה חילול ה' גדול יותר. אתה, תהיה אחראי למה שאתה אחראי עכשיו.

זה אומנם לא דומה לגמרי למקרה פה של העירוב - אבל עדיין - העירוב נקרא? זה עבירה חמורה? אתה יכול להודיע לאנשים ולהזהיר אותם? תעשה את זה! וכמובן - בנוסף אתה יכול גם וצריך לפרט מה אסור לעשות ואיך להישמר - אל תשאיר אנשים בלי כלים... הרי ממה נפשך - אדם דתי, רוצה לקיים מצוות, רוצה לשמור על העירוב, אז ברגע שישמע שאין עירוב ויגידו לו איך עליו לנהוג, הוא יזהר, ואז, גם אם בטעות יעשה משהו, זה יהיה בשוגג ולא במזיד - אבל אם לא תגיד לא מראש, מנעת ממנו אפילו את האפשרות שלא להיות שוגג הכלל.

לעניות דעתי, חבל. ואצלנו, היו רבנים שהזהירו ת הציבור ואמרו שהעירוב נפל.

אבל בלי הזעזוע.

הוא פשוט כותב שלמעשה פנו אליך, וביקשו ממך להציל אותם מאיסור, ואין לך רשות להכשיל אותם באיסור שביקשו ממך, רק בגלל שיש לך חשבונות.

אגב הוא כותב שם בתשובה שזה רק אם פנו אליך מיוזמתם, אבל אתה עצמך באמת אין לך ענין לרדוף אחריהם שיהיו נשואים כדמו"י, כי באנשים שלא מחפשים חתונה דתית באמת יש חשש גדול שתזנה, ונמצא שלא הרווחנו כלום ושוא"ת עדיף

http://www.yeshiva.org.il/ask/default.aspx?id=84984

לדברי עורך דינו. יש יסוד להאמין שהוא לא משקר סתם, נחכה להסתכלות הפסיכיאטרית...

ובאופן כללי, כמה שזה יישמע לא פופולרי - אני בהחלט לא חושב שמישהו מכאן יכול להחליט לשפוך על מאן דהו כוס תה, חם או לא חם. אפילו כוס מים אני לא חושב שמותר לשפוך על מישהו.

כ, גם אם זה יישמע לכם ממלכתי מת - זה הדעות שלי, וזה בכלל לא קשור לנטייה פוליטית שלי או של הצד השני. זה פשוט לבייש את עצמך ואת דרכך, ועל הדרך חילול ה'.

ר"י כסא רחמים הגאון ר' מאיר מאזוז שליט"א.

אשתדל בל"נ לחפש.

זה קשור לעונש על החורבן, אני לא זוכרת בדיוק את ההסבר.

גרשון בר כוכבא מדבר על זה בהרצאה על החורבן (מרתק ומרגש-מומלץ).

באיזשהו סרט הוליוודי על החורבן,

והסרט ממשיך לפומפיי.

תחפש איזה סרט זה, אני לא יודע איך קוראים לו,

אבל הוא ממש חזק.

ויש שמה עוד הרבה שערוריות בעיר הזאת

נו באמת.

(וגם עצים הם בדיוק מה שיפריעו ללבה לכסות את העיר...)

יש סגולה מיוחדת לעצים שיהודים נמצאים לידם יכולים לעצור לבה

"אם ישנה התפרצות הר געש, התחבאי ליד העץ הקרוב"

[ומוסיפה: עובד רק ליהודים!]

המורה שלנו נתנה לנו מקור על זה....

מקור יחסית עתיק... אולי מידרש.

לענד אין סיכוי שאין קשר גם אם אין מקור.

כי לי זכור משו אחר מהשיטת המהרל (לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות)

שהקב"ה ברא את העולם כדי שיכבדו אותו שנאמר "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"

כך שזה לא רק מהר"ל.

אבל זה לא סתירה לרמח"ל בכלל!

המשנה מלמדת אותנו את עיקר תפקידינו בעולמנו, ואת עיקר תכלית כל המצוות. כל מה שאנחנו מקשיהים להלכה זה כדי לכבד את הקב"ה "שציויתי ונעשה רצוני".

זה מה שידעו כל היהודים כל הדורות מהמשנה.

בזוהר מבואר הטעם שכתוב ברמח"ל -שהעולם נברא כדי להיטיב, והקב"ה מצווה עלינו מצוות כדי שיוכל להיטיב לנו, וזה היה ידוע במשך שנים רק ליודעי ח"נ כי זה לא עיקר היהדות, זה סוד בקבלה שמדבר על המטרה הפנימית של הבריאה.

ואני אנסה לבאר איך מתחברים השניים:

אני אנסה לצייר את זה בצורה ציורית

עיקר המטרה של הקב"ה היתה לתת לנו, אז הוא יצר עולם, עם נשמות, והתחיל להעניק להם.

ונוצרה בעיה, שאנשים הרגישו לא נעים, כאילו הם מקבלים בחסד ולא בזכות, והם כמו "מקבצים נדבות" (בלשון הזוהר "נהמא דכיסופא")

אז הקב"ה ראה שזה מפריע לאנשים, אז הוא אמר להם - טוב, אז תשלמו לי!

והוא נתן להם כסף, ואמר להם לשלם לו על כל הנאה.

ונוצרה בעיה חדשה, שאנשים אמרו - "זה לא שווה, אתה נתת לנו את הכסף מלכתחילה, אז עדיין אנחנו מקבלים נדבות כשאנחנו משלמים לך"

אז הקב"ה אמר "בסדר, אז צאו לעבוד, וכך תרויחו כסף ותשלמו לי", אלא שאין אצל מי לעבוד!

אז הקב"ה אמר "טוב אז תעבדו אצלי, ואני אשלם לכם, וכך תוכלו לשלם לי"

אבל היתה בעיה מה נעבוד אצל הקב"ה, הר אין מה לתת לו.

וחשב הקב"ה על רעיון אחר - תעשו עבודות יזומות בשבילי, ובאמת אין לי מה לעשות עם העבודה שלכם, אבל זה נקרא כאילו הענקתם לי כי עשיתם את העבודה בשבילי, והיה לכם קשה לעשות אותה, אז כך תרגישו שהרווחתם את כספכם ביושר.

ממילא כל המטרה בבריאת העולם היא לכבד את הקב"ה, כי רק כך אפשר "לשלם" לו על מה שנקבל ממנו, ודבר אחר לא יכול להיחשב תשלום, ונישאר עם הרגשה של קבצנים.

ה׳ הוא אין סופי, להוריד את הנקודה המפרידה ולהוסיף פסיק אחרי סופי, תודה..

אם זה לא כבד, 

[הסבר השיטה שהמצוות גזרות מצד ה'] אבל מדברי חכמים נראה, שאין לומר כי המצוות שנתן השם יתברך בשביל המקבל שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך, הגוזר על עמו גזירות כמו מלך הגוזר גזירה על עמו.
אף כי האמת ימשך מזה, מצד שהוא מקיים הגזירה שגזר עליו הטוב וההצלחה שאין אחריה הצלחה. מכל מקום אין התחלת הגזירה שנתנה לטוב אל המקבל. ומה שאמר הכתוב (דברים ו') ויצוונו ה' אלוהינו לעשות החוקים האלה לטוב לנו, אין הפירוש שהוא יתברך ציווה המצוות בשביל להטיב לנו, שאין זה כך, רק הוא יתברך ציווה עלינו, כמלך הגוזר, רק שהגזירה הזאת היא לטוב לנו לחיותנו כיום הזה אם נקיים המצוות. ולא שתחילת הגזירה הוא לטוב לנו.

ומה שאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם וכו', פירוש: כי בשביל שיש להם הרבה גזירות, בשביל כך יש הרבה זכויות. ודבר זה מוסכם בגמרא בכמה מקומות, והוא עיקר שורש גדול בגמרא, עליו נבנו כמה הלכות שאמרו במקומות הרבה, מצוות התורה לאו ליהנות נתנו אלא בשביל גזירות נתנו.

ולפיכך אמרו (ראש השנה כ"ח א)

המודר הנאה מן השופר מותר לתקוע בו,
והמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו,
והמודר הנאה מן המעין טובל בו טבילת מצווה,

וכהנה רבות בגמרא. והטעם בכולם, מפני שמצוות התורה לא ניתנו ליהנות בעולם הזה, רק לעול על האדם.

ואל תאמר כי פירוש לאו ליהנות בעולם הזה, רק לטוב לנו לעולם הבא, דאם היה תחילת נתינת המצווה לישראל להטיב להם בעולם הבא, אם כן מצוות ליהנות נתנו; ואם הדבר הוא כמו שפירש הרמב"ן ז"ל שתחילת המצווה היא לטוב לנו, אם כן לא היה הדין הזה כך שיהיה מותר לתקוע לו תקיעה של מצווה והוא מודר הנאה ממנו. אבל בודאי המצווה עלינו כמלך הגוזר על עמו, וכמו שבארנו, ולכך אמר שמותר בכל אלה.

ואם נכספה נפשך לומר כי מצוות השם יתברך עלינו לטוב לנו כל הימים, כפשט הכתוב ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, נוכל לומר כך. אבל באופן הזה שיהיה דבר זה גם כן בגזירה, ולא כמו מי שרוצה להטיב לאחד ואם אינו רוצה לקבל הגזירה אז המקבל יכול להיפטר. על דרך (יומא ס"ט ב): כלום נתת לנו רק לקבל שכר לא איהו בעינא ולא שכרו בעינא, שדבר זה אינו רק שהטוב ההוא בעצמו גזירה על ישראל.
ויהיה פירוש ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו וגו', כי השם יתברך גזר עלינו המצוות מפני שגזר עלינו הטוב. ומכל מקום, כיון שהטוב הזה הוא גזירה בעל כורחו של אדם, יאמר בזה מצוות לאו ליהנות נתנו, כי לא נתנו על דעת המקבל.
ובשביל כך המצוות הם עול על האדם.

שכתוב שהשם צריך אותנו?

מהמקור יוצא שהמצוות לא ניתנו להנאה/ גם אם סופם הנאה- היא לא בבחירתינו האם לקבלה או לא ,אלא שזאת גזירת מלך- השם גזר שנהיה מצווים ונקבל על כך שכר, אבל אין המשמעות שזה לאיזשהו צורך של השם.

ז"א גם אם המצוות לא ניתנו להנאתינו הן לטובתינו למרות שזה לא בבחירתינו (לקבלן עלינו ולקבל שכרן), ועדיין אין פירושו שהן לצורך השם.

אך הוא רצה להיות צריך אותנו, ולכן הוא באמת צריך אותנו.

כח הגבול בבלתי מוגבל (עיין שרשור מקביל אחר שכתבתי קצת בזה).

ואין זה סותר לדברי הרמח"ל אלא משלימם, שהרי הקושייה מפורסמת

על המהלך העוד יותר מפורסם שחוזר על עצמו בכמה מספריו של הרמח"ל

באשר למטרת הבריאה: הקב"ה הוא טוב > דרך הטוב להיטיב > כדי להיטיב

צריך שיהיו מקבלי הטבה בעלי רצון לקבל. ועל זה נשאלת השאלה:

לפי זה נמצא שבאמת מטרת הבריאה הייתה בשביל הקב"ה שהרי

היה צריך לבטא את טובו!

ובדברי המהר"ל (שנתמכים ע"י הרבה מ מפשוטי המקראות ודברי חז"ל)

נשלמים הדברים, שבעצם המטרה הייתה להיטיב, אך מטרת העל הייתה

למענו, ואין זה חסרון משום שרצה להיות צריך.

והמילה הזאת מופיעה מאד אצל רמח"ל.

גם ברמח"ל וגם ברמב"ם מבואר באריכות שאין לנו מידע אמיתי על אלוקים עצמו, אלא רק על פעולותיו.

כך שהקב"ה "כביכול" הגביל את עצמו, ו"כביכול" צריך אותנו.

תסתכל מה כתבתי לעיל, ותראה שכתבתי דברים רומים לדבריך אבל התמקדתי יותר בהרגשה שלנו ולו בהקב"ה עצמו.

אתה צודק שאם "באמת" הקב"ה צריך אותנו, יש הרבה פחות הרגשה של משחק, ויותר באמת "שילמנו" על מה שקיבלנו, אבל אני חושב שזה יומרני לקבוע שהקב"ה "באמת" הגביל את עצמו (מלבד מה שלא ברור שתיתכן מציאות כזאת שהקב"ה יהיה מוגבל, וכמו שבטח הארכת באותו שירשור עלום)

(אני מניח שאתה מסכים איתי וזאת שאלה של ניסוח)

ב"ה

בוקר נחמד!

ער מ5וחצי בערך..

"מה אני עושה פה לא יודע.."

"יום שישי הגיע ומטוב חלקי.."

שיהיה יום שישי שמח(=

שאת כל ההכנות נסיים בזמן!

גררר

אנחנו בדור הגאולה, דור שהדמיון הרבה יותר חזק ומתפתח כהכנה לשלב הנבואה, בע"ה . (שמעתי בשיעור אך לא זכור לי המקור) ולכן מאחר והדמיון מפותח אז גם מחפשים עולמות דמיוניים בספרות, גם שם הם מתפתחים יותר, באופן כללי, מאשר בדורות עברו.  זו התשובה הרעיונית רוחנית

תשובה פשוטה יותר- ספר בא כדי לנקות את הראש ולעיתים גם לברוח. בתכנים דמיוניים זה לברוח הכי רחוק שאפשר, אפילו עד אחרי החלל

מעבודתי עם ילדים, יש להם כאלה רעיונות ומחשבות שלא ברור מאיפה זה בא. ואולי זה השפעת הטלויזיה ומה שמכניסים להם בראש משחקי המחשב וכ"ו. ואולי הספרים הללו מפתחים כבר את מה שנמצא להם בראש קודם. לכן הם מוצאים בזה הרבה עניין, פיתוח הדמיון הקיים כבר, ואולי משהו שמעבר לעולם היומיומי, צבעוני ומרתק יותר. (קצת קשור לתשובה הראשונה)

ותשובה הכי פשוטה- פשוט אוהבים את זה, סגנון

ורוצים לקלקל גם אותו??!!

אם אתה לא אוהב דמיון - תשמח! אתה יודע כמה בזבוז זמן זה? (מניסיון)

אתה מזכיר לי סיפור על מישהו שחלם שמי שיאכל מהתבואה של השנה הבאה ישתגע, והוא נזהר לא לאכול, ומצא את עצמו הנורמלי היחיד בעולם, והוא הרגיש מאד בודד, אז הוא החליט גם הוא לאכול מהתבואה ולהשתגע, ורק שם לעצמו סימן כדי לזכור שהוא משוגע.

(אתה בטוח מכיר, אבל פירטתי בשביל מי שלא מכיר)

סיפורי מעשיות (ברסלב) המשל מהתבואה (התבואה המשוגעת) (מויקיטקסט)

יש סוגים שונים של דמיון. למשל, בכוזרי לפי הזכור לי מוזכר שדימוי של מעמד הר סיני זה שימוש לטובה בכוח הדמיון. וזה לא תוכן מומצא.

לימוד של אסטרונומיה או תחומים אחרים שדורשים יכולת חשיבה חזותית טובה - זה גם שכלול של כוח הדמיון.

על איזה סוג דמיון הרב קוק מדבר?

"דמיוניים"?

אני מסכימה איתך אם הכוונה לדברים שלא יכולים לקרות במציאות.

אני לא יודעת אם יש תועלת משמעותית למה שיצמח מתכנים דמיוניים. משהו יודע? קצת מופרך להוכיח את זה..

ר' ישראל סלנטר באיגרת המוסר מתייחס לדימיון כחלק מכוחות היצר הרע.

אבל כנראה שלא מדובר על אותו דמיון.

בקיצור, צריך עבודה מקיפה על הדמיון, מהו בדיוק, ואיך ההתייחסות התורנית אליו

(שורה אחרונה)

מדמה טהור הוא הבסיס לנבואה.

הדמיון הוא כח כלשהו שקיים בנפש. יש כאלו שיותר מרגישים חיבור לכח הזה ,ויש כאלו שפחות.

אותי מעניין מאוד (פעם ממש חשבתי על זה) -מה זה בדיוק כח הדמיון- ערבוב של שכל ורגש?

וגם אני זוכרת שקראתי שהרמב"ם מדגיש (נראה לי בספר שמונה פרקים") שאדם לעולם יכול לדמיין רק ממה שמוכר לו במציאות: לדוגמא: אם אדם מדמיין מפלצת עם 3 עיניים ,זה חייב להתבסס על זה שהוא מכיר את המושג "עיניים", וה"נפלצת" שלו מן הסתם תדמה לבעל חיים כלשהו שהוא ראה. אי אפשר לדמיין משהו שאין לו איזשהו בסיס מציאותי.

לא כ"כ מתחברת לדברים דמיוניים וב"ה מרגישה שאני לא מפסידה כלום

תאמינו לי,החיים מספיק מעניינים

רק צריך לפתוח את העיניים

אז תנסה, אם אתה נהנה, מעולה 

אם לא, אל תכריח את עצמך

או שלא.....

הארי פוטר הסביר לי הרבה דברים שלהבדיל מוזכרים במקורות שלנו...

סוהרסנים, שואבים שמחה וחיוביות כמו ״מזיקים״ שניזונים מהשליליות .....

לוידעת אם הבנתם, אבל לי הספר הסביר הרבה דברים ״מופשטים קבליים״

מסתבר שכל הפנטזיה מבוססת על היוונים וכו.... והם שאבו את ״רוחניותם״ מחכמי ישראל

אזי, הכל יונק ושואב מן הקודש

הארי פוטר הוא ספר נוצרי מאד, עם מוסר נוצרי ומיתולוגיה נוצרית חזקה מאד.

אני גם לא אוהבת ספרים דמיוניים (רק להארי פוטר יש פינה חמה מאוד בלבי  ), משחקי מחשב, אוהבת לחיות את המציאות מסביבי.

אני חושבת שהחיבה לפנטזיה היא הנטייה של הבנאדם למצוא מפלט מהחיים וממה שהם מזמנים- במשהו רחוק, תלוש, מענין, מרגש...

אתה לא מפסיד כלום. אני בטוחה שגם לך יש את דרכיך שלך לברוח לאנשהו בעת הצורך...

והסבר, והוא כבר יטפל.

ולא, לא הייתי מעירה.

|שמחה על קפיצת הדרך|

אתה מביא כל מיני מצבים בחיים

יש כבישים שמסוכן לנהוג בהם במהירויות כאלה

יש כבישים שהחוק אוסר לנהוג בהם במהירויות כאלה

מסוכן  זה עניין אמיתי, והייתי יורד

לגבי החוק - עניין שלו אם יתפס

(כל זה לא מהווה המלצה לנהיגה במהירויות בלתי חוקיות, אבל כן מהווה המלצה להשקיע כסף כדי שכבישים יהיו מהסוג השני ולא מהסוג הראשון)

למרות שאני חושב שרוב התאונות לא קורות בגלל מהירות אלא בגלל טעויות אנוש או תקלות..

קצת בעייה לרדת כשאין לך איפה

אני גם בעד להעלות את מהירות הנסיעה, צריך להרחיב את כביש 6 ובכיף אפשר ליסוע בו על 150-160

עקרונית טכנית אתה באמת צודק - אם למעשה על כביש שבאמת בנוי למהירות 150 קמ"ש, כולם היו נוסעים 150 קמ"ש או בסביבות - אז באמת זה יכול להיות בסדר - הבעייה היא כשהחוק מגביל, והרוב המוחלט כ-ן נשמעים לחוק ברמה כזאת או אחרת - אז נכון, עדיין חורגים, אבל כולם חורגים פחות או יותר באותה מהירות - אז היחס נשאר. ברגע שמישהו אחד, נוסע ב40 קילומטרים יותר מהר מכל השאר - הוא משבש את התפיסה שלו ושל שאר הנהגים...הוא פוגע ביכולת אומד המהירות והמרחק - כי הוא שונה מכולם. 

כלומר - אדם צריך להתאים את הנהיגה שלו לנוהגים שסביבו. נניח לרגע מצב היפוטתי שבו 98 אחוז מהנוהגים בכביש החליטו משום מה - השתגעו, החליטו - לנסוע במקום ה90 קמ"ש שמותר - לנסוע 50/40 קמ"ש. איטיות משוועת במונחים של כביש מהיר. האם זה אומר שאם תיסע עכשיו במהירות 100 קמ"ש (שהיא מהירות סבירה ועדיין לא יעצרו אותך בכביש של 90 קמ"ש) תצא יותר גבר? לא - תצא אידיוט (ואני כמובן לא מדבר עליך, אלא על מקרה כזה... ) - כי למרות שאתה נוסע במהירות הרגילה לכביש - אתה מסכן את עצמך ואת האחרים, במהירות החריגה מהמהירות שכל השאר נוהגים בה. 

פעם אחת ביקשתי לדרת באמצע כפר ערבי,

בתואנה ש"יש לי אשה וילדים והם מחכים לי"

ורק אז הנהג התעשת.

למרות שאמא שלי תמיד אמרה לי לבקש מהנהג ולרדת איפשהו... אם זה בכביש 6 אז זה לא נורא. בכבישים אחרים הייתי מרגיש דרוך אבל לא מעיר.

היה כשראיתי טרמפיסט שהחיים נהרסו לו בטרמפ שלקח...  ונהרסו זאת עוד מילה יפה.

אז הוא עושה לך טובה?

מקווה בשבילך שלא.

[ועוד כותבת את זה אחת שלא לוקחת טרמפים]

לסיים במצב שבו הוא סיים[לא רוצה להרחיב מחשש שמכירים אותו] זה ממש ממש לא טובה!

[לא קשור לתקציב, אין לי צורך לנסוע בטרמפים- עניין של אזור מגורים, אבל אני גם חסרת ביטחון לגבי מוניות, אוטובוסים וכו'.... לכן הבנתי שאני מעדיפה לסמוך רק על עצמי בכבישים.. ועדיין משתמשת בכל אלה].

כלומר, במצב כזה באמת עדיף שלא יעשה טובה, זאת מהירות מוגזמת לקבלת החלטות בכביש לדעתי...גם אם הוא ריק... לכי תדעי מי או מה יצוץ

שלא הגיוני שרק לכבודי הוא נוסע כל כך מהר.

מסתבר שהוא תמיד כך, ובינתיים עדיין לא קרה לו כלום.

למה דוקא היום הוא יעשה תאונה?

אבל זה לא היה 160/170 אלא יותר לאט.

אני מקווה שבמהירויות כל כך גבוהות היה לי את האומץ להעיר לו.

אין לו זכות להרוג אותי רק בגלל שהוא עשה לי טובה.

אבל הייתי אומרת תהילים כל הדרך בתקווה להגיע בשלום (קרה לי יותר מדי פעמים)

קצת בעייתי, א"א לרדת סתם ככה באמצע שום מקום, כמובן שמלכתחילה לא הייתי עולה עם נהג כזה..

ובמציאות שתיארת- לא ברור בכלל

עליתי עם עוד 3 חברים לטרמפ (יענו מילינו את כל האוטו הקטן חוץ מהנהג) ואני ישבתי מקדימה. הנהג נסע דרך שבסביר לוקחת 45 דקות - ב20 דקות! אני אומר לכם - הסתכלתי כל הזמן על מחוג המהירות מזווית העיין, והנהג לא ירד אף פעם מ150!!! ויותר מזה - היה נראה כאילו הוא נהג מרוצים - כל מכונית שהייתה לפניו, היה חייב לעקוף אותה.

שיקשקתי מפחד, אבל לרדת לבד באמצע הדרך ממש לא רציתי, כי אני לא תופס טרמפים לבד, ולתכנן עם החבר'ה שכולנו יורדים לא יכולתי, כי הייתי מקדימה.

הגענו ליעד, ואז הוא מסתכל עלינו בחיוך כזה ואומר "מזל שלא תפסה אותנו משטרה, מה?" .רציתי לצעוק עליו: " איזה מזל! הלוואי היו תופסים אותך שוללים לך את הרישיון, י'מופרע!"

זה הפחד בטרמפים - שאתה לא יודע למי אתה עולה ולא תמיד אפשר לרדת בדרך (עלית לכביש 6 ומסתבר שהנהג "קצת שיכור"ולא שמת לב בהתחלה...אופס... וזה רק דוגמה אחת).

ופשוט ביקשתי לרדת בהזדמנות הראשונה

החיים שלי חשובים לי מידי

הרבה כתבו שלא היו מעירים אבל יורדים כמה שיותר מהר

מה אם החיים של הנהג- הוא עושה לכם טובה, אז תחשבו גם עליו ועל אנשים אחרים בכביש

ובלי קשר, כל שנייה במצב כזה זה מסוכן. אם אתם מחליטים לרדת עוד 5 דקות למשל, הרבה דברים יכולים לקרות בזמן הזה. מספיק שמישהו יסטה קצת והוא לא יוכל להגיב נכון.