היא ישבה על המיטה שלה, וקיפלה את בגדיה הנקיים למשעי. החדר שלה עוד היה הפוך וספרי הלימוד קראו אליה מהמדף, דורשים יחס מינימילי.
צלצול טלפון קטע את הרהוריה. זאת הייתה הודיה.
"היי מותק, מה שלומך?" הודיה קראה בהתרגשות מהעבר השני.
שירה קפאה לרגע. מה שלומה..?? טוב? לא טוב?
"אני בדיוק בסדר" השיבה להודיה. והן סיימו לבסוף את השיחה באיחולי שבת שלום לבביים.
שירה הכניזה את בגדיה לארון בחדרה, ממיינת אותם לערמות מסודרות, ומנסה אגב כך לסדר את מחשבותיה. מה נשמע איתי ? השאלה מציקה לה.
שבת מגיעה. הסיגריות רחוקות ממנה, והיא מרגישה הקלה עצומה, מודה לה' על השבת, בה היא משוחררת מכבלי העולם הזה. אז נכון שהיא יורקת דם כל שבת כדי שהכל יעבוד כמו שצריך, וההורים לוחצים וכועסים על כל טעות, אבל עכשיו שבת. זהו.
שירה פותחת סידור, ומקדישה את תפילה לרפואתם של אנשים רבים. כואב לה שהם חולים, היא רוצה שיבריאו. בסיום התפילה היא מנשקת את הסידור וניגשת לחתוך ירקות לסלט ולערוך שולחן. היא מתגעגעת לחברות שלה. ביום חול הן קרובות יותר, מרחק שיחה או הודעה, ואילו בשבת המרחק מוחשי כל כך. והיא לבד בבית עויין, שהוא הבית דלה.
היא מנסה לעודד את עצמה, מזכירה לעצמה את הציון שקיבלה במבחן האחרון ושהפתיע אותה לטובה. היא מספרת על כך לאמה בהתלהבות, ולהפתעתה, אחותה הקטנה מתעניינת. "כמה קיבלת?" היא שואלת, ואחר כך מגיבה"יפה, בהצלחה בהמשך". שירה המומה. אחותה מדברת איתה! היא מעודדת אותה! מתחשק להה לפצוח בריקוד ולחבק את אחותה שבשנים האחרונות התרחקה ממנה לבלי היכר.
לבסוף השבת תיגמר היא יודעת את זה. אבל נותנת לקסם להימשך עוד קצת.. כי בשבילה שבת זה הפסקה, מנוחה.
זה גם געגוע, ואהבה למי שרחוק. שבת זה זמן לקשר, לחיבור. שבת היא המתנה שלנו. ושירה סמחה שהיא לא וויתרה על השתייכותה למתנה הזאת, גם כשהיא קשה.
שבת שלום!!!!
)
. 
~~~~~סקר~~~~~
) 
)
חח
