למדתי היום בספר באר שבע (אחד האחרונים לפני המגן אברהם) שכתב שאף על פי שמעיקר הדין "קול באישה ערוה" הוא רק בשיר ששל אישה, מידת חסידות שאישה תקפיד שלא ישמע קולה כלל. פשט כשיש גברים באזור שלא תדבר וקולה לא יישמע.
ברור שזאת מידת חסידות ממש קשה בימינו, ואין בזה חיוב, אבל התווכחנו אם יש ענין לומר את זה לנשים.
הרי חייב אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב", אדם צריך לחיות עם שאיפות, ולדעת שהיה הכי טוב אם היינו בדרגה הזאת, ואם אפשר, לפעמים להקפיד על זה, לפחות חלקית.
ויש שטענו שהנשים שלנו מתקוממות לשמוע כזה דבר, וזה רק מרחיק אותן.
אני מניח שיש כאלה ויש כאלה, אצלי אישית אשתי התחברה לזה, ואמרה שטוב שיהיה שאיפות.
מה דעתכם
)
|נעלב|