פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1870)

לנדנדה כזאת בצורת עיגול שאפשר לשכב עליה?

תהני לך

חח הייתי יחפה כי הכנסתי את הסנדל לבוץ בטעות.. ומשום מה זה גרם לקושי לרדת.. מפה לשם התהפכתי באלגנטיות ופשוט התיישבתי על רצפת הפארק.. =)

מזל שהיה מאוחר בלילה ומי שראה אותי היו רק כמה ערסים קטנים וגם החברות התומכות P=

לא מתעסקים עם תוקפו וכו'.

עם כל הטרטורים עד 100 שערים..

(מדובר בעדכון פרופיל סטודנט.)

להוציא חדש עולה כסף, וזה לא משתלם - זה אותו זמן המתנה.

...

עדיף ללכת למקום שבו אין תור, מאשר לחכות בתור 3 שעות, לא?

צריך גם אישור לימודים? כרטיס סטודנט לא מספיק?

תודה.

כזה שלא צריך לקנות במיוחד, אלא מקבלים

(או שיש מקומות שקונים? )

אבל אפשר לוותר עליו ולקבל החזר כספי מסויים. הבעיה שאח״כ אין הנחות לכלום.

להתחיל מזמן 

למה אתה מחכה? אולי תקתק כבר עניינים?

רק שלא בטוח שתאהבי את מה שאחליט.....

העלונים של המגזר (עולם קטן, מעייני הישועה, מצב הרוח, באהבה ואמונה, גילוי דעת וכ"ו) הם חינמיים..

וידוע לי על הרבה מאוד

מוזמן לשאול על עלון ספציפי אם אתה רוצה

למעשה, אתה יכול אפילו לפנות למקור ראשון, למחלקה הנכונה (תשאל שם), להצהיר שאתה גבאי של בית כנסת מסויים - לתת את שם בית הכנסת, את כתובתך, ומקור ראשון כבר ידאגולחלק לך ביום שישי בבוקר חבילה של עלונים עד הבית, בחינם - גם אםא אתה לא מנוי שלהם. אתה יכול אפילו לבקש בקשות מיוחדות כמו, למשל - שיהיה יחסית הרבה מעייני הישועה בחבילה כי האנשים אוהבים את זה במיוחד בבית כנסת שלך - ועקרונית הם יכולים לעשות את החלוקה הזאת ולהביא לך חבילה שבה מספר מעייני הישועה רב יותר...אבל קח בחשבון שהרבה פעמים המחלק עצמו לא מתחשב במה שכתוב במפורש על החבילה ופשוט שם ליד כל בית חבילה מסויימת ואז לא תקבל את החבילה המדוייקת שלך (בעייה מעצבנת של מחלקים עצלנים, אבל יהיה קשה להתלונן עליהם).

את כל זה אני כותב מניסיון רב שנים מאוד אישי...(לא כמחלק, אלא כבית המקבל... ).

פשוט הרמתי טל' למקר"ש ולאשדיר - שני המפיצים הגדולים, וכל אחד מהם סידר לי 2 חבילות.

הצד של החתן רצו להרוג אותי 

אשדיר זה אלו שהפיצו את החבילה שהייתה של באהבה ואמונה, שבתון וזה - נכון?

אז הם הפסיקו והכל התאחד לחבילה גדולה ושמנה של מקור ראשון.

או שאני טועה בחברה?

אבל מעניין מה שאתה מספר - למה רצו להרוג? הם מהאלה שעלונים לא ייכנסו לביתם?

אל"מ שהשתתף בפינוי ימית בתפקיד בכיר..

הדם שלו כבר  יותר אדום ממתנחל  כמה קילומטרים מערבה..

וזה כזה נורא שאדם נרצח וזה מה שיש לאנשים ישר להגיד.

כמו האנשים העלובים והמסכנים שישר כשהרב עובדיה נפטר דיברו על ה"Cית של גויים".

עליבות נפש, מצטער.

גם אם ביום יום יש מקום כלשהו שניתן לתת להם - אחרי מוות של אדם אין שום זכות מוסרית שבעולם לעשות את זה - קל וחומר אם הוא היה גם "במקרה" חייל שהגן על עמו וארצו שנים ארוכות.

זה פשוט בושה שמתנהגים ככה - תחשבו טיפה על הרגשות של המשפחה אם נניח הם היו שומעים אותך באותו רגע...

זה התנהגות של יהודים? לא משנה מה א-ח-ר-י-ם עושים - אתה צריך להיות עם טקט ולהבין שכן, יש מקרים שבהם יש טאבו על אמירות מסויימות גם אם יש בהן צדק מסויים.

וכן, מהצד המתנחלי של העניין.

ועוד לאחר כמה שנים גירשו אותם מביתם.

וואלקאם טו דה ריאליטי - אני עדיין מבין מתי המקום להגיד משהו ומתי לא.

עם רוב מוחלט של מה שכתבת אני מסכים לחלוטין - אבל זה לא קשור למה שאני כתבתי, שאחרי מוות של אדם, ועוד ישירות אחרי, ועוד כשהוא מת על קדושת הארץ - אין שום מקום בעולם "לטרוח" להזכיר את זה שהיה שותף בפינוי ישובים.זה מחריד ומזעזע ומראה על אטימות רגשית ממדריגה ראשונה לדעתי!!! דיבורים שאולי יש להם מקום אחרי השבעה/החודש/השנה - אין להם מקום כמה שעות אחרי רצח שכזה. (ואני לא אומר שבכלל יש להם מקום, אבל גם אם כן - לא בעיתוי כזה קצר.).

עניינית - אתה חולק על מה שכתבתי עכשיו או לא?

לפחות הבנו אחד את השני עכשיו

אבל האבסורד זועק לשמים שהמקרה הזה קרה כתוצאה מההתרפסות שהתחילה אז.

נקווה שחבריו מהסיירת שיודעים איך לנקום - ינקמו את נקמתו כראוי הפעם - עוד לפני המחבלים יגיעו למחנה נופש

בצבא-שם משפחה.

בבית- בשם שלי.

בבית- שם פרטי

בתיכון- שם משפחה

בישיבה- הרבה מאוד כינויים (אפילו אחד הרבנים היה קורא לי בכינוי לפעמים ) בנוסף לשם ופרטי ושם משפחה.

בצבא- שם משפחה בתוספת קריאות גנאי של צעירים

לק"י

במשפחה- שמות חיבה שקשורים לשם הפרטי.

בשירות- כנ"ל, ובשנים האחרונות גם חברות מהאולפנא התחילו לקרוא לי בשם חיבה..

במכללה- כנ"ל.

חברים - לפעמים בשם משפחה.

חברים מסויימים מאוד - שם פרטי במלעיל או בקיצור. זה בכלל לא מועדף עלי, אבל אני לוקח בחיוך.

נניח בבית ובסביבותיו (משפחה, מושב, אולפנה וכו') השם שלי עם מלרע

ובשירות (לשעבר) במלעל

ויש עוד כל מיני כינויים יחודיים של אנשים יחודיים שמשלבים את השם הפרטי או את שם המשפחה.. 

אבל לרוב בשם =) 

בבית ועם המשפחה לפעמים בכינוי.

הבנות דודה שלי משתמשות בכינוי.

המנהל בעבודה קורא לי בשם משפחה.

אנשים שלא זוכרים את השם שלי קוראים לי אחות של... הבת של...

וכל השאר בשם הפרטי.

לא מגיבה אם קוראים לי בעיוות כלשהו של השם. אף פעם לא קראו לי בשם המשפחה וכינוי מיוחד יש למישהם במשפחה המורחבת פעם ב...

רק עכשיו שמתי לב לעובדה

שאצלי זה הפוך

אני בדר"כ משתמשת בתקציר של השם שלי

אז כשחברות רוצות להשתמש בכינוי חיבה הן משתמשות בשם האמיתי 

וגם מבחינתי,אני מתייחסת לזה ככינוי 

(עובדה שאם משהי לא קשורה  תקרא לי ככה-ארגיש לא בנוח

אבל כשחברה תקרא לי-זה יהיה סבבה לגמרי

(או שמשתמשים בכל מיני תוספות כמו:**** 'קה,***** 'לה...) 

בד"כ בשמי הפרטי (זרובבלה) אנשים שאני ממש אוהבת קוראים לי זרובי... 

כינוי מיוחד, קיצור. מה יכול להיות כבר בגדר "תגובה מענינת"?.. 

בתחנות החיים פעלתי בצורה יזומה בכדי למנוע כל דרך אחרת. 

בבית - לרוב בכינוי שהיה די הרבה שנים שמור להם בלבד (תכף מגיע)

בתיכון בגלל שאחי הגדול למד באותו מקום היו קוראים לנו בשם משפחה - ***הגדול ו***הקטן (למרות שיש מקום לתהות למי הם התכוונו בדיוק כשאמרו הגדול/הקטן ).

בישיבה קראו לי בשם הפרטי ולאחר מעט זמן התחילו לקרוא לי לתדהמתי בכינוי שעד אז היה בלעדי של משפחתי הקרובה - אבל זה תפס שם ממש והפך למותג שלי, אז בסופו של דבר לא התנגדתי

ולאישתי שתהיה בעזרת ה' - אני מניח שיהיו לה הכינויים המיוחדים שלה.

ובגדול, מורים, אנשים בחוץ וזה, קוראים לי בשמי הפרטי (ואחיות בבית חולים - בשתי השמות הפרטיים, ולפעמים זה גורם לבילבול ואני לא שם לב שקראו לי, כי אני לא רגיל שקוראים לי בשתי השמות הפרטיים )

את עוד תהי משהו גדול,ותעזרי להמון..

 זכרי ששוברת אמרה לך את זה!!

אין מילים!!

אני אישית הגעתי לתגלית הזו לפני איזה שנה בערך

ואז אין ברירה אלא לקבל...

כשלא צריך? אסור לדעת לקבל. אסור.

רק צריך למצוא אותם

שמחה בשבילך

רק בזהירות ילדה לא לאבד גבולות, זה יכול להגיע למקומות מכאיבים.

זה החיוך שעשיתי 

שזה-סמיילי עצוב

בהחלט נשמע מבאס

סמיילי עצוב?!!?!!!?

מבוכה אבל משועשעת כזאת, שהבנאדם כזה "טוב..אז...אה..." 

וזה המון, במציאות אני מחייכת חצי חיוך.

מבוכה? לא נראה לי. אולי כמו: "את/ה רואה שזה נכון"... או.. משהו מוכיח כזה, לא'ידעת.

לק"י

אם זה לא אאוטינג..

לק"י

ועכשיו שמתי לב שכתבת שנסיעה ברב קו היא יותר זולה..לא שמתי לב לפרט הזה.

ביטלו את ההפרדה. לפחות חוקית. 

קיבלתי 8, ושמו אותי בסקאלה די גבוה,

זה השוואה לאחרים שבדקו שם, או מדד עצמאי של מחקרים?

מישהו מבין?

(אנגלית לא הצד החזק שלי)

אני 4  

8

ביום חסר התועלת הזה..

נו לפחות זה 

מכורי איפור בפייס,

ויצא לי ראייה מושלמת!

עכשיו סופסוף שאנשים יגידו שכל הצלליות הטורקזיות, החומות, ורודות וסגולות שלי אותו דבר ולמה אני צריכה כ"כ הרבה דומות אז הנה ההוכחה שהבעיה בהם ולא בי.

|עייף|

|מצדיק את ה-8 שלו|

זה בכלל לא לוקח הרבה זמן. קודם כל מעיפים לצדדים את הבולטים, ואז מסדרים אחד אחד, בלי סדר מסוים. בסוף עוברים על הכל ורואים שאין שום דבר בולט לעין.

ממש מעייף הדבר הזה כמעט נרדמתי!!

יש לי עוד סיבה לתלות את זה: השתמשתי בעין אחת (השנייה בלי עדשה, אז היא לא פועלת כרגע, או שכן, אבל רואה מטושטש)....

מה את אופה? משו לשבת?

נוסע שבת לישיבה

מצאתי בפלאפון את התמונה הזו:

הייתה חתונה מהממת!

בנתיים מעבידים את הפסימי שישטוף את הבית לשבת חתן

עכשיו בתנור ומקווה שיצא מזה משהו אכיל 

יש לי שעתיים להשתלט על מה שהולך כאן + לבשל מלא מלא אוכלים

איזה כיף לי, נכון? נכון!

לק"י

אני מוכרחה לסיים היום לפחות חצי מהתלכי"ם.

אמורים להגיש אותם עוד כמה ימים

כמו כוויה מחומר כימי

יש בשום חומר הנקרא "אליצין" (פתחתי את ויפפדיה כדי להזכר איך בדיוק קוראים לו) החומר הזה הוא זה שנותן לשום את התכונות האנטיבקריאלי שבו, אבל במינון גבוה זה יכול גם לפגוע בתאי הגוף, בערך מה שקרה לך.

אבל אל דאגה

זה שום דבר

לא ידעתי שאפשר לקבל כוויות משום

אולי בגלל שאני רגילה רק לחתוך אותו ולא לגרד

רפו"ש

לי זה קורה כשאני מקלף פלפלים חריפים במיוחד, פעם אחת קילפתי ויומיים אח"כ הידיים שלי שרפו-לא נעים בכלל

המבחן אחרון בסמסטר היה היום, יש!!

ושבוע הבא כבר סמסטר חדש

ההא 

זה הולך להיות מתאגר

הנושא- פתוח לבחירתי 

וזה יהיה הוראת עמיתים- כלומר רמה של סטודנטיות... 

וזה מפגש ראשון עם המד"פ 

או שבאמת את יכולה ללמד על כל מה שבא לך, למין הסטוריה אצטקית ועד תכניות החלל של נאס"א - סקירה כלכלית\מדעית?

למשל שאלת צדיק ורע לו

או אמונת תחיית המתים 

או שאלת הגשמת האלוקות 

או ... כל מה שבא לי 

אישית אני לא אקח נושא כ"כ עצום וענק- אלא תת סעיף של משו... 

נראה לי 

למשל, מספרים סיפור על נוח, שהיתה לו גינה, ובגינה שלו הוא גידל דלעות. אך אויה, הגיעו ציפורים, וניקרו את הדלעות שלו, והרסו את גידוליו.

בוקר אחד בהיר, ראו הילדים את נוח סוחב כמה קרשים אל גינתו. "מהם הקרשים הללו?", התפלאו ושאלו את נוח. אך נוח לא ענה... רק שתק וחייך. המשך בהודעה הבאה.

חלפו עשר דקות, והנה נוח חוזר, ובידו הימנית - קלשון ישן ושבור. ובידו השמאלית - חולצה ישנה משובצת בצבעי אדום-כחול. ועל ראשו - כובע קש רחב שוליים.

התפלאו כל הילדים. "לשם מה כל הדברים הללו?", שאל אריאל בקול. אך נוח רק שתק וחייך. הניח נוח את החולצה והקלשון ליד הגדר, והלך לו.

חלפו חמש דקות, והנה חזר נוח ובידו פטיש ומסמרים.

והחל דופק בפטיש ובמסמרים. "דחליל!" קרא דניאל. "נוח בונה דחליל!". ואכן, נוח בנה דחליל. על הדחליל הלביש נוח את החולצה הישנה, לאחת מידיו הצמיד את הקלשון. גם את כובע הקש רחב השוליים הוריד נוח מראשו, וחבש לראש הדחליל.

"עכשיו לא יאכלו הציפורים את הדלעות שלי!" קרא נוח בשמחה.

הם היו רואים אותו בכל בוקר בדרכם לבית הספר, ובצהריים - בדרכם חזרה הביתה.

יום אחד, סיפרה המורה בכיתה על הגשם. היא הסבירה שהצמחים שבגן צומחים בגלל הגשם שיורד. "חשוב מאוד שירד גשם, כדי שהצמחים יגדלו. אנחנו נתפלל על הגשם בכוונה" אמרה המורה.

יש לנו פה סופרת מוכשרת!!!

(תשימי קרדיט, שלא יגנבו את זה ויוציאו כספר)

המשך אחד כי אמרתי, ומי שבא לו להמשיך אח"כ מוזמן... כל מה שכתבתי קודם היה כי נחה עליי הרוח. רוח בירבור ופטפוט

ובכן,

בוקר אחד, התעורר אריאל מקול דפיקות עדינות על החלון שמעל מיטתו. "גשם?", שאל אריאל את עצמו. הוא הזדקף במיטה והתבונן דרך החלון. "גשם!" צעק אריאל. הוא נטל את ידיו ולבש חולצה ומכנסיים שחיכו על הכסא ליד המיטה.

אולי נאייר ונדפיס את זה? 

אני נורא יהיה מהסיפור... 

(רצינית) 

קדימה, את כותבת, דינה מציירת, ועוגי מו"ל.

מי שרוצה להמשיך ולהוציא את הסיפור מבאנליותו מוזמן..

להסביר שצמחים צומחים עד שקוטפים אותם ואחרי שקוטפים אותם הם מתייבשים ואז מפסיקים לצמוח, והדחליל עשוי מצמחים שכבר נקטפו והתייבשו.

אבל נראה לי שבדר"כ הוא עשוי גם מחציר (בציורים, לא יודע איך זה במציאות ).

(למה הבית לא גדל בעקבות הגשם? והילד לא?)

תסבירי לו שדחליל זה כמו אבן, או נעל, או בלטה

שגם אם הם נטועות היטב בקרקע לא יצמח מהן כלום.

ולראות מה קורה

הוא כבר יבין לבד את המסקנה

"מאמין בחי העולמים וזורע"

פעם האמנת שהדחליל יצמח כשתקעת אותו בקרקע?

(ולא, אל תקשיבי לפסימים האלה!)

זה גם כתה א' וגם לא תלמוד תןרה=>

זו שאלה פילוסופית ודוסית ולא לעניין! 

"אופציה זו כלולה במהדורת הפרימיום בלבד. לרכישה הקש כאן"

"שאלה זו כלולה במהדורת ה'תלמוד תורה' בלבד. למענה נא הירשם כאן"

משת"פ למרות שלא הבנתי.

וכצפוי, ניסיתי ללחוץ על "כאן"..

עוגי, איך מתאים לך

הדחליל לא גודל בגשם?

ומותר לדרוש גם לפני נשים

אז הקפאתי אותה והכנאתי משמנת ושתי שוקולד וטחנתי את העוגה לפירורים והוספתי לתערובת יצא משחתי כזה ואפיתי את העוגה כמעט מלא ואז ציפיתי את העוגת שוקולד העשירה בזה ואני אפיתי את זה רבע שעה ומעל אני אעשה או שטרויזל או פירורי ביסקוויטים עם טיפה מרגרינה ...

שהם לא פסוקים רצופים |מנסה|

{ד} וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס:

{יא} וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס:

{יז} וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה:

וישלח העם וישאו משם

או:

"וארון האלוקים נלקחה...."

|מתעצלת לבדוק בתנ"ך|

בפס' יא הסדר הוא שקודם נלקח הארון ואח"כ חפני ופנחס מתו. וכשהמבשר מספר לעלי בפס' יב' הוא משנה את הסדר. ואמרו חז"ל שהוא רצה לומר לעלי את האסונות בהדרגה מהקל לכבד. והיה יותר כואב לעלי על ארון ה' מאשר על בניו.

לזה התכוונת?

למה כתוב "שני בני עלי חפני ופנחס" בכל מקום? לא מספיק פעם אחת להזכיר שהם בניו של עלי? ולמה צריך לכתוב "שניים" בכל פעם? ברור שחפני ופנחס - הרי שניים.

כי בכל הפס' כשמדברים על בני עלי כותבים בני עלי ומשלימים את המשפט ואז מפרשים חפני ופנחס

בשני הפס' האחרונים זה לא בולט כי ההקשר הוא 'מתו' ובפס' הראשון ההקשר הוא 'עם ארון...'

לכאורה קיבלת והסכמת

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t584369#6440279

ואם לשאלה שם יש תשובות בהמשך ואם אינן נראות בעיניך

אז אמור מדוע

עריכה:

אהה! יש לי תירוץ! יש לי הסבר להקדמה הזו. חכו!

המחשב המסכן שלי חזר מתיקון בדיוק הערב, והם שיחקו עם השעון! לפני כן הוא היה מסונכרן

אא"כ מדברים בדברי פסיכומטרי?

קשה להסביר

לק"י

ורק עכשיו הגעתי לעבוד על דברים של העבודה.

ודוקא לא בזבזתי את הזמן הערב יותר מידי..

לק"י

מזל שמחר אני בחופש- הלוואי שאני אשכיל לנצל את היום.

הייתי בחתונה השנה היום.

היה הגדה.

אחלה תזמורת (עמירן דביר, ובהמשך גם ישי לפידות)

אחלה אוכל (גורמה??)

אחלה הפקה,

מליון פרחים!! איזה עיצוב מאלף!!

והשוס הגדול זה שאני מקבלת על זה כסף:

אוווו מאאאייי גאאאד!!!!!

עכשיו אני מבינה למה כולם כולל כולן רוצים להתחתן איתך!! ורק איתך!!

ואני לא מבין מאיפה הגיע הניק הצוהל הזה..

זה החיים שלך, אלו נתוני הפתיחה- ואיתם את צריכה להתמודד ולהצליח.

כל אחד מאיתנו סוחב את החבילה שלו, שבעיניו היא הכבדה ביותר.

ותתפלאי, מותר לך לבכות. את בת.

אם לא נתאמץ לא נדע להעריך

ואם לא נכסוף ונתגעגע לא נדע להוקיר

ואם לא נבכה לא נדע לשמוח

את הכל ה' עשה לטובתנו

חיילים בודדים בעומק שטח האויב

רגעים מיוחדים שאין בהם עזרה רק מזכרון אהבתו

שנוכל לתת לו ולנצח את הקרבות הקשים האלה למענו

להעלות לו ניגון מיוחד מעבודתנו

והוא יחזיר לנו את ניגונו

ונשוב נראהו בנוהו

כי לו נאוה תהילה

חח לא יצאו לי חרוזים. אבל התוכן נכון

נאלמתי דום.

הלוואי ויהיה לך בהצלחה!

כשנשים מבוגרות מתנהגות כמו ...

כמו שכתבת (לא רוצה לחלק תארים)

זה מותיר אותי המומה כל פעם מחדש...

לא יודעת למה אני מתביישת בשבילם

תזכיר לי אחרי שניגמור איתנו - לעבור למגזרים אחרים 

א. ממש לא נראה לי הגיוני

ב. גם אם היו רוצים לעשות דבר כזה (?), איך הם יכולים לדעת לפי השם\ת.ז. (איזה נתון שהיה כתוב שם) את המגזר..?

הצלחה במבחן לא תלויה רק בשכל, אלא גם בריכוז, מצב נפשי, הכנה  - הרבה מאוד גורמים! שברור שהיו בשפל לפי התיאור שלך...