פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1874)

שיהיה בשמחה, בנחת ובטוב.

 

לא ראיתי כזה דבר.

 

אמא זה תמיד עצוב, וגורם לי לבכות גם.

 

אבל בכללי, לראות גבר בוכה יותר נדיר, ולכן נוגע ללב יותר (אתמול הסבא בחופה נשבר ובכה באמצע הברכות. וואי וואי... |בכי מרוגש|

בפרט ביום כיפור

 

שידעו שגם אני בן אדם, ואין מה להתבייש ברגשות.

 

ודווקא אשתי לא מצליחה לבכות, רק מתעצבנת. 

תאמינו לי שזה באסה

מ ע ר י צ ה 

 

|סמיילי סוגד|

אני נשוי...

ןגם אין מה להעריץ אותי.

אם היית יודעת...

לק"י

 

אבל בגלל שבנים נוטים לבכות פחות (לפחות בפומבי), אז יש בזה משו יותר מרגש/ קורע את הלב מלראות בת בוכה.

(לפחות בהכללה גסה, לא מדברת על מקרים ספציפיים).

זה מחזה יותר שכיח זה פחות ממצב

שגבר בוכה ואז זה יכול לצמרר את הנשמה..

אמא שלי כשהיא בוכה מצער, זה קורע לי את הלב. אבל בד"כ, היא בוכה מהתרגשות.
מה שמצחיק, שאני ירשתי את הבכי מאמא שלי.

כי הוא הוא

 

 

בכל 28 שנות חיי אבא שלי בכה אולי פעמיים,

בשמחות, אחרי לחיים, מהתרגשות ותוך כדי ברכות ... 

(כשנולד לו נכד ראשון, תוך כדי שמברך אותו... זה היה מרגש)

לגבי הפעם השנייה אני לא בטוחה, לכם כתבתי אולי פעמיים...

 

אימא שלי בוכה רק אם באמת באמת קרה משהו כואב מידי.

וזה באמת מצמרר וקורע את הלב.

אז לוידת,

 

אפפם לא ראיתי את זה קורה

וגם את אמא שלי ראיתי אולי אולי פעם אחת.

אבל אני מאד אוהב לבכות. כמובן על בימ"ק וכד'

וזה קורע את הלב וזורה את חלקיו ברוח

נדיר כמו אנ'לאידעת מה.

אני בערך מתה

תקשיבו, ריגשתם אותי ממש!!

 

אני בשוק שאתם (כאילו מי שהגיב עד כה) כאלה רגישים 

 

איזה זה כיף, יש תקווה!!!

אני באמת כבר התייאשתי מהם....

מסכנה

 

אולי תחפשי במקומות אחרים

הכל טוב

בן 81 היה במותו

אבי לא מרבה לבכות וכשהוא בוכה יש לי מחנק כזה בגרון של דמעות 

 

לא נראה לי שהוא בכה אי פעם

בגירוש מגוש קטיף

כי שוקולד יותר טעים אז שומרים לסוף!!

כי מצד אחד רוצים לאכול את הטעים ראשון

מצד שני רוצים לאכול אותו אחרון כדי שישאר הטעם שלו בפה

 

מצד שלישי, אורביט מפרסמים שחייבים ללעוס מסטיק אחרי כל אכילה

 

מצד רביעי מילקי זה משמין

מצד חמישי בכל דיטאה חייבים לאכול לפעמים משהו משמין, אחרת נשברים

מצד שישי יש כאלה שיעדיפו משהו אחר, כי אם כבר משהו משמין, אז עד הסוף

מצד שביעי, זה לא בריא להתפרע עם האוכל, כי נפש בריאה בגוף בריא

מצד שמיני, זה לא טעים אוכל טבעוני

מצד תשיעי, זה גם יקר

מצד עשירי, על בריאות לא מתפשרים!

מצד אחד עשריאי, אין לי מושג איך קוראים לשאר המספרים

מעניין מאיפה נפלה עליך ההשראה הבריאותית הזו..... אההםם 

 

 

בכמ, בקשר לסקר, כמו שנפשי אמר, אם כבר משהו לא בריא, אז יותר שווה!!

 

ואם בכ״ז אתם שואלים אז הייתי אוכלת רק תחום כי בווניל לא הייתי נוגעת 

 

אולי רק בקצפת....

או כמו שאמרו... את הקצפת

ובמילקי אני לא אוהבת וניל.

הרי החסרתי משהו שהוא רצה שאכתוב...

ופה ושם הוא הוריד על דקויות קטנוניות. אבל בכ״ז אלו היו טעויות, גם אם מזעריות.

(כתבתי למשל שמאורע קרה 100 שנה אחרי משהו, והוא דייק ל-102. או כתבתי שמשהו התרחש בשנת 146, והוא תיקן ל149.
אוף!!!)

שאפתי למאה, והייתי בטוחה ממש שגם אקבל אותו.

100

 

אם את יודעת שזה לא פיר, אין הבדל ביני לבינו!

קחי את זה כאילו הוא נתן לך את המאה. הרי את יודעת את האמת, אז מה את צריכה ציונים מאחרים

 

ואני לא ציני חס ושלום

אני באמת מתכוין שחבל שתאכלי את הלב על טפשות של אחרים

אני צריכה ממוצע מעל 85 כדי להשיג מעבר ישיר לתואר שני (או ממוצע 90 בעצם? כשאתקרב לגשר אברר יותר)

ודמיונות שווא לא יעזרו לי...

(סורי על הכבדות
ותודה על נסיון העידוד )

במחלקה את צריכה בעיקר רצון...

יתנו לך גם אם הממוצע הוא פחות מ-85...הרבה פחות.

 

 

ל-א לעשות אצל המרצה הזה מבחנים!!!!

לפעמים זה יכול להעלות לך בכמה נקודות..

ומרצים ממש שונאים ערעורים של "הורדת לי מדיי נקודות עבור טעות מסוג כזה".

אמורים לערער רק אם צדקת, והמרצה לא ראה\התבלבל או טעות בחישוב הניקוד.

להוריד נקודות על הפרש של 102 שנה במקום 100, זה נראה מוגזם...

(עוד מילא לתקן שנת התרחשות, כשאת מציינת מספר שאמור להיות מדוייק - 146, ל-149. לא שעל זה נראה לי מוצדק להוריד נקודות! אבל הפרש של מאה למאה ושתיים... קצת הגזים)

 

חושבת כמוך בעניין הערעור - אין לדעתי מה לערער... כמה שזה מרגיז.

 

העלית לי זכרונות... כמה סיפורי מבחנים:

 מבחן אחד של מרצה א', שהוא מאוד קפדן, ומחפש על מה להוריד. הממוצע היה מאוד נמוך - אנשים שמחו אם הם עברו.

ראיתי את הצילום של המבחן, ולא הבנתי מדוע ירדו לי נקודות באחת השאלות. זה היה די הרבה - משהו כמו 10 נק'. בראש הדף היה כתוב משהו לא ברור, כמו: "קשה לקרוא". אוקיי... לא חשבתי שזה קשור לנקודות שירדו.

הגשתי ערעור, ואליו צירפתי את תשובתי מוקלדת - מועתקת מילה במילה ממחברת הבחינה, כדי שאולי זה יסיייע לבדיקת הערעור (הרי המרצה כתב שהיה לו קשה לקרוא את כתב ידי).  בתשובה לערעור המרצה כתב שתשובתי נכונה ומדוייקת, אבל הוא לא הבין את כתב ידי, והיה צריך לנחש שהתשובה נכונה. שאני צריכה לשמוח שנתן לי ניקוד חלקי, ושלא מגיע ניקוד מעבר לזה. (אבל כבר קראת שוב בערעור וראית עכשיו בלי "לנחש" שהתשובה נכונה, מה אכפת לך להעלות?..). ניסיתי לערער בדרגים גבוהים יותר - לא עזר. לא נורא...

 

 מבחן שני. המרצה נכנס באמצע המבחן, ואומר על אחד הסעיפים שהוא "סעיף בונוס, כלומר, אפשר לקבל 90 גם בלי לעשות אותו". ניסוח קצת מוזר, נכון? אבל בונוס זה בונוס. לא עשיתי את הסעיף. והתברר שהמכסימום שאפשר לקבל אם לא עושים אותו, זה 90.

 

 מבחן שלישי - סיפור הרבה יותר טרי. אותו מרצה א' מהמבחן הראשון. קורס בחירה, כאן המבחן ממש קל (בניגוד למבחן הקודם שהיה מבחן רציני). אבל איך הוא בודק מבחנים - כבר הבנתם. היתה שאלה אחת שאפשר היה להבין בדרך שונה ממה שהוא התכוון. אני ועוד מישהי אחת לפחות הבנו בצורה כזו. אמרנו לו את זה במבחן (לשנות ייקח זמן...). הוא אמר שנכתוב את זה במחברת התשובות וזה יהיה בסדר. בסוף הוא הוריד על זה חמש נקודות.

ממה שמצפים ממנו ביציאה מהמבחן, פעם גם יצאתי בתחושה של 90 וקיבלתי 41 ככה זה אצלינו, הספקתי כבר להתרגל.

ולדרוש הסבר.
כי ככה הוא שולל ממך את הזכות לערער עליו!


אוף כבר עם המרצים של היום...

שווה את זה?

רק שאין סיכוי שיתקבל.

ואני לא יודע אם יש על מה לערער אן אני לא יודע על מה הורד.

(ואתה לא ידעת שניתן לכתוב מגילות בעיר עור טכני?)

אל תשקע בעצבות ובחוסר הערכה עצמית בתוך עצמך זה רק מרחיק חברים אח"כ.

תיזום טיולים וכדו' ותתברג פנימה.

אבל באמת שהכי חשוב זה שתדע להיות שמח גם עם עצמך לבד. משהו שמהנה אותך לעשות. לימוד תורה, התנדבות, קריאת ספרים וכדו'. ה' הוא החבר האמיתי שלנו (רש"י שבת לג.). דבר שאתה אוהב לעשות זה איפה שאתה פוגש אותו

ממילא כבר יימשכו אליך כולם.

בהצלחה!

אה, וכמובן שכולנו חברים שלך

לפעמים אנחנו משדרים ריחוק ולכן נוצרת תחושת הבדידות.
אתה אומר שאתה יוזם. אז אולי תנסה למצוא חברים אחרים מהסביבה הבייתית ולאו דווקא מהישיבה.

ובדידות זה לא בהכרח משהו רע. לפעמים טוב להיות עם עצמך.

אני מזדהה איתך גם לי יש הרגשה של לבד בתקופה האחרונה,

עד כדי כך שאפילו אם אני נמצאת בקבוצה או פעילות כלשהיא אני מרגישה מרוחקת נפשית 

 ובנימה אופטימית אסיים בכך שאומר שזה קורה לכולם וזה תקופה שבע"ה תעבור;)   

ומישו אמר שיתקשר אלי עוד שעה וכבר עברה לה שעה וחצי..
ואני עייפה...!

לישון נורמלי היום?
מי החוצנף שלא התקשר?
תני לי תמספר שלו

נראה לי הפעם אוותר על המי ער.
יאללה תארגנו משחק אני אצטרף בבוקר בע"ה

אתקפל עוד מעט...

זה טוב כשעמם, טוב מאוד! אז שלום שלום לעצומה, כן?

אם יש מטלות דחופות, וסיימת אותן- אין לך כל מני דברים קטנים שמחכים שתעשי- כמו סדר על המדף/ארון, דילול בגדים לא משומשים, לבשל משהו טעים,
תחביבם שונים?

לא יודעת. בחיים לא יצא לי לחוש ״שיעמום״.
(גם לא בתור בקופ״ח, נגיד.
תמיד יש מה לראות מסביב, או הגיגים ומחשבות לצוף עליהם בתוך הראש. )

(זה מה שקורה כשמקלידים באייפון ולא מגיהים בטרם שליחה)

נשמע (לאנשים עם דמיון מפותח - נראה שיש לי לפחות את זה) כמו קפה עם קרח (on the rocks)

 

מה שמזכיר לי את עלילות האייס קפה (זוכרת?)

זה כאילו שיכתבת את המחשבות שלי....

 

או הדפסת את מה שאני חושבת.... 

 

(לא משנה הסדר)

 

מגיל 12 עד עכשיו לא חשתי שיעמום....

 

אני ני מתפללת ליום הזה!!!

שאסיים את כל מטלותי ויהיה לי

 

 

מ ש ע מ ם ...... א ו ש ר

מנסיוני אפשר להשתעמם עד מאוד גם כשעסוקים, אבל בדברים - ובכן, משעממים.

חוץ מזה, לא כזה אושר להיות משועמם.

הבאסה הגדולה היא כשמה שצריכים לעשות, קשה לפירוק למטלות מוגדרות. זאת באסה.

זה הגהנום שלי עלי אדמות

תראו אם אנלא אחליט פשוט
שאנלא עושה כלום,רשמית
אז תמיד יש המון מה לעשות.
אתמול הרגשתי שעשיתי מה שאני
מסוגלת טכנית ליום זה.וזהו בא לי
קצת לא לעשות כלום.
מה יש אסור?
כן,התחשק ללי פשוט לא לעשות שומדברררררר.
אז זה מה שעשיתי.אם לא יוזמים פסק
זמן אז זה לא יקרה לבד...

ויש עוד ככ הרבה דברים לעשות.. :/

לפני שעניינים מתגלגלים להם.
מה שנקרא ״אחרי החגים״- הגיע במלוא המשמעות.

מרגש ומפחיד.

וזה אומר שהיום היום האחרון בעבודה, אם העניינים יתגלגלו טוב.
אז נקווה שאני אהיה אפקטיבית ויעילה לפחות כמו אתמול, ושהמצב רוח יהיה טוב! (אמן)

שיהיה יום מוצלח!!

בוקר רע ער(א")ב..

איזה לילה הזוי

עייפה יותר מידי

ואי, תתמכו בי.. בדרך למושב לצים עם עוד בנות במצבי.. יהיה מאוד קשה לא לעשן כשכוולם שם עושות אתזה כל חמש דקות.. וויש מי לאק

את מסוגלת לזה!

הצלחות!!

ביומיים האחרונים נכנסתי למיטה ב23:00!!!

היום בעלי יחזור מאוחר מקניותף, אז ספק אם זה יקרה

אבל הלוואי!!

מה קרה????

הכל בסדר?

ואמא שלי יושבת שבעה והכל נפל עליי ואחות של אבא שלי (דודה שלי) החליטה שהיא באה לנקות ולסדר ולבשל ולכבס לנו את הבית ועכשיו אני עושה כבר את הכל הבית מבריק אני עושה כביסות קניות הכל בסדר שלי בזמן שלי והיא באה ובישלה ואפתה ועשתה ובלגנה ולכלכה מעבירה ביקורת על המנקה או למה הכנת מרק זה מגעיל למה עשית את זה יותר אל תכין מרק !! יואוווו |!!!!!!!!!! כאילו מה נראלך לא מספיק אני מרגיש בשבוע האחרון פליפיני את עוד מוסיפה להרגשה הזאתי עוד ?!!? 

ועד שהכנתי לי קפה היא באה והתחילה ישר למה ככה אתה עושה כביסה חכה אני יגיד לאמא שלך ולמה לא ככה וכמה ביקורת!! היא נשמה אני מת עליה אבל די אין לי כח לזה לא לביקורת שלה ולא לכפיות טובה של אחרים !!

איזה מוכר זה שהדודים נדחפים לחיים..

גם אצלנו לפעמים זה קורה.

פעם הייתי נשברת אבל אחרי עבודה ממושכת למדתי להתעלם מהם..

 

אשרייך שאתה עושה את כל זה 

זה בכלל לא מובן מאליו.

כמו הביקורת ואתה לא יודע ואתה לא בסדר ולמה בישלת ולמה לא ככה ולמה ככה !!!! יואווו ועוד אחי עושה עליי פוזות.. ואבא שלי מצפה שאני יהיה הבשלנית הצמודה שלו ובתוך כל זה אני משלב עבודה ולימודים...

באמת מעצבן..

 

(לי זה קורה כשאני עושה דברים כמובן מאליו למרות שהם בכלל לא!

ואז כשאנחנו לא מעריכים אותם ועושים אותם בהינף יד ובכיף אנשים נהנים מהעובדה ולפעמים מנצלים את זה...)

 

אין לי מה לומר חוץ מלשלוח לך המון כוחות ושבע"ה התקופה תסתיים בקרוב 

היא החליטה שהבית לא מתפקד לומרות שאני קורע את עצמי ... אז בסדר אני לא אמא שלי ולא יכול לקום לארגן לאבא שלי בחמש בבוקר אוכל ושתייה לא מספיק השאר כל מה שאני עושה?!? גם לנקות לסדר לקפל לבשל לא מספיק??? ועוד עאלק היא אומרת לי לא לגעת בכביסה מה היא מצפה שהיא םוצצה את החבלים ושמה עוד מכונה בכביסה שאני לא אשים במייבש שאני אחכה לתלות את הכביסה מחר רק??

פשוט...לא חשוב התקופה תעבור אמא שלי תחזור והכל יהיה בסדר

לאבד קרוב משפחה זה קשה מאוד מאוד,

 

וכל הכבוד לך שאתה בכלל מצליח ככה לתפקד...

 

אני חייבת לציין, שאמא שלך אשה מאוד מיוחדת-

 

כי מהתיאורים שלך זה היה נשמע שאתה ממש כמו אבאמא בבית,

 

אחרי שקראתי על ה5 בבוקר וכל זה- היא באמת טיפוס מיוחד וראוי להערכה מיוחדת..

 

בקשר לדודה-

 

לעניות דעתי, חובה לשים לה גבולות...

 

קודם כל- להציע לה לעשות בעצמה-

 

לא טוב לה מרק? אוקיי, "אנחנו מאוד אוהבים מרק, אבל אם יש לך רעיון לעוד תוספת- את יכולה בשמחה להכין לנו".

 

אחרי הכל- זה אתם אוכלים.

 

הכביסה- תשאל אותה: "אז מי יעשה את זה?" אבל בנחת, כאילו שאתה נורא מתעניין...

 

ואני אומר לך עוד משהו-

 

יש עניין כזה הרבה פעמים, שאחיות של האבא אוהבות להעביר ביקורת על הבית,

 

במיוחד כשזה בית שהאמא מנהלת את התחזוק שלו,

 

ככה שאין לך מה לקחת את זה אישית.

 

ובלי קשר- לנקות לבשל ולכבס- זה המון. זה תפקיד של כמה אנשים.

 

בטח כשאתה עובד ולומד, ובטח כשיש לך עומס רגשי של השבעה בתוך כל זה.

 

אל תתן לביקורת הזאת להיכנס אלייך- כי זה נשמע שאתה עושה מעל ומעבר...

 

אבל מה שכ כדאי- זה שתתחזק בביטחון עצמי שהבית הזה הוא שלך-

 

ומי שיכול לתת הערות (לא בצד הלא מכבד חלילה, אלא בצד האמיתי, של בעל בית- מארח) זה אתה לה.

 

כמו- אם היא מבשלת ומלכלכת- אז להעיר לה בעדינות-

 

תודה רבה על העזרה, אבל אם אפשר לדאוג לנקיון אח"כ, או להכין בבית, כי זה קשה לנו פה כרגע...

 

בשום פנים ואופן לא אמורים לבקר אותך על זה שאתה עוזר..

 

ושהתק' הזו תעבור יחסית בקלות...

 

רק שמחות!!

שהיא מצילה אותך ותלך לנוח קצת אחרי יום מפרך

אל תתרגש מכל מה שהם אומרים..הם רגילים לנורמה מסויימת ששאתה לא יכול לעמוד בה ובצדק(עבודה לימודים)לפי מה שכתבת אתה עושה המון!!הרבה כוחות צדיק!!בשורות טובות!

משתתפת בצערך

 

וה..ביקורת..זה הכי נורא!

מכירה את זה מקרוב..וזה מאד מתסכל ומוציא את כל החשק להשקיע

אבל תשמע, כל הכבוד לך!!!!!!!!

אתה לא עושה את זה בשבילה..וכל הכבוד לך. באמת זה לא מובן מאליו האחריות שאתה נוטל ו..באמת וואוו!! 

 

תהיה חזק..!!!

עוד מילא,לעשות מה שאתה לא חייב
כי אין ברירה ובמקום שיעריכו תאחריות
שלקחת עוד באים בתלונות...
זה כזה מרגיז!
וכל הכבוד לך זה ממש לא ברור מאליו!
שיעבור מהר ובכמה שיותר קלות...

תחזיק מעמד...

סתם היא עיצבנה אותי אבל סיימתי אתמול בלילה והבוקר הכללל ב"ה!!!! זהו שהיא תבוא היום היא לא תעשה כלום!!!

עכשיו אפשר לישון

לא?

וגם מהמחשב הוא לא תמיד מסונכרן...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t582148#6418793

 

אתה ממש עוקב הא?

בזה שאנשים משועממים....

אני מגיב משמע שאני ער.

מתוחכם. תשנו על זה...

כן, כן, אל תזלזלו..

ותגידו לי.. שאלה קשה.. מה עושים עם ציורים ממש מלחיצים של ילדה בת שלוש??
לזרוק? לשמור לפעם אחרת? למסור לידי מישהו? לשרוף? לשכוח? להילחץ?

/משכנע/

לא נראה לי...
זה פשוט ממכר!

שוקל ברצינות להעלות את הסינון של רימון מ"הרמטי" ל"מייל"

כך שאני אהיה חסום לגמרי

אבל מה נעשה אם לא ניכנס לכאן יותר??

 

 

ו.... יש ג'ימייל

שאין לי מושג, איך הגיעו לשם!!! רבנית ציטטה לי את הפסוק "א-לוהיכם וא-לוהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם"!

משנה שעברה 

פה מדובר בכסף שנחת עלי משמים

כדי להרגיש טוב אח"כ כשאני אמצא את זה..|

כדי להרגיש טוב אח"כ כשאני אמצא את זה..|

עכשיו המציאה הבאה שלך בע״ה יהיה קשור לפורום ההוא..... בע״ה

לק"י

 

והקטע היפה היה- שהלכתי לקנות משהו בשביל אחותי, והתלבטתי אם ללכת באותו יום או לדחות.

בסוף הלכתי באותו יום ומצאתי את הכסף.

ממש מתנה מה'

 

כתב חידה

מוצפן

תתני לו לראות- ולו רק שיהנה מהידע.... 

התלהבתי מהגילוי והקישור (וזה שזה כל-כך קצר, ואנחנו הסתבכנו), ועשיתי מזה קצת מדיי טרגדיה בשורה האחרונה של ההודעה...

...

לא סתם נעלמים וחוזרים פתאום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

<צ>

|מתלבט איזה סמיילי לתקוע פה|

אפשר לעזור...?