פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1880)

גם בי עוברות כאלו מחשות כשעושים כאלה דברים מעצבנים.

במחשבה שניה הנקמה הזו לא באמת תעזור לי

אבל זה באמת מרגיז

אותי מתסכלים הטלפונים הארורים שכל פעם מריצים אותך לענות כדי שלא יתנתק ואז מהעבר השני: "שלום מדברים מהמטה של.." 

אין לך בושה?

תלכי לקיים את המצווה בשמחה




צ

הצלחות חברה, בחירות טובות!!

 

מיצוי וסיפוק, בנחת, בע"ה!

מדברת לעצמה בגוף שני..

 

כל הכבוד לך תותחית קטנה!

ועוד מפניניה של הגברת..
"מה נראלך שאת עושה?!"
"אז עכשיו פשוט תעשי ככה והנה, הצלחת"..
חחח...

לק"י

 

המון הצלחה!!

בהצלחה רבה!

 

וכל הכבוד!

 

(את עושה לי רגשי אשמה... זה דווקא טוב כנראה)

גם אני ניגשתי בחנוכה אז, זה הפחיד לראות את הסופגניות צצות בצאת חג סוכות...

אני ניגשתי בספטמבר, זה היה מזמן...|נוסטלגי| עדיין לא הייתי בת 17 אפילו

עכשיו הבנתי כמה אני זקנה! ואני עוד מכלה את זמני בפורומים. שלל ביטויי גניחה ואנקה, תאניה ואניה. אני אלך לעשות משהו מועיל. תודה רבה.

זה לחפור על אותו תרגיל ולמחרת פתרת אותו אלי בחמש דקות, והכי גרוע שזה קורה דווקא אחרי מבחן.

אין כאב גדול משל טוב שמנוע מלהופיע. נראלי

לאט לאט תמצאי את המקום שלך

ותוכלי לתרום גם 200% מעצמך!!

 

בהצלחה!!

אוף!!!!

מתי תגמר השנה כבר? 

והיום רק מתולננים עליו

 

תפתחי טוב את העיניים

למה אני מרגישה ממש כמו בבייביסיטר וזה מחרפן אותי...

איך חשבת שתרגישי?

 

 

 

רוצה להרגיש שונה?

את יכולה להרגיש כמו:

רופאה- שהילדים בוכים שכואב להם הראש

עורכת דין- שילד לא מוכן לעשות פעולה מסויימת, וצריך להכנס איתו למשא ומתן (כן כן, זה לא חינוכי בעליל)

שוטרת- שהילדים רבים

נציגת פניות ציבור- בדיבור עם ההורים

מנקה- אחרי הילדים מברדקים את הגן

רבנית- בקבלת שבת

טבחית- שילד שוכח את האוכל בבית וחייבים לאלתר לו משהו

רואת חשבון- בגבית הכסף מההורים לפעילות

מהוצאה לפועל- גם בגבית הכסף מההורים 

 

 

 וכו'

 

להיות כל אלו..

אבל לפחות יהיה לי אח"כ תעודה ותואר אז אני מנסה להתנחם בזה.. 

 

הי ואהבתי את איך שחילקת את זה... מעניין לראות את זה בצורה הזאת

נפשי בא תעשה לנו סדנה במכללה זה יכול לעזור לנו

מעל הכל זה שחקנית!
שחקנית שמשעשעת את התלמידים ואחכ ה ם מחקים אותה!

שחקנית כדי שהשיעור יהיה מעניין!

ש חקנית שהתלמידים יאמינו ש ב א מ ת את מבינה היטב את כל מה שאת מלמדת...
ומאמינה שהכל אכן חשוב

אמא,

פסיכולוגית,

מאבחנת,

אחות (פלסטרים)

אפשר להמשיך כמעט לכל מקצוע

 

 

 

החפירות שלך בינתיים רק הועילו כאן

ונכון, באמת אפשר להמשיך לכל מקצוע,

אבל כתבתי שאת העיקריים שכחת.

 

 

ראש גדול יש לך בלי ספק. וזה אך ורק מעלה - וגם אם עכשיו את מבואסת שזה לא יוצא באופן יותר מושלם בסטאז', זאת תכונה נפלאה שתשאר לך תמיד. 

 

וכן, זאת תחושה שלעיתים הייתה מוכרת לי גם כן. אולי ניתן למצוא את הדרך בה כן לנסות לתרום יותר, לדבר עם הגורמים המתאימים, ללחוץ בעדינות וכך להצליח למצות את עצמך ואת יכולותייך יותר...

במיוחד שאני יודעת שיש לי כ"כ מה לתת..

 

***אופס זה היה למייכ (שרשרתי לא נכון)

תהיי ראש קטן.. אחלה פיתרון..

ותתני תמאה. אחוז שלך ותנצלי תיכולות שלך מחוץ לסטאז.. בשיחה אישית בהפסקה.. בהתנדבות.. בעבודה נוספת.. בלימודים חדשים. בחוג מעניין וכדומה..

מכירה את זה,
את באה בחשק ומורידים לך
את כל האוויר...
בעזרת ה שזה יעבור וזה רק
תקופה כזאת של התחלה ואחכ
יתנו לך למצות את היכולות שלך!!!
ויש לך הרבה מה לתת!

איזה כיף לי שאת חברה שלי 

בס"ד

 

 

מנסה לומר באופן כללי:

קשה להיות מורה בסטאז' כי את לא כ"כ מנוסה וגם המקום לא כ"כ מכיר אותך

וחוץ מזה - יש הרבה דברים בתוך להיות מורה - גיל תלמידים, סוג בי"ס, מקצוע שאת מלמדת..  לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את מה שמתאים לך בדיוק בתוך כל זה..

 

וגם - מקווה שבע"ה עם הזמן יכירו אותך ויהיה לך מקוםלעשות את כל מה שאת באמת רוצה..

 

 

תהני!

 

(אגב - כיף לקרוא מורה שמחפשת לעשות יותר - במקום מורה מותשת שרק רוצה לעשות פחות... )

בסוף הבנתי למה...
מסתובבים בפורום רוחות

העלות של "ייצור" המידע של המחוברים היא יקרה יחסית, לכן אני מכין, ושומר בצד. כשלוחצים על הרשימה מקבלים רשימה מעודכנת.

(רוב הזמן המספר לא מעניין את המשתמש, אבל לי יקר לייצר אותו).

 

מתישהו זה מתעדכן.  ארשום לעצמי לשפר את זה כך שהבלוף יוסתר יותר טוב.

כשמישהו שהוא חבר שלך ורשום אצלך ברשימה חוסם אוותך, זה אוטומטית חוסם אותך מלשוחח איתו בשיחה אישית/מסרים - אבל גם חוסם אותך מלראות מתי הוא מחובר.

 

אין דרך לדעת אם הוא מחובר מלבד לראות בשנייה שהוא שולח הודעה או פשוט לבקש מאחרים לבדוק את זה.

 

יכול להיות שמישהו בטעות חסם אותך או שבכוונה, לכי תדעי...

סתם אני יודעת מה קרה
זה בסדר...

לא הבנתי כלל וכלל!
חשבתי שזה לימודים מתוקשבים אבל כשאדמין התערב התבלבלתי...

הכוונה שאני נכנסת לשיעור.
אבל לפני כן יש לי שאלה.
יותר ברור?

קוראים לזה מכתב פיטורים

תהיי בודדה וגלמודה ונטולת חברים,

ואז לא תטרידי את עצמך מי מחובר וכאן ומי לא

ובאג אחד ייחסך ממך

 

אני לא יודעת פרטים אבל בעלי סיפר לי עליה דברים טובים בכללי...אולי מישהו פה יודע יותר.

מומלץ בחום.

(ותודה לאריק חרבי על ההמלצה.)

אתה יודע איזה כיף זה אופניים בירידה?!  

הכי כייף שכל השיער עף ברוח

אז תעשי סיבוב לפני החתונה כשהשיער עוד יכול להשתולל לו ברוח...

ולסחוב הכל בתיק?

|אברך|

 

 

שיהיה בשמחה, בנחת ובטוב.

 

לא ראיתי כזה דבר.

 

אמא זה תמיד עצוב, וגורם לי לבכות גם.

 

אבל בכללי, לראות גבר בוכה יותר נדיר, ולכן נוגע ללב יותר (אתמול הסבא בחופה נשבר ובכה באמצע הברכות. וואי וואי... |בכי מרוגש|

בפרט ביום כיפור

 

שידעו שגם אני בן אדם, ואין מה להתבייש ברגשות.

 

ודווקא אשתי לא מצליחה לבכות, רק מתעצבנת. 

תאמינו לי שזה באסה

מ ע ר י צ ה 

 

|סמיילי סוגד|

אני נשוי...

ןגם אין מה להעריץ אותי.

אם היית יודעת...

לק"י

 

אבל בגלל שבנים נוטים לבכות פחות (לפחות בפומבי), אז יש בזה משו יותר מרגש/ קורע את הלב מלראות בת בוכה.

(לפחות בהכללה גסה, לא מדברת על מקרים ספציפיים).

זה מחזה יותר שכיח זה פחות ממצב

שגבר בוכה ואז זה יכול לצמרר את הנשמה..

אמא שלי כשהיא בוכה מצער, זה קורע לי את הלב. אבל בד"כ, היא בוכה מהתרגשות.
מה שמצחיק, שאני ירשתי את הבכי מאמא שלי.

כי הוא הוא

 

 

בכל 28 שנות חיי אבא שלי בכה אולי פעמיים,

בשמחות, אחרי לחיים, מהתרגשות ותוך כדי ברכות ... 

(כשנולד לו נכד ראשון, תוך כדי שמברך אותו... זה היה מרגש)

לגבי הפעם השנייה אני לא בטוחה, לכם כתבתי אולי פעמיים...

 

אימא שלי בוכה רק אם באמת באמת קרה משהו כואב מידי.

וזה באמת מצמרר וקורע את הלב.

אז לוידת,

 

אפפם לא ראיתי את זה קורה

וגם את אמא שלי ראיתי אולי אולי פעם אחת.

אבל אני מאד אוהב לבכות. כמובן על בימ"ק וכד'

וזה קורע את הלב וזורה את חלקיו ברוח

נדיר כמו אנ'לאידעת מה.

אני בערך מתה

תקשיבו, ריגשתם אותי ממש!!

 

אני בשוק שאתם (כאילו מי שהגיב עד כה) כאלה רגישים 

 

איזה זה כיף, יש תקווה!!!

אני באמת כבר התייאשתי מהם....

מסכנה

 

אולי תחפשי במקומות אחרים

הכל טוב

בן 81 היה במותו

אבי לא מרבה לבכות וכשהוא בוכה יש לי מחנק כזה בגרון של דמעות 

 

לא נראה לי שהוא בכה אי פעם

בגירוש מגוש קטיף

כי שוקולד יותר טעים אז שומרים לסוף!!

כי מצד אחד רוצים לאכול את הטעים ראשון

מצד שני רוצים לאכול אותו אחרון כדי שישאר הטעם שלו בפה

 

מצד שלישי, אורביט מפרסמים שחייבים ללעוס מסטיק אחרי כל אכילה

 

מצד רביעי מילקי זה משמין

מצד חמישי בכל דיטאה חייבים לאכול לפעמים משהו משמין, אחרת נשברים

מצד שישי יש כאלה שיעדיפו משהו אחר, כי אם כבר משהו משמין, אז עד הסוף

מצד שביעי, זה לא בריא להתפרע עם האוכל, כי נפש בריאה בגוף בריא

מצד שמיני, זה לא טעים אוכל טבעוני

מצד תשיעי, זה גם יקר

מצד עשירי, על בריאות לא מתפשרים!

מצד אחד עשריאי, אין לי מושג איך קוראים לשאר המספרים

מעניין מאיפה נפלה עליך ההשראה הבריאותית הזו..... אההםם 

 

 

בכמ, בקשר לסקר, כמו שנפשי אמר, אם כבר משהו לא בריא, אז יותר שווה!!

 

ואם בכ״ז אתם שואלים אז הייתי אוכלת רק תחום כי בווניל לא הייתי נוגעת 

 

אולי רק בקצפת....

או כמו שאמרו... את הקצפת

ובמילקי אני לא אוהבת וניל.

הרי החסרתי משהו שהוא רצה שאכתוב...

ופה ושם הוא הוריד על דקויות קטנוניות. אבל בכ״ז אלו היו טעויות, גם אם מזעריות.

(כתבתי למשל שמאורע קרה 100 שנה אחרי משהו, והוא דייק ל-102. או כתבתי שמשהו התרחש בשנת 146, והוא תיקן ל149.
אוף!!!)

שאפתי למאה, והייתי בטוחה ממש שגם אקבל אותו.

100

 

אם את יודעת שזה לא פיר, אין הבדל ביני לבינו!

קחי את זה כאילו הוא נתן לך את המאה. הרי את יודעת את האמת, אז מה את צריכה ציונים מאחרים

 

ואני לא ציני חס ושלום

אני באמת מתכוין שחבל שתאכלי את הלב על טפשות של אחרים

אני צריכה ממוצע מעל 85 כדי להשיג מעבר ישיר לתואר שני (או ממוצע 90 בעצם? כשאתקרב לגשר אברר יותר)

ודמיונות שווא לא יעזרו לי...

(סורי על הכבדות
ותודה על נסיון העידוד )

במחלקה את צריכה בעיקר רצון...

יתנו לך גם אם הממוצע הוא פחות מ-85...הרבה פחות.

 

 

ל-א לעשות אצל המרצה הזה מבחנים!!!!

לפעמים זה יכול להעלות לך בכמה נקודות..

ומרצים ממש שונאים ערעורים של "הורדת לי מדיי נקודות עבור טעות מסוג כזה".

אמורים לערער רק אם צדקת, והמרצה לא ראה\התבלבל או טעות בחישוב הניקוד.

להוריד נקודות על הפרש של 102 שנה במקום 100, זה נראה מוגזם...

(עוד מילא לתקן שנת התרחשות, כשאת מציינת מספר שאמור להיות מדוייק - 146, ל-149. לא שעל זה נראה לי מוצדק להוריד נקודות! אבל הפרש של מאה למאה ושתיים... קצת הגזים)

 

חושבת כמוך בעניין הערעור - אין לדעתי מה לערער... כמה שזה מרגיז.

 

העלית לי זכרונות... כמה סיפורי מבחנים:

 מבחן אחד של מרצה א', שהוא מאוד קפדן, ומחפש על מה להוריד. הממוצע היה מאוד נמוך - אנשים שמחו אם הם עברו.

ראיתי את הצילום של המבחן, ולא הבנתי מדוע ירדו לי נקודות באחת השאלות. זה היה די הרבה - משהו כמו 10 נק'. בראש הדף היה כתוב משהו לא ברור, כמו: "קשה לקרוא". אוקיי... לא חשבתי שזה קשור לנקודות שירדו.

הגשתי ערעור, ואליו צירפתי את תשובתי מוקלדת - מועתקת מילה במילה ממחברת הבחינה, כדי שאולי זה יסיייע לבדיקת הערעור (הרי המרצה כתב שהיה לו קשה לקרוא את כתב ידי).  בתשובה לערעור המרצה כתב שתשובתי נכונה ומדוייקת, אבל הוא לא הבין את כתב ידי, והיה צריך לנחש שהתשובה נכונה. שאני צריכה לשמוח שנתן לי ניקוד חלקי, ושלא מגיע ניקוד מעבר לזה. (אבל כבר קראת שוב בערעור וראית עכשיו בלי "לנחש" שהתשובה נכונה, מה אכפת לך להעלות?..). ניסיתי לערער בדרגים גבוהים יותר - לא עזר. לא נורא...

 

 מבחן שני. המרצה נכנס באמצע המבחן, ואומר על אחד הסעיפים שהוא "סעיף בונוס, כלומר, אפשר לקבל 90 גם בלי לעשות אותו". ניסוח קצת מוזר, נכון? אבל בונוס זה בונוס. לא עשיתי את הסעיף. והתברר שהמכסימום שאפשר לקבל אם לא עושים אותו, זה 90.

 

 מבחן שלישי - סיפור הרבה יותר טרי. אותו מרצה א' מהמבחן הראשון. קורס בחירה, כאן המבחן ממש קל (בניגוד למבחן הקודם שהיה מבחן רציני). אבל איך הוא בודק מבחנים - כבר הבנתם. היתה שאלה אחת שאפשר היה להבין בדרך שונה ממה שהוא התכוון. אני ועוד מישהי אחת לפחות הבנו בצורה כזו. אמרנו לו את זה במבחן (לשנות ייקח זמן...). הוא אמר שנכתוב את זה במחברת התשובות וזה יהיה בסדר. בסוף הוא הוריד על זה חמש נקודות.

ממה שמצפים ממנו ביציאה מהמבחן, פעם גם יצאתי בתחושה של 90 וקיבלתי 41 ככה זה אצלינו, הספקתי כבר להתרגל.

ולדרוש הסבר.
כי ככה הוא שולל ממך את הזכות לערער עליו!


אוף כבר עם המרצים של היום...

שווה את זה?

רק שאין סיכוי שיתקבל.

ואני לא יודע אם יש על מה לערער אן אני לא יודע על מה הורד.

(ואתה לא ידעת שניתן לכתוב מגילות בעיר עור טכני?)

אל תשקע בעצבות ובחוסר הערכה עצמית בתוך עצמך זה רק מרחיק חברים אח"כ.

תיזום טיולים וכדו' ותתברג פנימה.

אבל באמת שהכי חשוב זה שתדע להיות שמח גם עם עצמך לבד. משהו שמהנה אותך לעשות. לימוד תורה, התנדבות, קריאת ספרים וכדו'. ה' הוא החבר האמיתי שלנו (רש"י שבת לג.). דבר שאתה אוהב לעשות זה איפה שאתה פוגש אותו

ממילא כבר יימשכו אליך כולם.

בהצלחה!

אה, וכמובן שכולנו חברים שלך

לפעמים אנחנו משדרים ריחוק ולכן נוצרת תחושת הבדידות.
אתה אומר שאתה יוזם. אז אולי תנסה למצוא חברים אחרים מהסביבה הבייתית ולאו דווקא מהישיבה.

ובדידות זה לא בהכרח משהו רע. לפעמים טוב להיות עם עצמך.

אני מזדהה איתך גם לי יש הרגשה של לבד בתקופה האחרונה,

עד כדי כך שאפילו אם אני נמצאת בקבוצה או פעילות כלשהיא אני מרגישה מרוחקת נפשית 

 ובנימה אופטימית אסיים בכך שאומר שזה קורה לכולם וזה תקופה שבע"ה תעבור;)   

ומישו אמר שיתקשר אלי עוד שעה וכבר עברה לה שעה וחצי..
ואני עייפה...!

לישון נורמלי היום?
מי החוצנף שלא התקשר?
תני לי תמספר שלו

נראה לי הפעם אוותר על המי ער.
יאללה תארגנו משחק אני אצטרף בבוקר בע"ה

אתקפל עוד מעט...

זה טוב כשעמם, טוב מאוד! אז שלום שלום לעצומה, כן?

אם יש מטלות דחופות, וסיימת אותן- אין לך כל מני דברים קטנים שמחכים שתעשי- כמו סדר על המדף/ארון, דילול בגדים לא משומשים, לבשל משהו טעים,
תחביבם שונים?

לא יודעת. בחיים לא יצא לי לחוש ״שיעמום״.
(גם לא בתור בקופ״ח, נגיד.
תמיד יש מה לראות מסביב, או הגיגים ומחשבות לצוף עליהם בתוך הראש. )

(זה מה שקורה כשמקלידים באייפון ולא מגיהים בטרם שליחה)

נשמע (לאנשים עם דמיון מפותח - נראה שיש לי לפחות את זה) כמו קפה עם קרח (on the rocks)

 

מה שמזכיר לי את עלילות האייס קפה (זוכרת?)

זה כאילו שיכתבת את המחשבות שלי....

 

או הדפסת את מה שאני חושבת.... 

 

(לא משנה הסדר)

 

מגיל 12 עד עכשיו לא חשתי שיעמום....

 

אני ני מתפללת ליום הזה!!!

שאסיים את כל מטלותי ויהיה לי

 

 

מ ש ע מ ם ...... א ו ש ר

מנסיוני אפשר להשתעמם עד מאוד גם כשעסוקים, אבל בדברים - ובכן, משעממים.

חוץ מזה, לא כזה אושר להיות משועמם.

הבאסה הגדולה היא כשמה שצריכים לעשות, קשה לפירוק למטלות מוגדרות. זאת באסה.

זה הגהנום שלי עלי אדמות

תראו אם אנלא אחליט פשוט
שאנלא עושה כלום,רשמית
אז תמיד יש המון מה לעשות.
אתמול הרגשתי שעשיתי מה שאני
מסוגלת טכנית ליום זה.וזהו בא לי
קצת לא לעשות כלום.
מה יש אסור?
כן,התחשק ללי פשוט לא לעשות שומדברררררר.
אז זה מה שעשיתי.אם לא יוזמים פסק
זמן אז זה לא יקרה לבד...

ויש עוד ככ הרבה דברים לעשות.. :/