אני בכוונה אנונימית, תכף תבינו למה.
אוקי,
כשנתנים מחמאות- מה עושים? אני כבר בשנו העשרים של חיי, ועד עכשיו פשוט, כן.. התעלמתי. כן.
"וואי! יצא לך מדהים!".. -מעבירה נושא-
"איזו חתיכה שאת!" -מעבירה נושא-
וכו' וכו'.
לפני כמה ימים, קרה לי שוב, וחברה שלי אומרת לי בשיא הספונטאניות: "אולי פשוט תעני יפה "תודה" וזהו?"...
ו... נבוכתי
.
1. מה אתם עושים, כשנותנים לכם מחמאה?
2. ואם זו מחמאה שהיא לא בשליטתכם, כמו יופי, למשל?
-אני באמת שואלת... אני כבר מרגישה רע עם עצמי.
1. עונה "יפה" תודה,
2. מחמאה שלא בשליטתי? כנ"ל.
שבדרך-כלל אומרת תודה או תודה רבה.
אם זו מחמאה על עבודה טובה שעשיתי וגם לדעתי היא טובה, אני אולי אפרט קצת : תודה רבה, כן, גם אני מרוצה מאיך שיצא \ תודה רבה, זו היתה הרבה עבודה, אני שמחה שיצא מוצלח.
אם זו מחמאה לא מוצדקת לדעתי, אני אגיד תודה\תודה רבה, ולפעמים (תלוי עם מי מדברת) אטען שאני לא חושבת שזה נכון... (אני לא אומרת שזו הדרך הנכונה להתנהג - אני אומרת איך אני מתנהגת...)
יש מצב שיש אנשים שזה יותר יביך אותו אם יחמיאו לי, ואנשים שפחות. בכל אופן נראה לי שלפחות אחייך (גם למי שיותר מביך) - לא כ"כ עקבתי אחרי עצמי בנושא הזה..
"את יודעת, זה משמח שאת מחמיאה ככה..."
והוא אמר לי שלמחמאה צריך להסתכל כמו נתינת סוכריה.
לחייך ולהגיד יפה תודה. וזה לא משנה על מה המחמאה
בגלל שמישהו נולד עם משהו,
קח לדוגמא... נגיד... אממ...
מישהו נותן לך סוכריה על זה שאתה גר ברחוב XXX.
זה לא הגיוני.
זו עובדה. מה יש לתת מחמאה, או מה יש לתת סוכריה?
גם אם מחמיאים לך ש"את נראית טוב היום", לא היו עושים את זה אם לא שהיו מחבבים אותך, בגלל אישיותך. האם לא נחמד לדעת שאחרים חושבים שאת נראית נחמד? זה כל העניין.
אבל זה לא קשור,
שיחמיאו שהם מחבבים את האישיות שלי, למשל, אבל למה "נראית טוב היום"?... כלומר, מה זה קשור אלי שאני נראית טוב היום, מה זו "אשמתי" או "זכותי"?...
אוף. לא הבנתם את השאלה שלי.
לא שום דבר אחר, תשמחי עם זה וזהו.
תשמחי, שוב- משמע, כן, תגידי "תודה", נימוס מינמאלי, לדעתי, בכולפון
ריבוזוםאני אומרת, שבגלל שמחבבים אותך, רוצים לתת לך הרגשה טובה.
אם תשמעי שמישהו חושב שאת נראית טוב, זה ייתן לך הרגשה טובה.
אז אומרים לך את זה.
מחמאה נועדה לתת הרגשה טובה, לא בהכרח לשבח אותך על פועלך...
כתבת דברים יפים, אם כי אין לי מושג מה אתם רוצים ממני
שאדם נותן מחמאה התוכן שלה הוא רק אמצעי בשבילו כדי לתת הרגשה טובה לשני
אז אפ' אם זה דבר שלא תלוי בך זאת סוכריה (במובן של מתנה/ הרגשה טובה) משום שהמחמאה היא האמצעי לתת לך הרגשה טובה
לק"י
אני עונה משהו נחמד, כמו: איזה כיף לי, תודה...
יש לי עוד מה להשתפר בנושא כמובן.
לק"י
תחליטי- שבפעם הבאה שאת מקבלת מחמאה, את לא מתחילה להתחמק או משו כזה אלא עונה "תודה" או כל נוסח אחר שתחליטי.
לפעמים להתחיל להתחמק יוצר הרבה יותר פדיחות..
בהצלחה 
שזה יוצר פדיחות, אבל הן לא בטוחות. כלומר- לא בטוח שהן יבואו, או שהיא תשתף פעולה ותתעלם, או שתגיד שוב ושוב, ואז אני תמיד אומרת- "נו דאי."
ומנגד להגיד תודה- זו פדיחה אחת גדולה, "בטוחה"...
לק"י
ברגע שאת מודה, בעצם סגרת את העניין.
לעומת ההתחמקות שמובילה לפעמים לדו שיח שלם בנושא.
לא שאני לפעמים לא מתפדחת לקבל מחמאות, זה קורה לי עדיין.
אבל הרבה פעמים אני כן מקבלת אותן ובכיף.
ננסה...
אני ממש מבינה אותך.
בד"כ מבטלת אותה.. מתחילה להסביר למה זה לא נכון..למה המחמאה לא ממש מגיעה לי..משו בסגנון.
אבל מודעת לפגם שבזה..מודעת לזה שכשמישהו מחמיא אז צריכים לומר תודה ולא לדחות את זה.
אז לפעמים אני מצליחה רק לומר תודה וכו'..ולפעמים אחרי שאני מקשקשת כמה מילים מבוהלות "זו לא אני" 
..אומרת "אבל תודה.."
(אל תאכלו אותי..אני יודעת שזה מגעיל. אני אשתפר בעז"ה.. )
אגב, אני חושבת שיש הבדל בתגובה שלי, ולפעמים אני כן מצליחה רק להודות - כאשר מדובר במחמאה אמיתית, כשאני מרגישה שבאה ממקום אמיתי ושאני מסכימה לגביה. לעומת זאת לגבי מחמאה שאני חושבת / מרגישה שהיא סתם בשביל לפרגן וכו'.. (ואולי גם היא באה ממקום אמיתי! ! זו רק הדפיקות שבי..ביקורת עצמית שרואה פגמים..(מנופחים או אמיתיים..) ולכן לא מסכימה עם המחמאה וכו', ואז קשה לי רק להודות..אפילו שזה מה שצריך בעצם )
בד"כ מבטלת אותה.. מתחילה להסביר למה זה לא נכון..למה המחמאה לא ממש מגיעה לי..משו בסגנון.
-זה מה שקורה כשהם שמים לב שאני מתחמקת... בעעע זה פדחני ברמות
ממש הזדהיתי איתך! תודה!
אבל זה קשור קשר ישיר להכרה בערך עצמך
ואהבה של מה ומי שאת.
זה לקח לי הרבה זמן
פעם הייתי פשוט שותק
או הולך
או מחייך חיוך נבוך עד אימה 
אבל ככל שהתפייסתי עם עצמי ועם מה שאני עושה
נהיה לי קל יותר.
למדתי שיש פעמים שמגיע לי שיגידו לי תודה או מחמאה
אפילו שהדבר שעליו מגיעה לי התודה או מחמאה
בא לי בקלות ובאופן טבעי
זה לא סותר את העובדה שלאדם שמולי
זה מאוד משמעותי או יפה או משהו אחר.
למדתי שכשאני משקיע במשהו
זו לא גאווה כשמישהו מכיר בזה.
למדתי לאהוב את עצמי ולשמוח
כשאחרים אוהבים אותי.
זה קשה, זה מביך, זה נראה בהתחלה יהיר....
אבל זה אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי.
אגב:
כשמישהו לא מחמיא לך על משהו שאת חושבת שכן מגיע לך
איך את מרגישה?
כתבת יפה
והיה לי מעשיר לקרוא את תיאור התהליך שלך
מחמאה- מורכבת משניים-
הכרת האמת (תיאור מציאות זו זו- ככך היה\נעשה\ נחשב\ )
והכרת הטוב (תודה למי שעשה- להשם, לבני אדם)
על מחמאות על דברים שעשיתי- אני אומרת תודה.
על מחמאות על דברים שנבראתי איתם (יופי למשל) -אני אומרת- תודה למי שברא אותי
על דברים שלא קיבלתי מחמאה למרות שמגיע לי- אני אומרת לעצמי מחמאות
<<<< הנה דוגמה טובה עין הקוראמחמאה שמגיעה לי- וודאי שאגיד תודה, וכן, גם ארגיש סיפוק.
אבל מחמאה שלא מגיעה לי- שלא פעלתי עבורה דבר-0 למה היא מגיעה לי? למה יש לי הזכות לקבל אותה?
האם את מקבלת את עצמך?
האם את מכירה בערך עצמך?
האם את אוהבת את עצמך?
האם את יודעת שלפעמים את גורמת למי שמולך טוב
בלי שתתאמצי?
האם את יודעת שאת מה שאת אחרי תהליך של 20 שנה
למרות שאת לא מודעת לכולו?
האם את מודעת לזה שמה שיש לך בפנים פשוט
פורץ החוצה בלי שאת מודעת לזה, אבל
הוא לגמרי שלך ואת עבדת עליו כל יום בחייך?
האם את יודעת שמחמאה איננה חנופה?
האם את יודעת שתודה איננה גאווה או יהירות?
כשתעני על כל השאלות האלה בכנות,
יחסך למחמאות ישתנה, אני מבטיח לך.
ומלבד זאת, גם בלי כל האמור לעיל:
האם את יודעת שלקבל את המחמאה בפנים יפות
יגרום לו להרגיש טוב יותר?
האם את יודעת שלגרום לו להרגיש טוב יותר
יגרום לך להרגיש טוב יותר?
אבל זה במאמר מוסגר.
כי האמת היא שאת צריכה לקבל את המחמאות האלו בגללך.
לא בגלל מי שמולך.
כתבת מדהים.
תודה ענקית!
עזרתם, נתתם חומר למחשבה
אבל עובדת על זה.
מחמאות הן דבר חשוב ויכולות לשמש אותנו לדברים חיוביים חבל לא לנצל אותן.
החכמה היא לא רק להגיד "תודה" ולקבל אותן כלפי חוץ, אלא יותר חשוב מה קורה בפנים,
ללמוד לקבל את המחמאה בלי להתווכח איתה, ולאפסן אותה במקום נגיש במוח,
כך שתוכלי להיזכר בה ולקבל ממנה כוח/מוטיבציה בפעם הבאה שתרגישי קצת פחות טוב.
זה בשליטתי לשנות את זה.
אם זה משהו שלא בשלטיתי- למה שאקבל את המחמאה?.
אוף, אני מסתבכת עם זה.
ונהנה מכל הלב במחמאה, חושב עליה, חוזר עליה בראש כמו זכרון של משהו נעים
וזה בכלל לא משנה אם זה תלוי בי או לא כי מחמאה לא באה לתת לך שיפוט חיובי
אלא באה לציין משהו שהוא טוב בך, בין אם זה בזכותך ובין אם לא.
כשאדם לא מקבל מחמאה יפה הוא מבאס את נותן המחמאה וזה גם מעלה תהיות
לגבי הבטחון העצמי שלו.
גאווה זה כשאת מתנשאת מעל מישהו אחר,
או חושבת שמה שיש לך זה בזכותך ולא מה' יתברך,
אבל אם זו מחמאה על יופי למשל,
אז את יכולה ליהנות מהמחמאה
ועדיין לזכור שזה מה' ולא בזכותך ולא הופך אותך להיות יותר טובה ממשהי אחרת,
אז אין כאן גאווה,
ואם זו מחמאה על משהו שעמלת עליו,
אז מספיק שתזכירי לעצמך שה' עזר לך,
ואת יכולה ליהנות ולשמוח במחמאה, ללא חשש גאווה.
ובכלל, ענווה זו עבודה פנימית לחלוטין,
כמובן שיכול להיות לה ביטוי חיצוני,
אבל הוא שולי ביחס לכל עולם העבודה הזה.
כל המהות של ענווה לעומת גאווה זה חיצוניות לעומת פנימיות.
הרי כשאת דוחה מחמאה זה יכול לגרום לך לגאווה כפולה ("אני גם יפה וגם ענוותנית")
לכן תנהגי בטבעיות, בנורמליות, תשמחי במחמאה,
ותגידי תודה גם לה' שנתן לך דברים שאפשר להחמיא עליהם.
מחמאה אישית (ובמיוחד המקטינות שבהן - "חמוד" למשל, ועוד כמה מילים שצריך למגר מן העולם מעל גיל שלוש) זה כבר משהו מורכב יותר.
אני פשוט קצת מגזימה את זה... (כמובן תלוי מי המחמיא ואם הוא זורם עם קצת ציניות..)
לדוג' המחמיא: ואו סיהרא איזה צדיקה את שעזרת לי.
אני: וזה עוד כלום לעומת כמה שאני חמודה ומקסימה... 
מה יהיה איתכם, עולם קטן... |נאנח בכובד ראש|
אין מה לומר- הפעם הצחקתם ברמות
...
תודה, בכולופן, גם אם ההתחלה היתה בבחינת "מר", ההמשך היה "מתוק"
|דוס, מנענע ידיו בשקדנות ובלמדנות|
מוטיזשבת שלום לכולם!
כוכב ים(נתבקשתי להפיץ)
אנו קבוצת חברים שכבר כמה שנים מנסים לפעול בקרב בני הנוער בנושאי שמירת הברית על כל הסתעפויותיה (הוצאת זרע לבטלה, נפילות באינטרנט וכו'). כחלק מפעילות זו הפצנו במשך השנים אלפי ספרי "אשיב ממצולות" העוסקים בנועם התשובה (של הרב יהושע שפירא) במחיר מסובסד של 10 ₪.
בימים אלו אנו מנסים להפיץ ספר חדש ומתוק בשם "ועמך כולם צדיקים" העוסק בעניין תיקון הברית באופן מעשי על פי דרכה של תורת ארץ ישראל, מתוך הדגשת טוב ה' וטוב האדם.
המחיר מסובסד ע"י תרומות ל10 ₪. לשם הפצת הספר אנחנו זקוקים לעזרכם – אם אתה לומד בישיבה תיכונית/הסדר/מכינה או מדריך בתנועת נוער, או סתם יש לך קשר לחבר'ה שבעניין, נשמח אם תוכל לפנות אלינו.
0527432804 (בהודעת טקסט).
אבל בוקר טובמירי ט.יש פעמים שאני לא יודע מי יהיה אצל הורי- והאם שווה לקפוץ לשם, עד חמישי- אז אני לא יכול להחליט עש שישי 
(מזל שכמעט תמיד יש את הישיבה שאפשר ליפול עליה אם צריך {מה שהשבת אין- הם בשבת חופשית})
אושר תמידי
4:30 - אכל את המטרנה, ממשיך לבכות
4:35 - מסתבר שיש לו דלקת עיניים. אמא שלו מרגיעה אותו
4:50 - איתן נרדם סוף סוף, מתחת לשמיכה של אבא
8:30 - איתן למד מסבתא איך עושים רפלקסולוגיה, בנסיון להעיר את אבא
8:40 - תפילה והתארגנות
9:20 - הליכה לדואר כדי לקחת משם חבילה שנשלחה סוף סוף מסין (2 מנורות LED)
9:30 - טבילת כלים
9:40 - מכולת
9:50 - בשבע
9:55 - חזרה הביתה
ועכשיו אני עושה דבר שצריך לעשות פעם בחצי שנה - סנכרון של ספריית המוסיקה במחשב הנייד לזו של המחשב, כדי שיהיו לי שם גם הדברים העדכניים יותר.
וזה כן יפה, כי זה יותר בריא
הללישעם מים..
אבל בגיל קטן יותר?
כי לתינוק היו עוד כמה הרפתקאות ...
כשבחלק מהזמן את נשאת בנטל....
|הרגע קמתי|
שמואלגכל האנשים מחפשים אתגרים ויש כאלה שהולכים עד הסוף עם החיפוש. ג'יימס קינגסטון בן ה-23 מסאות'האמפטון שבאנגליה עשה מה שעשו הרבה לפניו, עם הבדל אחד קטן - הוא עשה זאת חשוף לחלוטין, ללא שום ציוד אבטחה. קינגסטון טיפס על מנוף בגובה 80 מטר וכשהגיע לראשו, נתלה להנאתו בעזרת 2 הידיים ואז עבר לאחיזה ביד אחת בלבד.5 אצבעות המפרידות בין חווית אדרנלין מטריפה לבין צניחה אל מוות ודאי. ואם זה נראה לכם אקט של טירוף או שיעמום, לקינגסטון יש הסבר: כשנשאל מדוע עלה למות שם למעלה ענה בפשטות, "לא עליתי לשם כדי למות. עליתי לשם כדי לחיות".
טופי תותבקטעים שרואים את הבחור במלואו, זה ממצלמה שהוא התקין שם, או שמישהו שיתף איתו פעולה.
כי אם זה מישהו אחר... טוב, אני יכולה להבין איכשהוא שהוא עצמו מרגיש "בשליטה", אבל מישהו אחר שמשתף עם זה פעולה, כשיש סיכוי שהוא לא יוכל באמת לפרסם את הסרט הזה אחר-כך...
בכל אופן, זה סרטון מאוד עצוב.
שהייתי יכול כביכול להעריך את מה שהוא עשה, אילולא שהוא בחר לצלם את זה משתי זוויות במצלמה איכותית, כך שמתברר שה"לחיות" שהא חיפש - זה בסה"כ עוד סרטון ביוטיוב.
אני כל יום מחדש מנסה לחשב כמה ליטרים שתיתי - ולא מצליחה...
או שאצבעות הרגליים רחוקות מידי?
ואני לא חושבת שאני שותה יותר מעשרה ליטרים, אבל כן הרבה, ומאד...
לא מבינה את הנשים בהריון שמתלוננות שהן צריכות לשתות הרבה אבל הן לא מצליחות
האמת היא שמישהו כבר הגיע לבית החולים משתיית יתר...
מקווה שלא הגעתי למצב הזה.
בשביל הרעלת מים צריך לשתות ממש הרבה ובלי אוכל
וגם כששותים הרבה מספיק לאכול משהו קטן כדי שהספיגה של הנוזלים לדם תיהיה איטית ואז אין הרעלה
כתר הרימוןנו נו נו לך!
ואני מוכנה לשתות בשבילך, אם את אוכלת בשבילי.
כתר הרימון|הולך למלא כוס מים|
הבאסה היא לקום כל איזה שעה למלא אותו.
וכל שעה שעתיים להחדיר אחת
במיוחד בקיץ ולהוציא אותם מהמקרר קודם
זה פשוט תענוג
אבל אם עסקינן בבנות
שבד"כ דואגות למראה שלהן
תשתו הרבה מים
מים מרזים!!
כל ליטר מים שאתה שותה אתה מרזה קילו!!
הספר לבדוק את זה.
ואם כבר כתוב שלא לשתות בארוחה מים.
צריך לפי הרמב"ם לשתות בהפרש של שעתיים אחרי אוכל, וחצי שעה לפני אאל"ט.
ובאופן כללי 2-3 ליטר זה המומלץ ביום.
יש לא עלינו אנשים כאלו!!
http://www.wingate.org.il/Index.asp?ArticleID=732&CategoryID=101
וכן כשאתה שותה הרבה ומפריש הרבה שתן - אז הרבה נתרן בורח מהגוף
ואז יכול לגרום למצב לא טוב לגוף!!
אני צריך את רשימת כל השמות שמופיעים על הקוקה קולה!!
לא בטוח שכל אלה הופיעו על הקולה
(תמונה לשיתוף בפיסבוק)
אז משם
איך אני יכול לדעת?
כתר הרימוןבנדא מצוי!!אחרונה כתר הרימוןכתר הרימוןנראה לי שהיא דווקא רוצה כנפי בשר
כתר הרימוןעין הקוראשמואלגמסכת בבא מציעא דף פה עמ' א
הוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי. וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי: הואיל ולא קא מרחם - ליתו עליה יסורין!
כלומר העגל לא רצה להישחט ! .
הכנפים זה הכי נח לאכול עם הידים
כנפיים לא שוות את העבודה להוציא מהם את הבשר...
זו הסיבה שאני לא אוכל אף פעם כנפיים.
ואם אני כן זה עם מזלג
על האש רציני וטוב זה:
פרגיות, סטייק אנטריקוט, סטייק עין, וכל מיני חלקים בבשר שאנחנו לא מכירים את שמותיהם!
ממולא, צלעות כבש/טלה, זה איכות..
רק בלי הכבד
לא אוהב כבד
ואווז לא כדאי - צער בעלי חיים
כל השאר על הכיפאק
הרבה יותר משאר בעלי החיים, אני מדבר על הפיטום
לתרנגולים שמים ערימות של אוכל מולם, אבל לא דוחפים את זה בכח לפה בניגוד לרתונם
ועוד כמה אנשות.אייכה!בנדא מצוי!!אחרונה"תוכו אכל, קליפתו זרק" מכיר?
מוטיזאיך לא חשבנו על זה...
הוא בסדר בפני עצמו, ואין מניעה לראות אותו.
ומכיוון שאנחנו אנשים בוגרים ואחראיים (אני לפחות...)
ניתן לסנן כל אחד לעצמו את התוכן הלא רצוי.
אתה לא סומך על עצמך?
סבבה, אל תראה.
אך אל תתפלא על מי שכן.
במחילה בכבודך..
חולקת עליך
מאוד
אין אפוטרופוס לעריות אולי...? למשל...?
ו... אדם אחראי מתרחק מדברים לא טובים, לא רק נמנע מהם עצמם.
שלא לדבר על זה שיש משהו כללי יותר שמועבר, שהחלק הבעייתי הקטן - רק מעיד עליו.
אולי מישו שאל אותו מה לעשות אם הוא בקולנוע ויש סצינה לא ראויה..
טוב מאוד שהוא אמר להשפיל מבט.. ולא ענה: לא ללכת לקולנוע..
כי אז אותו שואל לא היה שם על הפסק הזה קצוץ מן הסתם...
ואז זה בעיה כפולה..
וחזקה על ניתאי הארבלי שעיוות את זה.
בספר הלכות בין הזמנים, בו הוא מתייחס לכלל אפשרויות תעסוקת הפנאי בתקופת החופש, בין השאר הוא מתייחס לנושא הקולנוע, ואומר את הפסיקה הנ"ל.
נא לא לתקוף אדם (ניתאי הארבלי), אם אתם בעצמכם לא יודעים את המקור.
לי אישית קשה עם פסיקה כזאת, שיכולה לתת לגיטימציה להרבה דברים בעייתיים...
לילה טוב.
סרט היסטורי עליו.
נקיים למדי.
כשהנערים שרים. באחס.
ואל תשאלי למה, עוד אחת מהשגועונות שלי..
היה לנו על זה פעם ויכוח ארוך כל כך, אני טענתי שזה לא חינוכי.
הראו לנו את זה בתיכון, והיתה "סערה" גדולה על זה... אולי בגלל זה, זה עדיין נשאר...
כי המנהל שם לא חינוכי בעליל??
אולי.. כי הרושם העיקרי של הבנות זה שפני מלאך חתיך??
חחחח
מי אני?
מוטיזמה?
לא מבינה מה אתם רוצים ממני.
מוטיז
הוא... לא, ממש לא.
אוי, הזכרונות)לק"י
עבר יום טוב בסה"כ- תודה ה'
וממש כואב לי הראש, פיזית. ממש
אולי חוסר שינה, לחץ..יעל מהדרוםלק"י
אני מניחה שלא מחוסר שתיה
כן, סוף סוף לא עונים לי: תשתי.
נראה מי ימשיך נכון...
... (אני, באנגלית...)
זו חידה, אל תהרסי
לק"י
נראה לי התשובה כבר התגלתה..
ריבוזוםאוף, כי הרסו את הרצף. החידה בהודעה שלי - מי ימשיך נכונה.
אם מישהו יבין שיענה, אני לא אהרוס לעצמי עוד יותר
מגיע פרס סמיילי - הנה:
לפי היחס בין הצלילים דוקא
פה דיאז/ סול במול....
|קטנוני|
כזה, באינטרנט, לבדוק כמה אני מוזיקלית, וקיבלתי 7.
(מתוך 100, אכן.)
לראות אותו. יש לך קישור?
רעב. ועצלן. ולא רוצה להיות בשרי
חסר אוכל פרווה זמין? 
שמתי כמה עגבניות במיקסר המלחתי שימנתי לימנתי ופלפלתי ושמתי חלק מעל האורז וחלק אכלתי לבד. טעים
חוזר משתי חתונות
מי מגיע???
את בטוחה?
נפשי תערוג
חוץ מזה יש מבחן עוד חודש
ככה שאין סיכוי שאגיע
כתר הרימוןאחרונה פעם אחרונה שהייתי הרגשתי שזה ככ שישיסטי...
רק שישיסטים היו שם!!!
לא הבנתי מה אני עושה שם...
ומאז...
דינה ל.] והתעוררתי, לא מכאב המכה אלא מהצחוק שלי עצמי (מסתבר שהגוף לא בנוי להתגלגל מצחוק מתוך שינה... זה מוזר גם לו)
]אני שונא ששיחות טלפון מעירות אותי, גם כי אז לפעמים אני זוכר את חלום הזוועה שהיה מלווה בצלצול הטלפון.
ולא זוכרת מזה כלום אח״כ! (ע״ס סיפורים של חברותיי)התקשרו אליי בשעת בוקר מוקדמת.
עניתי מה שעניתי (תשובה מקצועית ולעניין) ונרדמתי חזרה.
כמה שעות אחר כך הסתבר שלא זכרתי כלום, ולא פעלתי בהתאם למה שאמרו לי. ומי שאמר - היה בטוח שאני יודע, מאחר ועניתי לו מקצועית.
(מה שאני עושה) כשאני ישן אני מכבה את הפלאפון.
ת.דינה ל. כשאנינו צופים על ביתו. לא קורה כל יום!)על מה צחקתי הכי מצחיק כשזה קורה לאחרים, או כשמתחילים לקשקש שטויות מתוך שינה
ע"פ דקה 3:33
קמים ומגלים שהשעון מעורר מצלצל כבר 5 דקות
לא מתלוננת או משהודינה ל. כי ב״ה היום שלי הוא תענוג צרוף של חוויות טובות. הלוואי שימשיך ככה כי הוא יימשך עוד זמן רב. מירי ט.סתם, אחלה מצב כפית (?)...
הלוואי עלי...
החתומה מטה,
מי שכלום לא מעיר אותה בבוקר, גם לא צחוק. רק קוביות קרח בצוואר.
מלא הפתעותמייכ אך כמו שחששתי- זה היה טוב מדידינה ל.ואז לא תהיה לך ברירה...
באישי
היום בצהרים
מסתבר שזה הבית הזה
אולי, נשמע לי הגיוני!!
עין הקוראאחרונה
